את יום שני השבוע סיים טנדר הטויוטה בעל לוחית הרישוי "WCK 4910" מפויח בחלקו, עם חור גדול בגגו. טיל ששיגר כטמ"ם ישראלי לא הותיר ליושביו סיכוי לשרוד. זה קרה בשעת לילה מאוחרת, על ציר החוף של עזה במרכז הרצועה. הטויוטה היילקס הלבנה נסעה בשיירה של שלושה רכבים שכולם נשאו סימני זיהוי בולטים עם הכיתוב "WCK", ראשי התיבות של ארגון הסיוע הבינלאומי "World Central Kitchen". יש לארגון הזה מחסן לוגיסטי גדול בדיר אל-בלח, לשם מובילות משאיות שכורות משלוחי מזון שנפרקים בחוף עזה, ברציף ארעי שהוקם במהירות כדי לאפשר הגעת סיוע הומניטרי מהחוף. בצהריים ראינו את עובדי הארגון מסתובבים עם וסטים כתומים זוהרים וקסדות לראשם מול מה שהיה פעם מתחם בילוי אקסקלוסיבי והיום משמש כעמדה צה"לית שתפקידה לפקח על התנועה באזור.
היום הטרגי הזה התחיל במשבי בריזה מרעננים. הים היה פלטה. על החוף למטה המתינו שני טרקטורים שעוד לא היה ברור מה תפקידם. בשדרות אל-רשיד, על דרך עפר שהייתה פעם כביש, המתינה שיירה של תשע משאיות עזתיות. במים ממול נעה באיטיות הספינה "Open Arms", שגררה אחריה דוברה ועליה משטחי מזון שכוסו ביריעה גדולה עם לוגו הארגון כדי שגם מהאוויר יהיה ברור במה מדובר. ברקע נשמעו הדי הפגזות ופיצוצים, אבל בחוף העניינים התנהלו ברוגע. נדמה היה שכל אחד יודע מה תפקידו. חלק מאנשי הארגון עמדו ושוחחו עם קבוצת קצינים וחיילים. כמה פועלים עזתים, גם הם בווסטים כתומים, עברו תדרוך לקראת ההגעה של הדוברה לרציף.
6 צפייה בגלריה
מתנדבי הארגון ליד שיירת המשאיות ואחד הטנדרים שהופצצו באותו לילה. ברקע נשמעו הפגזות, אבל בחוף היה רגוע
(צילום: גדי קבלו)
הבטנו כולנו על הרציף. לקראת המשלוח הראשון של WCK לעזה, ב-15 במארס, אישר צה"ל לארגון להקים רציף פריקה מול נקודת הפיקוח של הצבא על החוף. יש פה 200 מטר בערך שתחומים בין שני מוצבים המשמשים כנקודות בידוק, עם קרוסלה למעבר אנשים. לקטע הכביש הזה קורא הצבא "מסדרון הומניטרי". מכאן מתאפשרת תנועת אנשים מצפון הרצועה לדרומה וכניסה של משאיות מזון, מים, גז לבישול וציוד רפואי לצפון הרצועה. אז איפה יוקם רציף לפריקת סיוע הומניטרי אם לא במסדרון ההומניטרי?
לצורך כך נשכרו כמה דחפורים שהעמיסו שברי בניינים שנהרסו באזור במהלך קרבות, ויש כאלה בעשרות, שפכו את הפסולת לים ויצרו מעין לשון באורך של כ-30 מטר שיושרה בכפות הטרקטורים כדי שמלגזה תוכל לנסוע עליהם בלי יותר מדי קפיצות. זה נראה כמו שזה נשמע, פרטאץ'.
לראשונה איפשר השבוע צה"ל לצוות עיתונאים להגיע ל"מסדרון ההומניטרי" כדי לראות פריקת משלוח מזון מהים, כחלק מהניסיון להדוף טענות נגד ישראל על הרעבת האוכלוסייה בעזה: אם ישראל פועלת בשיתוף פעולה עם ארגוני סיוע מהעולם כדי להכניס מזון, מים וציוד רפואי לרצועה, מהיבשה, בהצנחה מהאוויר ומהים, איך אפשר להאשימה בהרעבה מכוונת של האוכלוסייה האזרחית?
מחר תמלא חצי שנה למלחמה. העדויות, שמגיעות ממחנות האוהלים שהוקמו ברפיח עבור מאות האלפים שנמלטו מבתיהם בצפון הרצועה, מדברות על משבר הומניטרי מהחמורים ביותר שידע העולם בעשרות השנים האחרונות. בתקשורת העולמית מתפרסמות עדויות על מחסור קשה במזון, במי שתייה נקיים, במוצרי היגיינה בסיסיים ובשירותי רפואה חיוניים. בצפון הרצועה, שם נותרו על פי הערכות בין 250 אלף ל-300 אלף איש, המצב חמור עוד יותר. מגיעות משם עדויות על אנשים שאוכלים תערובות מזון שנועדו לבעלי חיים ושותים מים מזוהמים כדי לשרוד.
6 צפייה בגלריה
"לפני המלחמה נכנסו לרצועה בממוצע ביום כ-70 משאיות מזון. היום הממוצע עומד על 140 משאיות ליום", אומרים במנהלת התיאום והקישור
(גדי קבלו)
6 צפייה בגלריה
חור הפגיעה של הטיל בגג הטנדר. עוצרים את הפעילות עד להודעה חדשה | צילום: רויטרס, Ahmed Zakot
הרעבה מכוונת של אוכלוסייה נחשבת לפשע מלחמה על פי הדין הבינלאומי, ובעולם יש מי שמאשימים את ישראל בפשע הזה. כבר בחודש דצמבר התריע ארגון המזון העולמי של האו"ם שהמשבר ההומניטרי שמתפתח ברצועה מגיע לכדי "רעב חמור המסכן חיים". בפברואר כבר קבע הארגון כי "מעולם לא נרשמו רמות חריפות של רעב וחוסר ביטחון תזונתי כמו אלו שיש בעזה".
אנחנו הישראלים יכולים להתעלם מהעדויות ומטענות הארגונים. הרי המלחמה הזו נכפתה עלינו בעקבות מתקפה רצחנית שכללה מעשי אונס וטבח של תינוקות וקשישים. אבל בסוף העולם קורא דוחות, רואה תמונות ונחרד מהכותרות. וכותרת מדד ה-IPC האחרון מלפני כשבועיים וחצי הייתה שכ-75 אחוז מאוכלוסיית עזה נמצאת במצב חירום הומניטרי, שנע בין תת-תזונה חריפה לרעב קיצוני היכול להגיע לכדי מוות.
מדד ה-IPC, שפותח על ידי ארגון המזון והחקלאות של האו"ם, הוא סולם בן חמישה שלבים לסיווג מצבי ביטחון תזונתיים. המדד מושתת על נתונים המגיעים מארגוני סיוע של האו"ם ומארגונים לא ממשלתיים הבודקים את זמינות המזון לאוכלוסייה, אובדן מקורות הכנסה ופגיעה בגידולים חקלאיים, במתקני ייצור מזון ובתשתיות הקשורות ליכולות הייצור. שלב 1 בסולם הוא מצב של ביטחון תזונתי כללי שבו למרבית האוכלוסייה ישנה גישה למוצרי מזון בסיסיים. שלב 5 מוגדר "רעב/קטסטרופה הומניטרית – מצב שבו לפחות 20 אחוז ממשקי הבית מתמודדים עם מחסור מוחלט במזון ו/או במשאבי קיום בסיסיים אחרים. מצב שבו רעב, מוות ועוני נוכחים בגלוי".
לפי הדוח האחרון, ברצועה ישנם כיום 0 תושבים בשלב 1 של המדד. בשלב 5, לעומת זאת, נמצאים כ-677 אלף עזתים. על המספרים האלה מבססות מדינות העולם את מדיניותן כלפי המלחמה בעזה. זו הסיבה שישראל, באמצעות צה"ל, משתפת פעולה עם ארגוני סיוע כדוגמת "המטבח המרכזי העולמי", שלוקחים על עצמם לא רק לארגן משלוחי מזון אלא גם להובילם לעזה ולהפיצם. זה מראה על רצון טוב ומפחית לחצים.
מיער בארי לחוף עזה
הדרך ל"מסדרון ההומניטרי" בחוף הים מתחילה בשער בגדר הגבול באזור יער בארי. צה"ל יצר בתוך הרצועה תא שטח מרובע שגודלו 7 ק"מ על 7 ק"מ ומטרתו לבתר את הרצועה לשניים וליצור מרחב חיץ עצום בגודלו שחוצץ בין צפון הרצועה לדרומה. "המרובע הביטחוני" הזה ריק מאזרחים פלסטינים ומתפרס מהגדר במזרח ועד הים במערב, ומפאתיה הדרומיות של העיר עזה בצפון ועד פאתיו הצפוניות של מחנה נוסייראת בדרום. הצבא הכשיר בו צירי רוחב ואורך חדשים, ויש בו גם צירים המתבססים על דרכים קיימות כמו דרך סלאח א-דין ("ציר טנצ'ר") וציר החוף בשדרות אל-רשיד.
חוץ מצירים מקים כאן הצבא בסיסים קדמיים, במ"קים, שהם למעשה מוצבים מבוצרים עם תשתיות חשמל, מים, תקשורת ומחשבים. עבודות הבינוי מתבצעות על ידי חברות אזרחיות וניתן להתרשם מהן בנסיעה על ציר הרוחב מערבה לכיוון הים. מדובר בהשקעה אדירה של מאות מיליוני שקלים להתבססות צבאית בתוך הרצועה, שיותר מכל מעידה על כך שישראל אינה מתכוונת לצאת מכאן בזמן הקרוב.
במרחב הזה יש שתי נקודות, "נקזים" בשפה הצבאית, המשמשות למעבר אנשים מהצפון לדרום ולכניסת משאיות אספקה לצפון. הנקזים הללו מאפשרים שליטה בתנועה ונועדו לשמש מנוף לחץ על חמאס להגיע לעסקת שחרור חטופים.
כך שהשליטה בתנועה היא מוחלטת. לא רק בתנועה האנושית הפנימית ברצועה, גם בכניסת המים, הגז לבישול ומוצרי המזון לחלקים השונים שלה. טענות ארגוני הסיוע הפועלים ברצועה ודוח ה-IPC הביאו לפני כשבועיים וחצי את ארגון "גישה" לעתור לבג"ץ בשם חמישה ארגוני זכויות אדם ישראליים, בדרישה כי יורה לישראל לאפשר מעבר של כל משלוחי הסיוע, הציוד והסגל ההומניטריים לעזה ובייחוד לצפון הרצועה, ולהגדיל משמעותית את היקפי הסיוע. בעתירה נטען כי "אין כל חולק על כך שהמספר היומי של משאיות שנכנסות לעזה עם מזון, סיוע ותרופות נמוך בצורה משמעותית מהמספר המינימלי הנדרש לצורך הישרדותה של האוכלוסייה האזרחית ולתפקוד המתקנים החיוניים".
"אין כל חולק" זו קביעה לא הכי מדויקת. במינהלת התיאום והקישור לעזה (מת"ק עזה) חולקים ועוד איך על הטענות של ארגוני הסיוע הזרים הפועלים ברצועה. ב-13 במארס הופיע דובר צה"ל, תא"ל דניאל הגרי, בפני כתבים זרים בתל-אביב ואמר כי צה"ל מתכנן "להציף" את רצועת עזה בסיוע הומניטרי. "ההצפה" הזאת לא נותרה רק בגדר הבטחה, טוענים במינהלת הקישור והתיאום, היא גם תורגמה למעשים שמגובים במספרים.
50 הצנחות של סיוע
"הטענות שעולות מדוח ה-IPC לא נכונות בלשון המעטה", אומר אל"ם משה טטרו, ראש מינהלת התיאום והקישור לרצועת עזה, "ואני אומר את זה בוודאות כי אנחנו יודעים כמה מזון נכנס לרצועה, לדרום ולצפון. כל מה שנכנס עובר דרכנו ויש לנו את כל הנתונים. זה חשבון פשוט של טונאז' חלקי מספר התושבים. לפני המלחמה נכנסו לרצועה בממוצע ביום כ-70 משאיות מזון. היום הממוצע עומד על 140 משאיות ליום. אנחנו יודעים אילו משאיות נכנסות ומה יש עליהן. אנחנו מדברים טלפונית עם מאות תושבים ברצועה בכל האזורים, על בסיס יומיומי. אני לא אומר שהם חיים ברווחה ואוכלים קוויאר, אנחנו בכל זאת במלחמה, אבל לא שמענו מהם דיבורים על רעב וגם לא על מצב שהוא קרוב לרעב".
הנתונים, נכון ליום רביעי השבוע, מדברים על יותר מ-50 הצנחות אספקה מהאוויר שבוצעו מאז החלו ההצנחות לפני כחודש וחצי. ארה"ב, בריטניה, הולנד, ירדן, איחוד האמירויות, מרוקו, ומדינות נוספות משתתפות באופרציה האווירית הזאת. בכל הצנחה מבצעים המטוסים כמה יעפים מעל צפון הרצועה. בכל הצנחה מוצנחים כמה מאות מארזים. כל מארז מכיל כמה אלפי מנות מזון.
כדי להקל על הגעת האספקה מהיבשה לצפון הרצועה נפתח מעבר ייעודי בגדר הגבול, "מעבר 96" באזור בארי. מהמעבר הזה, כמו גם מהנקז בציר טנצ'ר ומנקודת הביקורת במסדרון ההומניטרי בחוף הים, נכנסו במארס האחרון לצפון הרצועה קצת יותר מ-460 משאיות מזון. מתאם פעולות הממשלה בשטחים מפעיל אתר באנגלית המדווח באופן שוטף על המאמץ להכנסת הסיוע ההומניטרי לרצועה. ביום שני השבוע, למשל, הוכנסו 21 אמבולנסים חדשים ממעבר רפיח. לפי הנתונים המדווחים זה היה יום פורה: 232 מארזי מזון הוצנחו בצפון הרצועה. 243 משאיות נכנסו דרך כרם שלום ומעבר רפיח, ובהן 160 משאיות עם 3,405 טונות מזון, 13 משאיות עם 260 טונות מים, 22 משאיות עם תרופות וציוד רפואי וארבע משאיות עם מכלי גז לבישול. באותו יום נכנסה לעזה גם משלחת של 22 רופאים מטעם הארגון ההומניטרי האמריקאי "Rahma".
"הדיבורים על 'רעב' בעזה הם תוצר של הפרופגנדה השקרית של חמאס", אומר טטרו, "ולצערי בקהילה הבינלאומית יש מי שמאמץ את השקרים הללו. משרד הכלכלה של חמאס מפרסם אחת לכמה ימים מחירון של מוצרי מזון. אפשר לראות שם מגמה מתמשכת של ירידת מחירים. זו כלכלת שוק פשוטה. ככל שיש יותר היצע, כך המחירים הולכים ויורדים. ושוב, שיהיה ברור, אני לא טוען שעזה היא סינגפור עכשיו, החיים שם לא פשוטים, אבל האנשים שלי עוקבים אחרי פעילות של עזתים ברשתות החברתיות, אנחנו רואים סרטונים של שווארמיות פתוחות ושל שווקים מלאים בסחורה, כולל בצפון הרצועה".
אולי הסרטונים האלו לא חושפים את התמונה המלאה? יש מי שמאשימים את ישראל בהרעבה מכוונת של התושבים בעזה.
"אלו כבר טענות ממש נבזיות. לא רק שהם טוענים שיש רעב בעזה, הם גם אומרים שישנה הרעבה. הרעבה זו פעולה אקטיבית. איך אפשר לעשות פעולת הרעבה אקטיבית כשאנחנו מאפשרים בכל יום להכניס מאות משאיות לרצועה כולה, מתוכן עשרות משאיות לצפון עזה? רק היום (רביעי) בבוקר הכנסנו 24 משאיות לצפון הרצועה ובערב מתוכננות עוד 15 לצפון. וזה רק היום, סתם יום, לא תגיד יום מיוחד".
הקרב הגיע לבג"ץ
ביום שלישי השבוע ביקשה פרקליטות המדינה מבג"ץ לדחות את העתירה, בטענה שהיא מתבססת על נתונים מסולפים. "נתונים שמקורם ב'מוסדותיו' של ארגון הטרור חמאס מוצגים בעתירה כאמת עובדתית, כמו גם דיווחים וטענות של ארגונים בינלאומיים המצטטים את נתוני חמאס או נסמכים בעצמם על תשתית עובדתית חלקית", נכתב בתשובת הפרקליטות לעתירה.
הדיון אמור היה להתקיים ביום רביעי ונדחה לאתמול, חמישי בצהריים. עו"ד אסנת כהן-ליפשיץ, מנהלת המחלקה המשפטית בארגון זכויות האדם "גישה", אומרת ששופטי בג"ץ יצטרכו להכריע אם ישראל עושה מספיק בהיבט ההומניטרי ברצועה. "ישראל מגבילה את היקפו ואת אספקתו של הסיוע לאוכלוסייה האזרחית באמצעים שונים, ומונעת חלוקה אפקטיבית שלו. יש לישראל חובה לא רק לאפשר כניסה של סיוע לעזה אלא גם להבטיח את אספקתו לכלל התושבים. היא לא עומדת בחובתה, ואף משבשת את מאמציהם של ארגוני הסיוע הבינלאומיים למנוע רעב אשר כבר גרם למותם של ילדים וילדות רבים. הדבר מהווה הפרה בוטה של החובות שמוטלות על ישראל מכוח הדין הבינלאומי ושל צווי בית הדין הבינלאומי הגבוה לצדק".
אבל עם כל הכבוד לארגוני האו"ם השונים, לבית הדין הבינלאומי בהאג ולעתירות שמגישים ארגוני זכויות אדם לבג"ץ, מי שהצליח לפרוץ את גבולות המצור על עזה היה בסופו של דבר שף אמריקאי ממוצא ספרדי שהקים ארגון סיוע הומניטרי בינלאומי אחרי שמאס בחיים השוחקים והמשעממים של מסעדן מצליח. היה זה שף חוסה אנדרס עם "ארגון המטבח העולמי" שלו שב-15 במארס השנה הנחית לראשונה אספקה בחופי עזה, 18 שנה אחרי שישראל הטילה על הרצועה מצור ימי. יומיים קודם לכן אישרה ישראל לאנשי הארגון להקים בחופזה את "הרציף". הארגון שכר מחסן גדול בדיר אל-בלח הסמוכה לאחסון האספקה מהים. אונייה של הארגון הגיעה ללרנקה, שם הועמסו עליה ארגזי המזון, וכעבור פחות מיממה של הפלגה המזון נפרק בחוף. הפיילוט הוכתר בהצלחה והארגון החל לגלגל את סיבוב האספקה השני שקיבל את שם הקוד Operation Safeena.
עם אור אחרון של יום שבת האחרון עזבה את נמל לרנקה בקפריסין שיירת כלי שיט של WCK לכיוון חופי עזה. שלושת כלי השיט, הספינה Jennifer והספינה Ledra Dynamic שגררה אחריה דוברה, נשאו על סיפונן כ-400 טונות של מוצרי מזון: אורז, פסטה, קמח, קטניות, שימורי ירקות וחלבונים. הן נשאו גם משלוח מיוחד של תמרים, מתנת איחוד האמירויות לתושבי עזה. באתר הארגון צורף גם הסבר: תמרים נאכלים באופן מסורתי ברמדאן כדי לשבור את הצום היומי.
אוניות האספקה הגיעו בליל ראשון ועגנו מול חופי עזה. ביום שני בבוקר החלה פריקת משטחי המזון אל הדוברה. כשהגענו אל חוף הים לקראת הצהריים אנשי הארגון נערכו לקבלת המשלוח. מנוף הוריד מאחת המשאיות מלגזה. 24 פועלים עזתים שאושרו על ידי השב"כ ירדו אל החוף. כל זה קרה תחת אבטחה צמודה של שני נגמ"שים, אחד מהם על החוף ממש. חיילים נוספים צפו במתרחש מדיונה סמוכה.
את האבטחה הצמודה מסבירים בצבא על רקע האירוע הטרגי שאירע בסוף חודש פברואר כ-300 מטר מכאן, אז הסתער המון של כמה אלפים על שיירת משאיות שהובילו מזון אל צפון הרצועה. יותר מ-100 איש נהרגו בתקרית ההיא, רובם נרמסו על ידי ההמון וחלקם נדרסו על ידי המשאיות שנהגיהן חשו בסכנת חיים. היו גם כאלו בתקרית ההיא שנורו למוות בידי חיילי צה"ל שעמדו לא הרחק משם וחשו בסכנה כשחלק מההמון החל לרוץ לעברם.
חוששים לתפוס צד
האירוע ההוא המחיש את עד כמה המשבר ההומניטרי בצפון הרצועה חריף. מי שמסתער על משאיות שמובילות קמח ומוכן לדרוס ולרמוס בדרכו אנשים אחרים, כנראה רעב מאוד. בעקבות זאת הכריזה ארצות-הברית על הקמת רציף פריקה מיוחד בחופי עזה שיאפשר הגדלה משמעותית של הסיוע ההומניטרי לרצועה. מח"ט הנח"ל, אלוף-משנה יאיר צוקרמן, שליווה אותנו, הצביע אל עבר שטח מיושר בקרבת החוף שעליו יוקם מרכז אחסון לאספקה שתגיע לחוף מהרציף האמריקאי. הרציף עצמו יוקם בנקודה שבה הוקם הרציף הארעי, שייהרס ברגע שהאמריקאים יחלו בעבודות, ככל הנראה בשבועיים הקרובים.
עד אז אמור היה ארגון "המטבח העולמי המרכזי" לפרוק את ספינותיו ברציף המצ'וקמק. צפינו בהם עובדים שעה ארוכה. בשלב מסוים הגיעו למקום שני רכבים של האו"ם וקבוצת אנשים ירדה לשוחח עם פעילי WCK. כשעזבו התקרבנו וביקשנו לשוחח עם אחד העובדים. אחד מהם, קסדה לראשו, פנה אלינו באנגלית עם מבטא זר כבד, חייך והסתיר את פניו מהמצלמה של קבלו הצלם. הוא ביקש שלא נצלם אותו ואת חבריו. הם לא רוצים להיתפס כצד בעימות, להיתפס משוחחים עם ישראלים, בטח לא אל מול הפועלים העזתים ששכרו לטובת פריקת הדוברה.
הבחור שהסתיר את פניו נכנס לטויוטה היילקס הלבנה בעלת לוחית הרישוי "WCK 4910" והעמידה כשחרטומה אל הים. בצידה האחורי מימין הבחנו במדבקה ועליה הספרה 1. שעות אחר כך, כשהופצו תמונות כלי הרכב שהותקפו בטעות מהאוויר הופיעה גם תמונת הטנדר הזה כשבגגו פעור חור מפגיעת טיל. נותר רק לתהות מה עלה בגורל הבחור הזה שנתפס לרגע בעדשה של קבלו.
כל מי שליווה אותנו בסיור ביום שני הדגיש שהפעילות של WCK ברצועה היא אינטרס ישראלי לא פחות מהצורך של העזתים לאכול. נראה היה שהעסק מתוקתק אף שזה בסך הכל המשלוח הימי השני. מדובר בכמה סבבי פריקה והעמסה, הסביר מח"ט הנח"ל, ייקח להם כמה ימים לפרוק את המשלוח מהספינות. כל נגלה כזו מובלת אל המחסן בדיר אל-בלח ומשם היא מפוזרת ברחבי הרצועה. אנשי הארגון הקפידו ללוות את המשלוחים ברכביהם המסומנים. כך עשו גם בליל שני השבוע, שעות ספורות אחרי שפרקו את המשלוח שהגיע מהים. שבעה מהם נהרגו בתקיפה הישראלית. WCK הודיעה שהיא עוצרת את פעילותה ברצועת עזה עד להודעה חדשה.
פורסם לראשונה: 00:00, 05.04.24
