האם כשהיו ילדות או נערות, דמיינו הנשים הנחושות שיושבות מולי שייקחו חלק בפיתוח של הכוכב של המלחמה בעזה?
"'עוקץ פלדה' הוכיח את עצמו בהצלחה יתרה לשביעות רצון הלוחמים", הן מעידות על המוצר החדש שפותח באלביט מערכות: הפצמ"ר היחיד בעולם שמצויד במנגנון שהופך אותו לטיל מונחה מטרה, כך שהפגיעה שלו היא קטלנית וחכמה ומגיעה לרמת דיוק של חדר בתוך בית, בלי לפספס.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
אסור להן להצטלם, גם לא להתראיין בזהות גלויה. ד"ר א' (73), הוותיקה שבחבורה, ניהלה בתעש במשך 35 שנה את תחום ראשי הקרב. בשנה וחצי האחרונות היא יועצת לייצור ראשי הקרב של עוקץ פלדה ("זה החלק שמשמיד וגם הורג כשצריך"). "אין שום מערכת של פצמ"ר שיודעת לספק השמדה ברמה כזו", אומרת ד"ר א', שחברותיה מדגישות שהיא "מותג בתחום הרש"קים. היא עובדת מבוקר עד לילה ואין שר ביטחון שלא מתייעץ איתה". ואכן, בסרטון וידיאו שהן מציגות בפניי נראה שר הביטחון גלנט מבקר בפס הייצור, זה שגם אנחנו מגיעים אליו אחרי נסיעה של רבע שעה במתחם, שעד לפני חמש שנים היה מוכר כתעש ונרכש על ידי אלביט, ושצפוי בשנים הקרובות לעבור לרמת בקע בדרום.
אלביט מערכות, חברת הדיפנס-טק המובילה בישראל, מפתחת, מייצרת ומשווקת את חוד החנית של הטכנולוגיות הביטחוניות, והיא שותפה של צה"ל ומשרד הביטחון. לחברה פורטפוליו של מאות פתרונות ומוצרים, בהם מל"טים מסוג הרמס 900 והרמס 450 וכן מגוון ארטילריה ליבשה ואוויר, משגרים, כוונות חכמות, לייזר רב-עוצמה, פרויקט צי"ד (צבא יבשה דיגיטלי) ועוד. לצד המטה ואתרי החברה בישראל, לאלביט כ-40 אתרים וחברות בנות בעולם, והיא מעסיקה כ-20 אלף עובדים, יותר מ-13 אלף מהם בישראל.
במבנה שגודלו כגודל של ממ"ד וחצי, מסודרות שורות-שורות של פצמ"רים בוהקים ירוקי גוף ואדומי כיפה. אני מקבלת רשות לגעת. ל', סמנכ"לית באלביט ומנהלת היחידה העסקית בחטיבת היבשה, אחראית על מכירת המוצרים בכל העולם. היא בת 43, נשואה עם שלושה ילדים שנולדו לתוך הקריירה המשוגעת של אמא. "בצבא הייתי מדריכת חי"ר ומרגמות, ואחרי קורס קצינות הפכתי לראש מדור מרגמות שאחראי על ההסמכות וההדרכות של לוחמי החי"ר למרגמות והפעלתן. מהצבא משכו אותי לאלביט. בסך הכל אני 25 שנים בתחום". חברותיה מוסיפות: "והיא סמנכ"לית בחברה כל כך גברית. זה שובר תקרות זכוכית ונותן הרבה השראה".
ל': "אני לא רואה את זה מוזר, כי אני בעסק כבר המון שנים. אני מאמינה שמי שטוב ומשקיע וסקרן ורוצה לדעת יצליח בסופו של דבר, למרות שהמסע לא תמיד קל. הרבה פעמים אנשים שבאים לראיון חושבים שאני המזכירה", היא מחייכת, "אבל כמו שד"ר א' ידועה כגברת רש"ק, אני ידועה כגברת מרגמות. כל מפקד בעזה שיש לו בעיה עם מרגמה פונה אליי ישירות מהשטח".
מה זאת אומרת, מתקשרים אלייך מהמלחמה?
"כן. המפקדים בשטח מתקשרים לשאול שאלות על המרגמות. הם הרי מכירים אותי מהצבא. אני הדרכתי אותם על המרגמה. למי הם יתקשרו?"
על הפיתוח של עוקץ פלדה עבד באלביט צוות גדול זמן רב לפני 7 באוקטובר, והמלחמה בעזה היא ההזדמנות הראשונה שבה הוא מוכיח את עצמו. "עד היום לכוחות החי"ר שמסתערים לא היה מענה מדויק, כי פצמ"ר מגיע לדיוק של 50 עד 100 מטר, ונועד לרכך את היעד. עוקץ פלדה לוקח את כל הנכסים הטכנולוגיים שפיתחנו בתחום הטילאות ובתחום הקטלניות, ומושיב אותם על הפצמ"ר. כך יצרנו מענה מדויק לדרג הטקטי", מסבירה ד"ר א'.
ל': "עוקץ פלדה הופך את הפגיעה שהייתה סטטיסטית למדויקת. לקחנו את מערך המרגמות הקיים, שעובד מעולה על נגמ"ש או על האמר, ופיתחנו חימוש שמתאים להן, אבל שמתנהג כמו טיל ויודע לפגוע בדיוק במטרה. צוות רחב ומגוון של עובדי ועובדות החברה עבד על הפיתוח הזה שנים רבות, כמובן בשיתוף פעולה מלא עם צה"ל, משרד הביטחון ומפא"ת, והתמודדנו עם הרבה אתגרים בדרך".
מה למשל?
ל': "קודם כל להגיע לרמת הדיוק הנדרש, לקטלניות הנדרשת, לטווח הרצוי, לעמידה בתנאי סביבה שונים, לקצר את זמני הסבב ולשמור על כלכלת חימושים – בפצמ"ר אחד ובפחות מדקה הלוחם בשטח יכול לפגוע במטרה, ולראשונה במהלך לחימה, יש עד לרמת המג"ד בשטח מענה לתחמושת מדויקת שמשתלבת במערך הקיים, שאותו הלוחמים כבר יודעים איך לתפעל. מה שעשינו זה לשלב ירי של פצמ"ר שמתנהג כמו טיל במערכות הקיימות. עוקץ פלדה זה טיל וצריך להשתמש בו בצורה מחושבת".
ותכף כל העולם ירצה לקנות את זה.
ל': "ברור. זה אחד היעדים המרכזיים שלנו. הרי גם בעולם הפתרון הזה לא קיים עדיין".
ז': "ולכן ב-7 באוקטובר יכולנו לתת מענה מהיר ולהאיץ את קווי הייצור. פשוט הגענו והתחלנו לענות לכל מה שצה"ל ביקש, כולל אספקה שוטפת, כאשר בכל שבוע הגיעו לאסוף את מה שמוכן. תוך כדי הייצור כבר ראינו את הביצועים בשטח, מה שגרם לעובדים לקבל מוטיבציה. אפילו עובדים חובשי כיפה הגיעו לעבודה בשבת כי הבינו שהצורך קיומי".
לוחמי מגלן היו הראשונים שחשפו את השימוש בפיתוח הישראלי החדש, ומפקדי הצבא השונים באו לחדר הייצור בגלילות כדי לראות מקרוב. "אחד הרגעים הכי מרגשים היה כשהגיעו לכאן הלוחמים שהפעילו את עוקץ פלדה בלחימה", אומרת ז' (52), עובדת במחלקת התפעול של עוקץ פלדה. "מילואימניקים של יחידות מיוחדות פגשו את עובדי הייצור, שאמרו לנו שהם לא התרגשו ככה מאז שהתחילו לעבוד כאן".
היא בעלת רקע טכנולוגי מהתיכון ומהשירות הצבאי במערך בקרת ירי בחיל האוויר, ובאלביט כבר 13 שנה. "אני מעורבת בעוקץ החל משלב הפיתוח, והיום יש לי אחריות על הייצור שלו. בחודשים האחרונים עבדנו קשה, היינו ממש שותפים בלחימה והרגשנו גאווה כי נתנו לצבא מענה מיידי וקיומי באפס זמן. בחודש הראשון לא נשמתי, עבדנו גם בשישי ושבת, כי היינו חייבים להספיק לייצר מלאי. היו לילות שלא ישנתי כי ידעתי שממש עכשיו משתמשים במרגמות שלנו. זה סיפוק ענק לראות את התוצאות, פרי עבודה קשה של הרבה מאוד עובדים, פרויקט מטורף עם הרבה עליות וירידות. ועכשיו לראות את המוצר שעבדנו עליו כל כך הרבה, והוא יחיד מסוגו בעולם ונותן מענה איכותי וצה"ל רוצה עוד ממנו – זה שווה הכל".
מה אומרות הבנות שלך על מה שאת עושה?
"אני מהווה עבורן דוגמה והשראה, וזה משמח אותי וגורם לי גאווה".
ל': "אנחנו עובדות בתחום שמאופיין לרוב בסביבה גברית, אבל אני בטוחה שנראה יותר ויותר נשים בעמדות מפתח גם בחברות הביטחוניות. מלחמת חרבות ברזל שינתה ועוד תשנה את המאזן המגדרי בתחום הזה".
יש יתרון להיותכן נשים בתפקיד הזה?
ל': "ברור. הרגישות והאינטואיציה שלי עוזרות לי להתנהל מול הקולגות שלי ולנהל את האנשים שלי טוב יותר. זה שאנחנו עם לק אדום עושה את העבודה", היא צוחקת. "אבל יש עוד משהו שנשים מביאות. אני קוראת לזה 'בנחישות וברגישות'. זה שילוב שמוביל אותי לאורך כל הדרך".
ד': "עוד יתרון של נשים זו היכולת לעשות כמה דברים במקביל. גם עכשיו אנחנו עובדות תוך כדי", היא מחייכת ומחזירה את העיניים למסך הטלפון, ואז מתלחששת עם היושבת לצידה, ד"ר א'2, ראש מחלקת ניווט במערך הרקטות ואחראית על הדיוק של הטיל. עוד כשהייתה נערה בצרפת חלמה על קריירה שמשלבת הנדסה ותעופה, ואחרי שלמדה בטכניון הנדסה ואווירונאוטיקה, היא נכנסה לתעשייה הביטחונית. "שילוב התחומים בפצמ"ר הזה הוא מה שתמיד רציתי", היא אומרת. "הניווט אומר לך איפה את נמצאת, ההנחיה בודקת שאת אכן מגיעה לנקודה הרצויה והבקרה דואגת שהכל יתבצע".
איך מגיעים למקצוע הזה למרות ההסללה?
"דרך מקצועות הנדסיים טכנולוגיים, ובעיקר – תלמדי, תובילי, תנהלי, תהיי טובה ותתקדמי. דרך נוספת היא להיות בתפקיד ביטחוני שמוביל אותך לכאן. לכן צעירות שמתגייסות צריכות להתייחס לצבא כאל הזדמנות להתחיל מסלול קריירה שבעתיד יוכל לאפשר עבודה בתחום".
ז': "צריך לנתב נערות ללמוד מקצועות טכנולוגיים, הנדסה, אלקטרוניקה. אני למדתי אלקטרוניקה והיה לי ברור שאגיע לתפקידים כאלה בצבא ובאזרחות".
ד"ר א': "יש לי פרספקטיבה של שנים, ואני רואה היום יותר נשים שמגיעות לתעשיות הביטחוניות. אם לפני 25 שנה הייתי האישה היחידה בכנס בינלאומי לבליסטיקה, היום הרבה נשים מגיעות לכנסים האלה. אנחנו רואות את השינוי".
ל': "וברור שבעתיד הקרוב תגענה אליי בתהליך הגיוס גם מועמדות, מג"דיות לשעבר, שבאופן טבעי יתאימו לתפקידי ניהול בארגון, וכך תישבר עוד תקרת זכוכית. הרי יש היום מפקדת לבסיס חיל האוויר".
ז': "מה שעושה את ההבדל זה הדוגמה האישית. עצם העובדה שכולם סביבי רואים אותי מתאבדת על המטרה, נחושה, לא מוותרת, מגיעה ראשונה והולכת אחרונה, זה משפיע. וזה לא משנה אם את גבר או אישה. מה שמשנה זה הרגישות והנחישות והמקצוענות".
אתן אוהבות את העבודה שלכן?
"מאוד", הן עונות פה אחד.
ד"ר א'2: "העבודה שלי, למשל באלגוריתמיקה, היא לא חזרתית. בכל פיתוח נגלה לפנינו עולם חדש וכל ניסוי הוא הרגשה עילאית".
ד"ר א': "אין ספק שלהישאר בתחום בגילי זה לאהוב אותו. הוא מגוון והמלחמה כל הזמן מגדירה לנו מטרות חדשות ואתגרים חדשים שצריך להתמודד איתם. אבל יש גם המון סיפוק, כי ההיזון החוזר מהצבא הוא מיידי".
ז': "אי-אפשר להיות בתפקיד עם כל כך הרבה אחריות אם את לא אוהבת ומסורה ומרגישה שאת תורמת ויש לך סיפוק מקצועי. עם הסמכות באה הרבה אחריות".
