כבר כמה שבועות שמ' יודעת שקרוב המשפחה שלה, "החטוף הפרטי שלי" כפי שהיא מגדירה אותו, לא ייכלל בעסקה המתבשלת. "לא משום שמדובר ברשימה מוגבלת, של כמה עשרות חטופים בלבד, כמו משום שהוא צעיר", היא אומרת - ולא אומרת שזה סוג של שם קוד גם לחיילים ולחיילות שנמצאים שם.
"זה שובר לנו את לב", היא אומרת, "ולא מטפורית. כבר חצי שנה שאנחנו לא מדלגים על שום הפגנה. אנחנו בכיכר החטופים בתל-אביב, אנחנו בירושלים, מתייצבים מול הבית של ראש הממשלה והשרים, מגיעים לפגישות, עושים כל מה שאפשר לעשות, וממשיכים לעשות את זה גם עכשיו, כשאנחנו יודעים שבסבב הקרוב, אם אכן ייצא לפועל, הוא לא יהיה בין אלה שישובו משם ויצילו אותם מהגיהינום הבלתי נגמר.
"זה אפילו לא משפט שלמה", היא אומרת: "זה הרבה יותר נורא מזה, כי הוויתור עליו בסבב הזה לא מבטיח שהוא לפחות יישאר בחיים. והבעיה הגדולה שקשה לנו לדבר, קשה לנו לומר 'רק כולם או אף אחד'. קשה לדרוש שהעסקה לא תותיר איש מאחור. לא בן 77 ולא בן 19.
"'נתחיל במה שאפשר', אומרים לי, 'שלב-שלב, נוציא קודם כל את מי שברשימה המוסכמת, ואחר כך נמשיך'. אני יודעת שמי שאומרים זאת מתכוונים לכך, שמי שאומרים זאת יישארו להיאבק איתנו. אין לי ספק. אני רק שואלת מה בדיוק יבער לסינוואר להמשיך, ומה בדיוק מדינת ישראל תוכל להציע לרוצחים האלה אחרי הסבב הנוכחי, אחרי הפסקת אש ארוכה, אחרי חזרת הפליטים לצפון הרצועה - אחרי שישחררו אלף מחבלים או יותר".
קרוב המשפחה של מ' הוא אחד מכמה עשרות צעירים וצעירות שחמאס מחזיק כבר 188 ימים, בני 19 עד 30 לערך. אלו שנחטפו ממסיבת הנובה, ואלו שנלקחו בשבי במהלך הקרבות עם כוחות צה"ל ב-7 באוקטובר.
מתוך עדויות החטופים ששבו בעסקאות הקודמות, כפי שנכתב וסופר שוב ושוב, עולה תמונה קשה של התעללות פיזית ונפשית בחטופים, ופגיעות מיניות - בעיקר בצעירים ובצעירות שביניהם. כמו שאומרת מ', "כל יום שעובר, הוא עוד יום של סבל נורא שגם אחרי כל מה ששמענו ברור לנו שאנחנו לא יכולים להבין אותו".
העובדה שעשרות חטופים וחטופות יישארו בעזה, מוחזקים בתאים מעופשים במנהרות טחובות, בשעה שישראל תחתום על הסכם לשחרור של חלק מהם בלבד, מטרידה מאוד לא רק את קרובי המשפחה של אותם צעירים וצעירות אלא גם חלק לא מבוטל מהמעורבים בתהליך.
מדובר לאו דווקא באלו מהצד הימני של המפה הפוליטית, לאו דווקא מאלו הרואים במלחמה הזו הזדמנות להשיב עטרה ליושנה, להפריח מחדש את גוש קטיף
מדובר לאו דווקא באלו מהצד הימני של המפה הפוליטית, לאו דווקא מאלו הרואים במלחמה הזו הזדמנות להשיב עטרה ליושנה, להפריח מחדש את גוש קטיף. "זה המתאר הנכון שאליו צריך היה להגיע", אומר בכיר במערכת, שמכיר את פרטי המשא ומתן מקרוב. "מה שנאמר לך", הוא אומר, "לא חדש לנו, לא חדש למקבלי ההחלטות. העסקה הראויה", הוא מסכים, "הייתה עסקה של כולם, כולל גופות הנרצחים, תמורת הכל".
או במילים אחרות, כפי שכבר הוצע בדיונים: תמורת סיום הלחימה ושחרור אסירים ביטחוניים. זו אולי עסקה שטומנת בחובה ויתור על מה שהוגדר כמטרות המלחמה, שתיתפס, לפחות בשלב הראשון כהודאה בכישלון, אבל היא גם יכולה להתברר, בטווח הארוך, כהחלטה הנכונה ביותר שממשלת ישראל יכולה הייתה לקבל בנסיבות הקיימות.
האם חמאס ילך לעסקה העומדת היום על הפרק? לא בטוח. האם הוא ילך לעסקת "כולם תמורת נסיגה מלאה והפסקת הלחימה"? לא ברור. מה שחשוב למ', כמו לקרובי משפחה אחרים שבניהם ובנותיהם הצעירים והצעירות נמצאים שם, הוא לוודא שלא איומי הימין הקיצוני מונעים את העסקה הגדולה. שיש מי שזוכר שגם אם 40 או 50 חטופים יחצו את הגבול לידיהם של חיילי צה"ל, יישארו שם עוד עשרות שמבחינתם המלחמה לא נגמרה.
פורסם לראשונה: 00:00, 11.04.24
