אין דבר שמבליט יותר את הפער העמוק בין דעת הקהל התקשורתית בארץ לבין זו מחוץ לישראל מאשר ההתייחסות להרג שבעת המתנדבים של ארגון הסיוע "מטבח מרכזי עולמי" (WCK). לא משנה באיזו מדינה מדובר, הרג המתנדבים תפס מקום מרכזי בכותרות, בשיח ברשתות, בהתבטאויות פומביות ומצוטטות של מדינאים ובמחאות ברחובות. בארץ, לעומת זאת, עוד לפני ההודעה על תוצאות התחקיר הצה"לי, וקל וחומר אחריה, הנושא החל לרדת ממקומו בסדר היום, עד שנדחק למטה בשל איום התגמול האיראני.
בשעה שמחוץ לישראל התחקיר של צה"ל נתפס בדרך כלל כמקצועי אך כלא מספק, במקומותינו הוא התקבל כהסבר מלא ומניח את הדעת לאירוע הקשה: היו חריגות חמורות מפקודות לא מספיק ברורות, הפרות משמעת מקוממות, תקשורת לקויה וזיהויים שגויים – שרשרת תקלות שלמה שהובילה לסיום הטרגי. אבל, כדברי הצרפתים, במלחמה כמו במלחמה, והעיקר שלא היו כוונות זדון.
אלא שההריגה לא תרד מתשומת הלב העולמית, והמסע נגד ישראל לא ייפסק אם לא יינקטו צעדי הרגעה לא שגרתיים. הציבור בארץ לא מודע לממדי ההרס בעזה וגם לא לממדי השנאה לישראל המתגברת בכל הגלובוס. כיום היא מתמקדת בטענה שצה"ל הורג במודע שליחים של סיוע הומניטרי כדי להרעיב את תושבי הרצועה.
עלילת הרעב היא גלגול חדש של עלילת דם, וכל ההסברים שיצאו מפי גורמי ממשל וצבא רשמיים בארץ לא ימנעו את אימוצה כאמת על ידי עשרות ואפילו מאות מיליונים. מה יכול להיות המענה ההולם? לא הסברה, עם מירכאות ובלעדיהן, אלא שקיפות ופתיחות, הם האמצעים להתמודד עם הטענה הזדונית ולצמצם עד כמה שאפשר את התפשטותה. צעד חשוב בכיוון הנכון יכולה להיות הסכמה ישראלית לתחקיר עצמאי של עמותת WCK, הידועה והמוערכת בישראל, הסכמה שלא תנגוס ולו גרם אחד מריבונותנו כמדינה.
חיילי וקציני צה"ל הרי לא ייחקרו על ידי FBI ולא על ידי שליחים של התביעה הכללית הפולנית (דרישה פולנית הזויה) אלא על ידי אנשי ארגון סיוע הומניטרי עצמאי, מסור והגון. אין חשש: שיערה לא תיפול משיערות ראשם של המעורבים בתקרית. זו גלולה קצת מרה אמנם, אך בהחלט לא רעילה. אפשר לבלוע אותה בלי סכנה; סביר להניח שבליעתה דווקא תשפר את בריאותנו המדינית, גם אם תפגע קצת בגאוותנו הלאומית. המחיר סביר. לישראל אין יחסים טובים עם ארגונים הומניטריים לסוגיהם ולכן כה חשוב לשמר את אלה שנרקמו עם WCK ועם ראשה, מועמדים כמעט ודאיים לפרס נובל לשלום.
הדה-לגיטימציה הגוברת של ישראל, שכבר אינה נחלת גורמים קיצוניים סהרוריים בלבד, עלתה לרמה המבטלת את עצם קיומה כמדינה יהודית
הדה-לגיטימציה הגוברת של ישראל, שכבר אינה נחלת גורמים קיצוניים סהרוריים בלבד, עלתה לרמה המבטלת את עצם קיומה כמדינה יהודית, כפי שנקבע בהחלטת החלוקה 181 של האומות המאוחדות מנובמבר 1947. ההחלטה ההיסטורית ההיא מוצגת כיום במאמרי דעה מלומדים כבלתי לגיטימית משום שכל המדינות הערביות הצביעו נגדה; לא מן הנמנע שביום הימים תידרש העצרת הכללית לבטלה.
גם אם לא נגיע לכך, הכרחי שהתמודדות אקטיבית עם הגל הרעיל הזה תהיה רכיב מרכזי באסטרטגיה הלאומית הכוללת. בל נשלה את עצמנו: הוא לא ייסוג לאחור מעצמו.
פורסם לראשונה: 00:00, 07.04.24
