בחודשים, בשבועות, בימים ובלילה האחרון לפני 7 באוקטובר הגיחו מלאכים עם בקיאות בהיסטוריה, ונגעו במוחם של שורת גיבורים בדרמה שתכף תפרוץ. הם גרמו להם לחשוב, לכתוב ולדבר באופן דומה עד זהה לזה שבו דיברו המקבילים להם בדיוק 50 שנה קודם לכן, ערב מלחמת יום הכיפורים: העליונות המודיעינית שתמנע כל הפתעה, המכשול הבלתי עביר, הקונספציה, ההרתעה שמרעידה את לב האויב. מגולדה מאיר שאומרת ש"סאדאת יודע שהוא צריך להפסיד" לאביב כוכבי שאומר ש"סינוואר מבין שהפעלת הכוח שלו לא תביא אותו לשום דבר".
דמיון מכושף, נכון?
אז זהו, שלא. ההיסטוריה לא חוזרת על עצמה בדיוק אף פעם, אבל מאפייני הכישלון הקולוסלי בשני המקרים דומים מאוד. פשוט כי מכישלון מלחמת יום הכיפורים לא הוסקו המסקנות הנכונות ולא הופקו עיקרי הלקחים. למעשה, מדינת ישראל כולה הביטה בכיוון הלא נכון, החמיצה את עיקר העניין, וחטפה אותה שוב באסון שסופו מי ישורנו.
ועדת אגרנט נמנעה מלהטיל אחריות על הדרג המדיני, אבל לא חסכה שבטה מגורמים צבאיים בכירים ביותר שהיו ערים למצב, והיו צריכים — כל אדם סביר היה מבין שצריך — לפעול אחרת בנסיבות שנוצרו. ואם זה המצב, והאנשים הללו סולקו, אז איך מצאנו את עצמנו שוב במצב כל כך דומה? האם יכול להיות ששוב תפסו את הפיקוד אנשים עם אותן מגרעות, שעשו את אותן טעויות? ואם כל הבעיה היא בעצם אישית, אז אולי המצב לא כל כך רע. נסלק אותם, נשים חדשים, ונהיה בטוחים שזה לא יקרה שוב. בטוחים?
מפקד 8200 כמשל
הסערה שפרצה בסוף השבוע בעניינו של מפקד יחידה 8200 באמ"ן היא דוגמה קטנה לעניין כולו. לאחד מעיתוני בריטניה היה סקופ. אחרי עבודת תחקיר מדוקדקת נחשפה זהותו של תא"ל יוסי שריאל, מפקד יחידה 8200.
החשיפה הזו, שבעיתון נאמר כי נוצרה בגלל תקלת ביטחון מידע "מביכה" של שריאל, עוררה תגובות סוערות. המסקנה הייתה ברורה: בגלל ששריאל הוא כזה עבריין ביטחון מידע, ועוד הרבה דברים שכולם ידעו עליו מזמן (אבל נזכרו בהם דווקא עכשיו) – התרגש על ישראל אסון שכזה.
במילים אחרות, דלף המידע החמור שמצא ביטויו בחשיפת זהותו של שריאל, באשמתו שלו, מתקף את אשמתו העוד הרבה-הרבה יותר גדולה, בחטאי 7 באוקטובר. אבל עם כל הכבוד לשיראל, הרי שבמלאת חצי שנה לאחד משני האסונות הגדולים בתולדות המדינה, הטרלול מסביב לדמותו של מפקד 8200 מוסיף חטא על פשע בכשלים שהובילו אותו, את היחידה, אל תהומות האסון.
בעיניי זה אולי הכשל המרכזי מכולם: ההתפנקות אחרי מלחמת יום הכיפורים באשמתם של כמה נבחרים, בבחירת שה לעולה כאן וטלה לקורבן שם, ובהזנחה מוחלטת, שמקורה ביוהרה מסמאת, של חלקו של היריב במה שקרה לנו. הקדשנו את כל תשומת הלב לעצמנו, הפקרנו את האויב, וחטפנו את אותה מכה בדיוק, בשינויים גיאוגרפיים קלים, 50 שנה מאוחר יותר.
ומהפרט אל הכלל. ראשית, סקופ גדול לא היה שם. חיפוש פשוט בגוגל מגלה את שמו של שריאל במקומות רבים, כמפקד 8200. אם עבר שיראל עבירת ביטחון מידע, למרות שקצת קשה לראות איזו עבירה היא זו, אז שיישא בתוצאות שלה. אבל היא מרחיקה אותנו מדיון בעניין עצמו.
כך, למשל, ואולי התקלה היא בכלל בכך שפרסום השם אסור בידי הצנזורה הצבאית. מדוע אסור לדעת מיהו מפקד 8200, אבל מותר לדעת מיהו ראש חטיבת המחקר באמ"ן, שיודע יותר סודות? עצם האיסור לפרסם את שמו של פלוני יוצר סביב השם הילה של מסתורין, יוצר מעגל שוטה המזין את עצמו באנרגיה מבוזבזת לריק. יש לישראל סודות והיא צריכה להגן עליהם, אבל כשאתה מנסה להפוך את כל החול לקודש, סופו של הקודש, גם מה שהוא קדוש באמת, שהוא נהיה חול, ונוזל לך בין האצבעות.
סיפור עבירת ביטחון המידע של שיראל, אם הייתה כזו, לא מעניין, אך הוא צריך לשמש כאזהרה מה לא לעשות ובמה לא להתמקד. הכישלון הוא עצום, חוצה ארגונים ויחידות ונובע מבעיות קשות באיסוף ומחקר של מקורות מכל הסוגים, בהערכת המידע, בהכנת הצבא ללחימה ובעוד אינספור כשלים. שום דבר לא עבד כמו שצריך. וזה עוד לפני שהתחלנו לדבר על הדרג המדיני.
אין ספק, יש אנשים, לרבות ובמיוחד בכירים ביותר, ראשי הזרועות והארגונים, שבאופן חד-משמעי אחראים לכישלון הזה. חלק גדול מאותם אחראים - ראש השב"כ, הרמטכ"ל, מפקד אוגדת עזה, ראש חטיבת המחקר, ראש אמ"ן - כבר נטלו אחריות פומבית והודיעו כי יפרשו מתפקידם בתום המלחמה.
ואחד טוען שכל זה לא נוגע לו בכלל. גורם מהמקורבים לראש הממשלה אמר לאחרונה בפורום סגור שהוא לא מבין איך האירוע הזה קשור לנתניהו, שהרי מדובר בלא יותר מאשר "אירוע בט"ש", כלומר סוג של היתקלות שהסתיימה לא משהו, חלק מניהול הביטחון השוטף של גבול ישראל עזה. ההיסטוריה, ויש לקוות גם ועדת החקירה, ישפטו גם אותם וגם אותו. אישים רבים אחראים לכישלון, אבל נחמיץ את שעת הכושר להפיק לקחים אם נגיד שהוא כישלון אישי.
כאז כן עתה, הפרסוניפיקציה של הכישלון אז, שאם, נניח, זעירא היה קצת פחות יהיר, או בנדמן (ראש ענף מצרים בחטיבת המחקר) קצת פחות עקשן, הכל היה נראה אחרת — היא אחת מאבני הפינה של הכישלון הנוכחי. כי לפי התפיסה הזו, אם רק אחד או שניים או 20 טעו או התרשלו, או סתם היו יהירים, אז קפד-ראשם והכל בסדר.
קיפדו את הראש, אבל חלק גדול מהבעיות נשארו, כי הן היו של המערכת כולה, חוליים וקשיים ונקודות עיוורות שלא תוקנו. עובדה, חלק מהן חזר על עצמו 50 שנה מאוחר יותר בדיוק נמרץ
וזה ממש לא היה המצב אז. קיפדו את הראש, אבל חלק גדול מהבעיות נשארו, כי הן היו של המערכת כולה, חוליים וקשיים ונקודות עיוורות שלא תוקנו. עובדה, חלק מהן חזר על עצמו 50 שנה מאוחר יותר בדיוק נמרץ. וזה קרה כי כולם התמקדו בחיפוש הנוח יותר, המפנק, התלייה מחממת הלב בכיכר העיר של האשמים בכשלים, במקום בבדיקה אמיתית ונוקבת ממה נובעים הכשלים הללו. או בניסוח בוטה יותר: מה מקומו של האויב בכשלים הללו. או במילים שאף אחד לא מוכן לומר, לא אז ולא עתה: האם נפלנו קורבן להונאה של האויב.
תרגיל ההונאה הגדול
כל הבדיקות שנעשו היו במגרש שלנו, בתוכנו, ואף אחת מהן לא חצתה באמת את הגבול לשטח האויב. אף אחת מהן לא שאלה מה חלקו של האויב בכך שהמערכת המודיעינית נכשלת שוב ושוב. האם בהכל אנחנו אשמים ואין לו לאויב אף נקודת קרדיט?
האם בעצם אנחנו מסדרים את עצמנו שוב ושוב, כמו שכתבה ועדת אגרנט כי בגלל כמה משגים קשים של ראשי קהילת המודיעין, "ולא בגלל גאוניות תוכנית ההונאה המצרית - בלע אמ"ן את הפיתיון".
הכל בדיוק כמו באוקטובר 73'. בשבועות שלפני 7 באוקטובר האחרון נחשפו כמה מראשי קהילת המודיעין הישראלית בעבר ובהווה למסקנותיו מקפיאות הדם של תחקיר שמצייר את הסיבות לכישלון אוקטובר 73' באופן שונה לחלוטין ממה שהכרנו. במרכזו: מכונת הונאה מצרית שיצרה את תרגיל הסחת הדעת הגדול בהיסטוריה.
רוב השומעים קיבלו בהסכמה, ובהלם, את הדברים המבוססים על הכמוסים שבסודות המלחמה. הם הופתעו כשראו שיש חלקים בקהילת המודיעין שהמשיכו לתת יד לטיוח האמת גם שנים מאוחר יותר, גם כיום. הבדיקה הזו הייתה בין הסיבות שהובילו לשני מאמרי עמדה שפורסמו כאן 24 שעות לפני התקפת חמאס (מאת ראש אמ"ן לשעבר אלוף אהרן זאבי פרקש ובנפרד - הח"מ) ובהם אזהרה חריפה כי לקחי המלחמה ההיא לא נלמדו, וישראל נמצאת תחת סכנה חמורה של התקפת פתע אסטרטגית נוספת.
לא ידענו כלום, פרקש ואני, על מה שיקרה למחרת בבוקר, אבל ידענו כי במיקוד הקשב והמחקר במה שהיה צריך זעירא לעשות אחרת, כי הוא והאגו שלו הם האשמים באסון, לא התייחסנו ללמה מישהו כמו זעירא או ראש ענף מצרים בנדמן, שבוודאי לא רצו להכשיל את מדינת ישראל, והמערכות העצומות שתחת פיקודם, פעלו כפי שפעלו. במילים אחרות: לא התייחסנו לאויב. כי מי זה בכלל סאדאת או צבא מצרים, או סינוואר או מוחמד דף מול העליונות המודיעינית שלנו?
לא התייחסנו והחמצנו את האופן שבו הולכו ישראל וקהילת המודיעין שלה שולל, בואכה אותה שבת מקוללת. כי כשמחפשים את ראשו של מישהו, ורוצים לעשות האנשה של הכישלון כדי להפעיל הענשה, וכך אולי להרגיש שהבאנו צדק ומזור, האויב משחק תפקיד סטטי, כמעט לא חשוב. זו גישה מתנשאת, יומרנית, חדורת ביטחון עצמי, שחסרה את הרכיב החשוב ביותר: כל הזמן לבדוק את הנחות הבסיס.
הכישלון, פה ופה, נובע ראשית מדרך התנהלותו של האויב שהשכיל להבין מה שאנחנו לא הצלחנו: כדי להשיג הישג צבאי עליהם להפתיע אותנו הפתעה מוחלטת
הכישלון, פה ופה, נובע ראשית מדרך התנהלותו של האויב שהשכיל להבין מה שאנחנו לא הצלחנו: כדי להשיג הישג צבאי עליהם להפתיע אותנו הפתעה מוחלטת. האויב למד היטב כיצד לייצר הונאה שתביא להפתעה, ואנו לא השכלנו לקרוא את צורת החשיבה של האויב. אנו שוכחים כי האויב הוא זה שהביא אותנו לטעות ולהיכשל פעם אחר פעם, ואת זה אנו כלל לא חוקרים או בודקים.
כך, למשל, המקרה של התבשיל הזה, יאמי, שכונה לימים "הקונספציה". ב-73' היא דיברה על כך שסאדאת לא יצא למלחמה עד שיהיו ברשותו מטוסים וטילים מסוימים. ב-23' חמאס "שולט, מוחלש, מורתע".
בשני המקרים התבשיל, שלא בושל לבד במטבח של גולדה או במטבחון של ביבי, התאים בדיוק למה שממילא רצו שיקרה - לא לחייב את גולדה ודיין להיכנס למשא ומתן על סיני, ולא לחייב את נתניהו לצאת למלחמת שמד נגד חמאס.
יגידו: לא יכול להיות, לבטח למדנו את הלקחים אבל הנה באה יחידת "דורות", משהו שמתיימר להיות מחלקת ההיסטוריה של המוסד, כדי להוכיח באופן בוטה שכלום לא השתנה. היחידה הזו פירסמה ימים ספורים לפני המלחמה "מחקר היסטורי" על אודות חלקו של המוסד בימים שקדמו למלחמת יום הכיפורים. על השאלה הנוגעת באפשרות שישראל נפלה קורבן להונאה קשה בעקבות המלחמה - האם המוסד הלך שבי אחרי סוכן כפול, אשרף מרוואן, שהושתל בתוך קהילת המודיעין הישראלית — עונה המחקר, תיראו מופתעים, בשלילה.
בוועדת בדיקה פנימית של המוסד נקבע כי "לא סביר כי התנדבות 'המלאך' היא מבצע הונאה מתוכנן של המצרים בגלל הערכת היכולות הקיימות של מצרים בתחום זה, מורכבותו של מבצע הונאה ברמה זו והקושי בהחזקתו לאורך זמן". במילים אחרות: אין אפשרות שהמצרים הירודים יתעלו על העליונות המודיעינית הישראלית פשוט כי הם, ובכן, מצרים.
כשזו הרוח גם באוקטובר 23', אפשר להבין טוב יותר, וגם להיות הרבה יותר מודאגים, מעד כמה נותרה ישראל גם עתה, וגם אחרי שיסתיים מסע הטיהורים בצמרת, חשופה לסכנה אסטרטגית של התקפת פתע נוספת.
פורסם לראשונה: 00:00, 09.04.24
