חן אביגדורי (53) וצופית ליבמן (26) מגיעים שניהם לראיון מחוץ לכנסת אחרי שהשתתפו במחאות שונות בבירה. חן היה במליאה וקרא לח"כים "לא לצאת לפגרה על חשבוננו", וצופית הפגינה בגבעת התחמושת, מחוץ לבניין אונר"א, והתעמתה עם עובדי הארגון. הם עונדים סרטים צהובים, שהפכו לסמל המאבק למען השבת החטופים.
"להחזיר אותם הביתה עכשיו", כתוב על הכובע של חן, וגם על החולצה של צופית - עם התמונה הגדולה של גיסה, אליקים ליבמן, שאבטח את מסיבת הנובה ונחטף לעזה. שרון ונעם, אשתו ובתו של חן, נחטפו מקיבוץ בארי ב-7 באוקטובר ושוחררו בעסקת החטופים. הוא ממשיך להיאבק למען השבת החטופים כולם, בהם קרוב משפחתו, טל שוהם.
בשבועות האחרונים, כשגוברים הקולות, הדיווחים והשיח על "חילוקי דעות", "אי-הסכמות" או אפילו "קרע" בין משפחות החטופים, השניים מבקשים לשדר אחדות. "משפחות החטופים הם השריד האחרון ל'ביחד' שהיה בישראל ב-7 באוקטובר", אומר חן. צופית מצטרפת: "נקודת המוצא היא שותפות גורל אמתית. בדיוק כמו שותפות הגורל של כל העם שלנו".
"על ה-מה ועל ה-מתי אנחנו מסכימים. על ה-איך אנחנו חלוקים", חן מפרט. "בעיניי, דיבורים על 'רפיח עכשיו' ו'בחירות עכשיו' אומרים את אותו הדבר - שהחטופים אחר כך". צופית, לעומתו, חושבת שהפעולה הצבאית ברפיח הייתה צריכה לקרות כבר מזמן.
"עברו ארבעה חודשים מהעסקה האחרונה ומאז חולצו רק שני חטופים במבצע צבאי. זה כישלון", חן טוען. "כשאני מסתכל על התוצאות, אני מבין שנתניהו לא מספיק רוצה, ולכן צריך להפעיל עליו לחץ. יש כאלה שמאמינים שהוא לא יכול, ואם הוא לא יכול שייתן למישהו אחר לנהל. אני לא שם". גם לצופית יש טענות לממשלה. "מבחינתי, שתי המטרות של מיטוט חמאס והחזרת החטופים שלובות. על זה שצריך לחץ צבאי - כולם מסכימים. לגבי עסקה, מי מבטיח שעסקה זה מהרגע להרגע? עברו ארבעה חודשים ועוד לא הצליחו לייצר אחת שתוציא את כולם. חמאס יאמלל אותך עד שתקבל מה שתרצה. עסקה זה לא יותר פשוט".
חילוקי הדעות קיימים, אבל צופית מתעקשת: "אין קרע אמיתי בקרב משפחות החטופים. מובן שיש דעות שונות, חוץ מזה שצריך להחזיר אותם כמה שיותר מהר, אבל נקודת המוצא היא שותפות גורל אמתית".
בסוף השבוע, במהלך העצרת השבועית בכיכר החטופים, הודיעו כמה משפחות על החרפת המאבק במטרה להגביר את הלחץ על הממשלה. עם זאת, לא כל המשפחות תומכות באופי ההפגנות. "כל המשפחות, לפי דעתי, הם בשלב של תסכול וזעם והזעם יוצא לרחובות", אומר חן. "כולן מביעות את הזעם, זה מתערבב עם המחאה, ולכן קל לצבוע אותנו בצבעים של המחאה, מה שיגרום לפגיעה בלגיטימיות המאוד ברורה שלנו להוציא את כולם עכשיו".
צופית עונה לו: "זה לא 'סתם ערבוב' שקרה. זה שלמשפחות יש זכות לעשות פעולות זה נכון. אני יכולה לא להסכים, אבל אני לא שופטת. בעיניי, יש אנשים שמנסים להפיל את הממשלה כבר המון זמן בגלל עניין פרסונלי ומדברים כאילו זה לשם החטופים, אבל הם טרמפיסטים שרוכבים על המשפחות. אני חושבת שמה שקורה במדינה עם המחאות מעלה לחמאס את המורל. הם מתחזקים מזה. כשאני רואה את מה שקורה בעם נקרע לי הלב. ראיתי ברחוב בן אדם עם שלט 'ביבי לך תתאבד' וזה עשה לי רע". חן: "אוי ואבוי. אני לא מאחל מוות לאף יהודי. הוא לא מייצג אותי בכלל".
צופית ממשיכה ואומרת כי "בחירות זה הדבר הכי גרוע לחטופים היום". חן מסכים: "בחירות זה לא טוב עכשיו. זה אומר שהחטופים ירדו מסדר העדיפויות. בחירות זה מערכה שלמה, זה עוד פלגנות, עוד שסע, עוד דברים שאנחנו שונאים במצב הזה. אייטם על החטופים יהיה ליד התחזית בחדשות. בסוף".
"בית המקדש נחרב כי היו קיצוניים שחשבו שהם יכולים להיות יותר חזקים מהאימפריה הרומית", אומר חן. "זה כמו אנשים שאומרים שאפשר בלי אמריקאים היום". צופית חולקת עליו: "זה שהאמריקאים בעלי ברית שלך, זה לא אומר שצריך לומר אמן על הכל. מותר לנו לעשות שריר, אנחנו במלחמה קיומית ממש".
השיחה מסתיימת בתקווה המשותפת לעסקה, במטרה העליונה שמאחדת אותם: החזרת החטופים. "אני חושב שהפעם הבאה שכל העם ירגיש כזאת אחווה ותקווה ושיש לנו עתיד למדינה תהיה כשיראו את החטוף הבא בתוך האוטו של הצלב האדום מגיע לכרם שלום. לזה כולם מחכים. אני זוכר שכשהבת שלי השתחררה כולם עמדו, המונים שרו 'עם ישראל חי'. כולם רצו תקווה, אור באפלה. אפילו אם תשים את הראש של סינוואר על חנית בכנסת, זה לא יגרום לתחושת תקווה כמו החזרת החטופים לביתם", אומר חן.
"אני מסכימה", אומרת צופית, "אני פשוט מעדיפה שאליקים יחזור בג'יפ צבאי ולא באוטו של הצלב האדום. קשה לי עם עסקה כזאת. יש אנשים ששחרור מחבלים הוא דבר אמורפי עבורם, אני יודעת שהמחבל הזה יגור בית לידי ובוודאות ירצח ויאנוס. יש אנשים שזה לא רלוונטי אליהם. אני יודעת שיש לעסקאות מחיר והוא מחיר דם שנשלם. יש לי מחויבות גם עבור הילדות שלי. יש פה שאלה מוסרית קשה ואמיתית".
את השיחה הזו מסכמת צופית במשאלה כואבת, גם ליום שאחרי המלחמה. "האחווה בעם ב-7 באוקטובר לא הייתה אירוע חד-פעמי, אלא נקודת הזדככות של כל הרעות והאהבה שיש בעם שלנו. הלוואי שנלמד לחיות ביחד, ולא רק למות ביחד".
צופית ליבמן: "אני חושבת שמה שקורה עכשיו במדינה עם המחאות מעלה לחמאס את המורל. הם מתחזקים מזה. אני יכולה לא להסכים, אבל לא שופטת אף משפחה".
חן אביגדורי: "עברו ארבעה חודשים מהעסקה האחרונה ומאז חולצו רק שני חטופים במבצע צבאי. זה כישלון. כשאני מסתכל על התוצאות, אני מבין שנתניהו לא מספיק רוצה, ולכן צריך להפעיל עליו לחץ".
פורסם לראשונה: 00:00, 04.04.24
