רק בסביבות 13:30, אחרי כשבע שעות של טבח, חטיפות, ביזה וחורבן, נכנסו כוחות הביטחון הראשונים לקיבוץ ניר עוז ב-7 באוקטובר. בשעה זו כבר לא היה להם על מה להילחם: כרבע מחברי הקיבוץ נרצחו או נחטפו, והמחבלים והבוזזים שפעלו באין מפריע כל אותו בוקר שחור – כבר חזרו לעזה. בניגוד לשאר היישובים, בניר עוז, שספג את המכה הקשה ביותר ב-7.10, לא נורה אפילו כדור אחד של כוחות הביטחון.
כמעט חצי שנה אחרי אותו יום רצחני, תחקיר "7 ימים" חושף עדויות, סרטונים ומסמכים, שקובעים חד-משמעית: בצבא ידעו על הטבח בקיבוץ ניר עוז בזמן אמת, והיו גם מספר הזדמנויות לכוחות להגיע לקיבוץ ולהילחם. למה זה לא קרה? רק עכשיו הערפל סביב הקרב שלא היה בניר עוז מתחיל להתפזר.
ההודעה הראשונה על חדירת מחבלים לניר עוז עלתה בווטסאפ הקיבוצי כבר ב-7:15: "מחבלים באזור המרפאה לבושים כמו חיילים". באותה עת כבר ניסה הרבש"ץ של הקיבוץ, שחר בטלר, להזעיק את גורמי הביטחון. "בצבא לא ענו בטלפון ולא ענו להודעות קוליות בקבוצות ווטסאפ", הוא אומר. גם אחרים ניסו להזעיק עזרה כל אותו בוקר. בסביבות 9:00, למשל, בקבוצת הווטסאפ "מוקד אשכול", שבה חברים כל גורמי הביטחון בסביבה - צבא, משטרה ומועצה – הועברה ההודעה: "חברים, ניר עוז, מחבלים כרגע, מחבלים בתוך היישוב, בכניסה מצד ימין מסתובבים בין הבתים, שורפים ת'בתים. הם מבקשים סיוע. ניר עוז מבקשים סיוע, מחבלים!". היו עוד רבות. אבל הצבא לא הגיע.
ב-10:30, נדמה היה שזה משתנה: טנק צה"לי הופיע בדרך המובילה לשער הקיבוץ, וירה שני פגזים לעבר בוזזים באזור התעשייה. אלא שאז הטנק המשיך פשוט בנסיעה, ולא נכנס לקיבוץ. השבוע, בשיחה עם איש צוות הטנק סמ”ר נדב בוחבוט, התברר שהם כלל לא ידעו מה קורה בתוך ניר עוז. הם קיבלו הוראה לנסוע לנירים, ראו בוזזים בדרך, ירו, והמשיכו למשימתם. "לא הבנו כלום מה שקורה שם (בניר עוז). קיבלנו הוראות והלכנו לפי מה שאמרו לנו”.
ועל ניר עוז לא קיבלתם הודעה שיש מחבלים בתוך הקיבוץ?
"לא, לא קיבלנו הודעה כזו".
"הטנק הגיע תוך כדי מסע ההרג בתוך הקיבוץ", אומר הרבש"ץ בטלר. "חוץ ממנו, לא הייתה לחימה בתוך היישוב. לא הגיע כוח, כלום, שום דבר".
"למה הוא לא ירה?"
בינתיים, על כ-130 מחבלים מהנוחבה ומהג'יהאד האיסלאמי שחדרו בתחילה לקיבוץ, נוספו עשרות רבות של בוזזים, שהיו שותפים גם לרציחות ולחטיפות. רובם הגיעו משכונת חִירְבֶּת אֶחְזַאעַה, וצעדו או נסעו רק 1.5 ק"מ לחולל שמות בקיבוץ באין מפריע. זו אחת הסיבות למחיר הכבד ששילם ניר עוז.
בסביבות 11:30, מופיע עוד כלי שהיה יכול, אולי, לשנות מעט את המצב: מסוק של צה"ל. המסוק ירה לעבר נחילי המחבלים והבוזזים ברצועה הצרה שבין ניר עוז לגדר. הוא פגע, בין השאר, בקבוצת מחבלים על טרקטור עם עגלה, שחטפה שמונה מחברי הקיבוץ. המחבלים חוסלו, אבל מהירי נהרגה בשוגג גם החטופה אפרת כ"ץ ז"ל. המסוק הזה היה יכול לסייע אולי ללחימה בקיבוץ, אבל זה לא קרה. טרקטור אחר אסף את החטופים לעזה, מלבד אחת, נעמית דקל-חן, שהעמידה פני מתה. "אתה רואה שהמחבלים באים בפעם השנייה לקחת אותנו, אז למה אתה לא יורה?!" תוהה דקל-חן. "נופפתי לטייס, עשיתי לו שלום. הוא היה מעליי כל הזמן, ולא ירה. גם כששכבתי על האדמה ועשיתי את עצמי מתה, הוא היה מעליי כל הזמן, אבל לא ירה".
"הכעס מאוד גדול"
באותה עת בחמ"ל של החטיבה הדרומית לא ידעו כמה חמור המצב בניר עוז, והחליטו פשוט לשלוח לכל יישובי הסביבה כוחות. התחקיר חושף כי שתי פלוגות של לוחמי אגוז נשלחות, האחת לכיסופים, והשנייה לניר עוז. אלא שמסיבה כלשהי, שתי הפלוגות נעו בציר כיסופים, והסתבכו שם בקרב. הלוחמים נלחמו שם בגבורה, אבל בפיקוד לא ידעו שבעצם אין כוח בדרך לניר עוז. רק בסביבות 13:30 מתברר שהפלוגה לא הגיעה לקיבוץ, ובמקומה נשלחים במסוק לוחמי שייטת, שמגיעים למקום בסביבות 14:20, כשעה וחצי אחרי שהבוזזים האחרונים עזבו בנחת את הקיבוץ.
לוחמי השייטת פוגשים שם את לוחמי יחידת המסתערבים של מג"ב, שהגיעו כשעה קודם, והיו כוחות הביטחון הראשונים שנכנסו לקיבוץ. הם הגיעו כדי לחפש את החטוף חיים פרי. למה דווקא אותו? ככל הנראה מהסיבה הכי טריוויאלית: בתו נועם, ששמעה על החטיפה וחששה שגם אימא שלה מוחזקת כבת ערובה, התקשרה למוקד 100 ומילאה טופס תלונה מקוון: "לדעתי זה היה ה'קיו' שלהם לצאת לבית לחלץ אותה, ולכן הם הגיעו לשם ראשונים", היא אומרת. "הם הוציאו את אמא שלי ועוד משפחה, ויצאו מניר עוז".
שלא באשמתם, גם המסתערבים איחרו, ופרי כבר היה כמה שעות חטוף בעזה. למסתערבים לא נותר אלא לסייר המומים בין הגופות לבתי הקיבוץ המעשנים. "הכעס מאוד גדול", מסכם הרבש"ץ בטלר. "אנחנו הופקרנו. את כל ביטחוננו שמנו על הצבא - ומבחינתנו הוא לא היה שם".
מדובר צה"ל נמסר בתגובה לכתבה: "צה"ל החל בתחקיר אירועי 7.10, לרבות האירועים בניר עוז. בסיומם יוצגו הממצאים בשקיפות לציבור. ב-7 באוקטובר צה"ל כשל בהגנה על אזרחים ויצא למלחמה. בכל יישובי העוטף והמוצבים לחמו בגבורה עילאית לוחמים ואזרחים אשר חירפו את נפשם בקרבות, במטרה לעצור כמה שיותר מהר את מסע ההרג ולהציל חיים. צה"ל עומד לצידן של המשפחות השכולות ופועל להשבת החטופים".
הסיפור המלא: בשבוע הבא, בגיליון הכפול של "7 ימים"
פורסם לראשונה: 00:00, 05.04.24
