אלעד הוא לא עוד מספר.
הוא לא עוד מספר שיורד ממצבת 134 ל-133.
זה אדם, זו משפחה, זה חבר, זו קהילה, זו אומה, זה אלעד.
אלעד הציניקן, אוהד מכבי חיפה שיצא בכל בוקר להשקות את שדות ניר עוז, הדוד האהוב על אחייניו ועל ילדי הקיבוץ, ציוני שנלחם על השבתם של הדר גולדין ואורון שאול לקבורה בישראל.
אלעד של כרמית, אחותו הקטנה והאוהבת שכבר חצי שנה נלחמת עליו כמו לביאה על גוריה, אלעד של אביטל, אחותו הגדולה שבשקט שלה קרועה מבפנים לא פחות. אלעד של אמא חנה החמה והאוהבת שחזרה חבולה ופצועה מתופת השבי, ואחד הדברים שמחזיקים אותה בחיים הוא הרצון לחבק אותו כשישוב מייסורי השבי. אלעד של אבא רמי האוהב, המוסכניק הוותיק שאהב לשמוע מוזיקה קלאסית בזמן העבודה ונרצח ב-7 באוקטובר בביתו בניר עוז.
אלעד הדוד האהוב של אחייניו, שלוקח אותם לטיול בשדות, לנהוג על הטרקטור, להשתולל בבריכה. אחיינים שכל כך מתגעגעים אליו וכבר חצי שנה מחכים שהממשלה תחזיר להם אותו - ואיך אפשר לבשר להם עכשיו שהוא לא ישוב
אלעד הדוד האהוב של אחייניו, שלוקח אותם לטיול בשדות, לנהוג על הטרקטור, להשתולל בבריכה. אחיינים שכל כך מתגעגעים אליו וכבר חצי שנה מחכים שהממשלה תחזיר להם אותו - ואיך אפשר לבשר להם עכשיו שהוא לא ישוב.
אלעד של חברים שנפגשים איתו על כוס בירה או קפה ונהנים מההומור הציני שלו. אלעד בן המשפחה המורחבת שיצאה להילחם עליו בחצי שנה האחרונה. אלעד של קהילת ניר עוז שבה נולד וחי, שאין מישהו שלא מכיר אותו שם ואת רגישותו לילדים.
אלעד של אומה, של מדינת ישראל שבה האמין ושאותה שירת כאזרח נאמן - והיא הפקירה אותו ב-7 באוקטובר ומאז המשיכה להפקיר בבוטות שוב ושוב במשך 183 ימים, חצי שנה.
אלעד האזרח של ראש הממשלה ששכח מזמן מוסר, יושרה ואחריות מנהיגותית מהן, ששם את מניעיו האישיים לפני הצרכים והערכים של עם ישראל. שמחויב רק להישרדותו הפוליטית ולא לאלעד ולאזרחי ישראל, חייהם ועתידם.
אלעד הוא לא עוד מספר, ואני מסרבת להוריד אותו ממצבת החטופים הכואבת והבלתי נגמרת.
אל תשלימו עם המספר החדש, 133. הילחמו על שחרור מיידי של כל אחת ואחד מהחטופים.
כי המציל נפש אחת בישראל, כאילו הציל עולם ומלואו - וכל אחד מהם הוא באמת עולם ומלואו.
פורסם לראשונה: 00:00, 09.04.24
