אלכס דנציג, בן 75, אב לארבעה וסב ל-13, נולד ב-1948 בוורשה לזוג ניצולי שואה, עלה לארץ ב-1957 והגיע לקיבוץ ניר עוז. הוא עבד בחקלאות וניהל את תחום ההשקיה, לימד דורות של תלמידים בבית הספר מעלה הבשור, וב-1986 החליט להקדיש את חייו להוראת השואה וליצירת דיאלוג בין היהודים לפולנים. הוא היה ממייסדי המסעות לפולין, הכשיר מדריכים לפולין, עבד בשיתוף יד ושם וארגונים נוספים, הרצה על השואה, וזכה במספר פרסים מידי הפולנים.
במארס האחרון קיבלה משפחתו בשמו את "פרס הנשר" מהקרן על שם לוחם המחתרת הפולני יאן קרסקי. בנו יובל דנציג, בן 42, גר עם משפחתו בבאר-שבע ועובד כמנהל במפעל נירלט שבניר עוז, שספג פגיעה קשה ב-7.10. יובל יצעד במצעד החיים עם משלחת ביוזמת קרן מנומדין בראשותו של נשיא הקרן חיים טייב, נכד לשורד שואה מתוניסיה.
1 צפייה בגלריה
יובל דנציג עם החולצה הקוראת לשחרור אביו. "אני מקווה שהוא עושה הכל כדי להישאר בחיים"
(צילום: אביגיל עוזי)
ניצולי שואה מספרים על התקווה שלהם
דיאלוג עם פולין: "אבא עזב את פולין בגיל צעיר, אבל היא הותירה בו חותם. הרגשנו את זה בבית. רוב הספרים שלו, שמילאו חלק גדול בבית, הם בפולנית, ושמענו את השפה הרבה, בעיקר בשיחות טלפון עם חברים מפולין, או כשחבר הגיע לביקור. אבא היה שילוב של איש האדמה וההתיישבות העובדת, ואיש רוח וספר שלא יחמיץ ספר טוב, בעברית ובפולנית. כשהייתי נער הוא חזר מאחד ממסעותיו לפולין עם קלטת וידיאו על הכדורגל הפולני בשנות ה-50 עד ה-70 והקרין לנו אותה. איזה עוד ילד בישראל שנולד בשנות ה-80 מכיר שמות כמו בונייק ולאטו? אבא הוא האדם עם הכי הרבה ידע שאני מכיר. הוא התחרה ב'מקבילית המוחות' ואפילו הגיע לגמר. כמעט בכל התוכניות הוא בחר כנושא מרכזי משוררים/סופרים פולנים. למי עוד יש על הקיר תמונה שמראה את שושלת המלכים הפולנים לאורך כל הדורות?
"משימת חייו הייתה ליצר דיאלוג אמיתי על השואה בין העם הפולני ליהודים, כדי ללמוד מכך לבאות וכדי להוריד סטריאוטיפים. כשיצאנו יחד למסע לפולין עם בית הספר שלי, אבא הקפיד שנפגוש נוער ובנוסף נחווה את פולין גם מעבר לשואה. לכן הוא לקח אותנו לעיירת הסקי זקופנה, שם הכיר לנו את העם הטטארי. בארבעת הביקורים שלי בפולין מאז 7 באוקטובר הבנתי עד כמה אוהבים ומעריכים אותו שם. הכי הרשים אותי שנשיא פולין, אנז'יי דודה, התגאה בפגישה בינינו שאבא זכה לקבל פרס מידי הנשיא לך קצ'ינסקי. בטקס שבו קיבלנו בשמו את פרס קרן יאן קרסקי היה מאוד מרשים לשמוע על הקשר המיוחד שהיה לאבא עם הקהילה הנוצרית בפולין. הטקס נערך בבית הכנסת בוורשה והיה מאוד מרגש. הלוואי שהוא יזכה לדעת על ההכרה והערכה שקיבל".
האב החטוף אלכס דנציג7 באוקטובר: "ב-7.10 אבא היה לבד בביתו בקיבוץ ניר עוז. בנוסף היו בקיבוץ 14 מבני המשפחה שלנו. אחי מתי עם אשתו שירי ושלוש בנותיהם, אחותי לי עם בעלה ירון ושלוש מבנותיהם, אמא רחל עם הבת הגדולה של אחותי והבת הקטנה של אחי בן, שלא גר בקיבוץ, ודודי איציק אלגרט. ב-8:08 התקשרתי לאבא, שאמר שיש ירי מסיבי ומחבלים בקיבוץ, ושהוא בממ"ד. זאת הייתה שיחתנו האחרונה. אחי מתי היה בממ"ד עם משפחתו כל היום, למזלנו המחבלים לא נכנסו לביתם, אחד היחידים בקיבוץ. אמא ראתה את המחבלים מתקרבים לבית ונכנסה עם הנכדות לממ"ד. היא הצליחה להחזיק את דלת הממ"ד כשבע שעות, המחבלים ירו דרך הדלת אך לא פגעו בהן. גיסי ירון ניהל קרב עם המחבלים, בזמן שאחותי והילדות בממ"ד, ובשלב מסוים נכנס לממ"ד. המחבלים החלו להצית את הבית, והם קפצו מהחלון עם הילדות. דודי איציק, בן 68, נפגע בידו והתקשר לדווח למשפחה, ובשעה שדיבר עם אחיו נכנסו המחבלים לממ"ד ומאז לא היה קשר איתו.
"אבא נחטף עם שני חברי קיבוץ. ברצועה ניסו לעשות בהם לינץ' ואבא ספג מכות בפניו. הם הוכנסו למנהרות, וקיבלו תרופות מעטות ולאו דווקא קשורות למצב הרפואי שלהם. לפני מספר שנים אבא עבר התקף לב שגם פגע בכליות והוא זקוק לתרופות ולטיפול רפואי משקם בבית חולים. אנחנו יודעים שמצבו הפיזי והנפשי לא טוב. אני מאמין ומקווה שהוא עושה הכל להישאר בחיים".
