ביום שישי שעבר, בשעות אחה"צ המאוחרות, עמדנו על המורד הצפון-מזרחי של הר גריזים וצפינו בשכם מתכוננת לסעודת שבירת הצום (אפטאר). ברחוב הראשי החוצה את העיר הייתה תנועה דלילה אבל מצריחי המסגדים בקעו סלסולי המואזינים. במחנה הפליטים בלאטה, ממש מתחתינו, נשמעו מפעם לפעם קולות ירי בודדים, לעיתים צרורות של מקלע כבד. "כנראה ירי שמחה, אולי אפילו אימונים של התנזים", הרגיע אותי מפקד החטיבה המרחבית שומרון אל"מ שמעון סיסו אחרי שיחה קצרה עם חמ"ל המבצעים.
תפילות רמדאן בהר הבית
זה היה יום השישי הרביעי והאחרון של הרמדאן. בסופו חוגגים את "לילת אל-קדר" לציון הלילה שבו קיבל הנביא מוחמד את הקוראן על הר ערפאת שליד מכה. היום הזה נחשב בצה"ל מאז ומתמיד למועד טעון אמוציות דתיות ולכן מועד להתפרעויות המונים ופיגועי טרור.
אבל השנה באורח מוזר, למרות המלחמה בעזה, ומאמצי ההסתה הבלתי פוסקים של חמאס והג'יהאד האיסלאמי, השטח בגדה המערבית היה רגוע יחסית. "השנה הכי קשה בשומרון הייתה בכלל לפני 7 באוקטובר", אומר אל"מ סיסו, "אבל מאז שפרצה המלחמה, יש פחות הפרות סדר וטרור עממי ויותר סיכולי טרור. זה לא מקרי. אנחנו והשב"כ עובדים כדי שזה יקרה".
חמאס עשה כל מה שביכולתו להביא להתקוממות אלימה של הפלסטינים בירושלים, ביהודה ושומרון ובישראל - מה שבמערכת הביטחון מכנים "התלכדות הזירות". סינוואר, דף והנייה, קיוו לשכנע את פלסטינים ומוסלמים בכל העולם, שהיהודים מנסים להשתלט על הר הבית. זו הייתה גם תקוותם ב-7 באוקטובר - שהטבח יהפוך לאינתיפאדה רבתי. לכן הם הכתירו את המתקפה בשם "טופאן אל-אקצא" (מבול אל-אקצא).
בשני המקרים זה לא צלח. "ברמדאן היה ניסיון נוסף, נואש, של סינוואר ושותפיו, להצית 'טופאן אל-אקצא 2'", אומר בכיר בשב"כ ומוסיף: "הפעם האיראנים סייעו לחמאס כשהתאמצו להבריח כמויות גדולות של אמל"ח לארגוני הטרור ביהודה ושומרון ובישראל, אבל נכשלו גם הפעם. הבחנו בזה בעוד מועד והצלחנו לסכל את הכוונה החמאסית, בין השאר באמצעות ההמלצות שלנו לדרג המדיני וההחלטות הנכונות שקיבל הקבינט ערב הרמדאן לגבי העלייה להר הבית".
חמ"ל תודעה
איש שב"כ שעימו שוחחתי לצורך כתבה זו לא ציין, מטעמים מובנים, שההמלצות של ארגונו ושל מערכת הביטחון בכלל, לנתניהו, עמדו בניגוד גמור למדיניות של השר לביטחון פנים איתמר בן גביר, שהציע להתעמת עם מסיתים ומניפי דגלים פלסטיניים אם יהיו על הר הבית ואף לפרוץ למסגדים אם יהיה צורך.
לעומת זאת, מערכת הביטחון על כל זרועותיה, כולל משטרת ישראל, הציעו מדיניות שונה בתכלית: לאפשר לערביי ישראל לעלות להר הבית בלי הגבלה, לאפשר למספר מוגבל של פלסטינים מיהודה ושומרון, מעל גיל 60, להגיע להר אחרי בידוק קפדני במחסומים מחוץ לירושלים ולבצע מעצרים של מסיתים רק אחרי התפילות ומחוץ לשטח ההר.
6 צפייה בגלריה
מתפללים בהר הבית. הרעיון היה ברור - להזים את טענות חמאס שישראל מונעת גישה מהמוסלמים להר
(צילום: REUTERS/Ammar Awad)
הרעיון היה ברור: להזים את טענות חמאס שישראל מונעת גישה מהמוסלמים להר הבית ומנסה להשתלט עליו. השב"כ והמשטרה המליצו לטפל באופן ממוקד במסיתים ומפגעים, על ידי מעצרי מנע, על סמך מידע מודיעיני וטכנולוגי ועל סמך ניטור הרשתות החברתיות או על בסיס מידע שהופק ממערכת שנקראת "מבט 2000", מערכת המצלמות שפרוסה בכל מרחב דוד, שכולל את הר הבית, המזהה פנים. היא מאפשרת לאתר מסיתים ולעצור אותם לא בשעת מעשה אלא מיד אחריו או לפני שהם יוצאים לביצוע נוסף של עבירה. אמצעי נוסף שהשב"כ והמשטרה נקטו, היה יצירת שיתוף פעולה הדוק עם גורמי הוואקף הפועל בחסות ירדן ועם גורמים נוספים ברחוב הפלסטיני שמטעמי ביטחון לא רצוי לזהותם.
ההכנות במשטרת ירושלים לרמדאן החלו יחסית מוקדם, כבר בדצמבר, בהוראת מפקד מחוז ירושלים דורון תורג'מן. באותה תקופה לא היה ברור מה יחליט הדרג המדיני לגבי הרמדאן, או אם תהיה מלחמה בצפון. לכן תיכננו במשטרה דפ"אות למספר תרחישים, בשיתוף פעולה הדוק עם שב"כ וצה"ל. מתאם הפעולה בשטחים ובעיקר פיקוד מרכז היו מעורבים בתכנון הפעולה במחסומים מסביב לירושלים.
אכיפת הסדר וסיכול הטרור במזרח ירושלים ובהר הבית החלו למעשה כבר ב-8 באוקטובר, כשהוחלט על פיזור אגרסיבי מבעבר של הפרות סדר במזרח ירושלים ומעצרי מנע של מסיתים ומפגעים פוטנציאליים. כך סוכלו כ-20 פיגועים בירושלים לבדה שמתכנניהם נעצרו ונחקרו. המשטרה אספה מידע, נוסף על מה שקיבלה מהשב"כ, לפעמים בעקבות דיווח פלסטיני ולפעמים על סמך מידע מהרשתות החברתיות.
לצד הפעולה האגרסיבית עשתה משטרת ירושלים שימוש אינטנסיבי במש"מים - מרכזי שיטור קהילתיים - שבהם פועלים שוטרים מש"קים (שוטרים קהילתיים) שמושיטים שירותים ליושבי הקהילה ופותרים עימם בעיות, למשל בשכונת צור באהר ובמחנה הפליטים קלנדיה. המש"קים האלה דיווחו ללא הרף על הלכי רוח בשטח ולקראת הרמדאן וגרמו לאופטימיות במטה המשטרה. זאת כשדיווחו שתושבי מזרח ירושלים הפעם אינם מתכוונים לקיים חגיגות המוניות או אירועים ברחובות אלא רק לקיים את המצוות, התפילות ואפילו הפעילות המסחרית בהיקף מצומצם. "יש פחות התקהלויות, ואנחנו השקענו הרבה עבודת שכנוע באמצעות המש"קים כדי לאפשר תפילות בהר הבית ופעילות מסחר נורמלית, למשל בשער שכם", אומר גורם משטרתי.
נוסף לכך, מרמדאן 2022, החל לפעול במסגרת משטרת ירושלים "חמ"ל תודעה" בראשות רב-פקד לבנת סטרומזה. החמ"ל עוסק בעיקר בקריאת מידע גלוי וניטור קפדני של רשתות חברתיות, עד רמת הטלגרם האישי. במקרה שמתעורר חשד, נשלח שוטר קהילתי להתרות במשפחה.
תפילות רמדאן בהר הבית
העיסוק העיקרי הנוסף שלו הוא הזמת פייק ניוז שחמאס וגורמי הסתה פלסטיניים אחרים, מפיצים ברשתות. אחת הדוגמאות הייתה ידיעה שהופצה באחד מימי השישי בתוספת סרטון, לפיה ישראל מונעת ממוסלמים להיכנס לתפילת יום שישי דרך שער השבטים וכי הם נאלצים לכן להתפלל מחוץ להר. דובר מחוז ירושלים במשטרה סנ"צ עידן אילוז הפיץ מהר בתגובה באותן רשתות סרטון שמראה מוסלמים נכנסים לתפילה בחופשיות לפני השעה 12 ורק המאחרים לתפילה, שמועדיה קבועים, נאלצו להישאר מחוץ להר בשל הצפיפות.
דוגמה נוספת: סרטונים של חמאס הראו כביכול מחסומים של מג"ב המוקמים סביב להר הבית, מה שכמובן הזכיר את פרשת המגנומטרים ב-2017. אבל המשטרה פעלה במהירות בשדה התודעתי באמצעות הפצת סרטונים שמראים כי התקני המתכת שבהם מדובר נועדו להגן על השוטרים ולא להגביל את המתפללים. במחוז ירושלים של המשטרה לפחות, וגם בשב"כ, טוענים שהזמת הפייק ניוז והשבת מלחמה שערה בתחום התודעה, היו אחת הסיבות המרכזיות לכך שחמאס לא הצליח לגרום לעימותים אלימים בהר הבית ובמזרח ירושלים.
אין "שיקול עזתי"
גם כששב"כ, המשטרה ופיקוד מרכז טופחים לעצמם על השכם על ההצלחה במניעת "מבול אל-אקצא 2" ברמדאן, הם מודים שהיו גם גורמים פסיכולוגיים שהשפיעו הן על הפלסטינים בירושלים ובשטחים והן על ערביי ישראל. בראשם תגובת צה"ל אחרי השבת הזוועתית ב-7 באוקטובר וההרס והסבל שנגרמו בעזה.
"הפלסטינים רואים מה שקורה בעזה ופוחדים שזה מה שיקרה להם. הם הבינו שאנחנו לא 'מכילים' יותר", אמר השבוע קצין בכיר בצה"ל בשיחה עם עיתונאי. לגבי ערביי ישראל, יש גורם נוסף שלא קיים ביהודה ושומרון והוא סלידה אמיתית מחמאס ומהגא"פ בגלל הזוועות שביצעו.
אשר ליהודה ושומרון, אל"ם סיסו מונה כמה סיבות עיקריות לכך שהציבור הפלסטיני הרחב לא נענה לקריאת חמאס: למשל קצב המבצעים ההתקפיים שצה"ל ביצע במוקדי הטרור הפלסטיניים. בחטיבת השומרון עברו מ-50 פעולות התקפיות בחודש ל-250 פעולות התקפיות בחודש וזאת הודות להכפלת הסד"כ שחטיבת שומרון קיבלה תחת פיקודה. כך היה בכל החטיבות המרחביות.
הדבר איפשר לא רק להכיל הפרות סדר אלא גם תקיפת מפירי הסדר בתוך שטחם, כולל ירי חי לרגליים בשעת הצורך. צה"ל הוריד את הסף שצריך לאשר מעצר מבוקשים. מתחילת המלחמה כמות המעצרים עולה כל הזמן, בין השאר מפני שעוצרים גם מי שיש לגביו חשד קל יחסית. הוא מובא לחקירה ורק אם החשד נשלל, משחררים אותו.
סיבה נוספת לכך שצה"ל מאפשר לעצמו חופש פעולה הרבה יותר גדול מבעבר הוא שאין יותר "שיקול עזתי": בעבר היה צריך לשקול בכל פעולה במרחב אם היא לא תביא להרוגים פלסטינים ובעקבות כך ישגרו חמאס וגא"פ מעזה רקטות לשטח ישראל. כעת השיקול הזה כבר לא קיים. לכן צה"ל מרשה לעצמו מבצעים חטיבתיים רבים יותר גם במוקדי טרור כמו מחנה הפליטים של ג'נין ומחנה הפליטים נור א-שמס שליד טול כרם.
כל הפרת סדר פוגשת עשרה ג'יפים של צה"ל ועשרה צוותים של מג"ב. באוקטובר היו עדיין הרבה הפרות סדר ליד שכם, הכפר בית סוריק, ובביתא עילית וביתא תחתית. אלו היו הפרות הסדר המסורתיות שיצאו כל יום שישי. "הסיפור הזה דעך כמעט לגמרי, מפני שנכנסים לתוך הפרת הסדר ומפזרים אותה תוך כדי ביצוע מעצרים ומי שעוצרים, מכניסים לכלא", מסביר מח"ט שומרון.
בצה"ל מציינים שגם מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית פועלים בצורה אגרסיבית ויעילה יחסית בתיאום עם ישראל נגד חמאס. "הם פוחדים שחמאס יעשה להם בגדה מה שעשה לנו בעוטף עזה ב-7 באוקטובר", אומר קצין בכיר בפיקוד מרכז ומבקש שלא להרחיב על כך את הדיבור. אבל יש בצה"ל מי שמבליטים דווקא עובדה זו ואומרים שפעולת אנשי מנגנוני הביטחון של הרשות בשכם למשל, נותנת מקום להערכה שאולי אפשר להיעזר בהם באכיפת חוק וסדר בעזה.
כביש עוקף בלגן
אנחנו נוסעים בחווארה, ג'יפ צבאי בודד בעיירה שעד לאחרונה נחשבה מועדת לפורענות. עד לפני כמה חודשים, לפני שנחנך "כביש לב השומרון", נאלץ כל מי שנסע מירושלים ליישובים היהודיים שבאזור שכם, או פלסטיני שנסע מרמאללה לשכם, לעבור בכביש 60 שחוצה את העיירה חווארה. בעת גל פיגועי הטרור הפלסטיני ב-2023 נרצחו שם יהודים שהיו טרף קל. תושבי היישובים היהודיים שבסביבה הגיבו בהתקפות נקם הרסניות על העיירה, שזכו לגינוי עולמי ואמריקאי. בשיאו של הגל הוצבו שתי פלוגות לוחמים של צה"ל להגן על הישראלים שנאלצו לעבור בעיירה. כעת אנחנו לא רואים אפילו לוחם אחד. העמדות הרבות שהקים צה"ל ניצבות כעת ריקות.
6 צפייה בגלריה
עימותים בחווארה בתחילת המלחמה. עם פתיחת הכביש החדש המחבלים נעלמו
(צילום: Zain JAAFAR / AFP)
עם הישראלים שעברו לפני ארבעה חודשים, בעיצומה של המלחמה, לנסוע בכביש לב השומרון שעוקף את חווארה עזבו גם המחבלים את העיירה, מחוסר תעסוקה כנראה. היא חדלה להיות נושא בחדשות ומוקד לעימותים פוליטיים בממשלת הימין. בכביש החדש, שהוא אוטוסטרדה לכל דבר שעלתה כ-330 מיליון שקל, נוסעים בעיקר מתנחלים אבל גם פלסטינים. הוא מקצר בצורה משמעותית את הדרך לאיתמר, יצהר, הר ברכה ושבי שומרון, וגם לשכם. מגדלי השמירה של חטיבת השומרון מאבטחים את התנועה ועד כה לא היה בו ולו ניסיון פיגוע אחד. עובדה זו היא כנראה אחת הסיבות לירידה שחלה בחודשים האחרונים בפשיעה הלאומנית.
דווקא מיד אחרי השבת הנוראה באוקטובר, עלו ב-54 אחוז אירועי הפשיעה הלאומנית ביהודה ושומרון, דבר שהוביל את ממשל ביידן להוציא כרטיס אדום לממשלת נתניהו. בהמשך הממשל בארה"ב הכריז על סנקציות וצרפת, בריטניה וקנדה הצטרפו אליו. הגינויים הבינלאומיים ופעולות ההסברה השקטות שנקטה הממשלה בקרב המתנחלים, גרמו לירידה תלולה בפשיעה הלאומנית שלה. אלה החדשות הטובות. החדשות הרעות הן שבינתיים, הפשיעה הלאומנית מתחילה שוב לגאות.
למרות שעיד אל-פיטר, החג שמסיים את הרמדאן, מגיע רק היום (יום שישי) לסיומו, אפשר לסכם בזהירות ולומר שסינוואר וחמאס נכשלו במאמציהם להביא במהלכו ל"התלכדות הזירות". ייתכן שעובדה זו תגרום לסינוואר לגלות יותר גמישות במו"מ על עסקת חטופים.
6 צפייה בגלריה
אוטובוס שנפגע מירי בשומרון. גם אם לא היו הרבה הפרות סדר, לא הייתה ירידה בכמות ההכנות להוצאת פיגועים
(צילום: חדשות 55 בטלגרם)
אך גם אם לא היו הרבה הפס"דים באופן יחסי, לא הייתה ירידה בכמות ההכנות והכוונות להוציא פיגועים. המדיניות האגרסיבית של ישראל הצליחה לסכל את רובם המוחלט. מתוך 80 התרעות משמעותיות שהיו לשב"כ על פיגועי טרור שעומדים להתבצע ברמדאן, סוכלו הרוב. 29 פיגועי טרור יצאו לפועל. מתחילת השנה היו 350 התרעות משמעותיות בידי השב"כ ורובן הגדול סוכל. המבצעים החטיבתיים התכופים במחנות הפליטים שהיו מוקדי טרור הביאו להשמדת מטענים ולחיסול עשרות מחבלים. במהלך חודש הרמדאן לבדו יש 33 מחבלים הרוגים באיו"ש, ואין בהם הרוגים לא מעורבים.
אפשר להפיק לקחים מההצלחה ברמדאן, שנובעת משילוב בין "אפס סובלנות" שמשמעותו "אפס הכלה", הימנעות ומניעת עימותים המוניים עם פלסטינים בנקודות רגישות, וכן מעצרי מנע וסיכול על בסיס מידע מודיעיני וטכנולוגי מדויק. לפחות בתקופת הרמדאן, מערכת הביטחון הוכיחה שכאשר הדרג המדיני מקשיב לה, היא יודעת להביא את התוצאות הרצויות.
"הרתעה" — אאוט
השבוע במהלך הסיור אמרתי לאל"ם שמעון סיסו, מפקד חטמ"ר שומרון, אחרי שתיאר את דפוסי הפעולה של פיקוד מרכז במהלך הרמדאן: "הצלחתם לייצר הרתעה". סיסו חלק עליי: "ב-7 באוקטובר למדנו שהאויב שלנו אינו מורתע. הוא רק מחכה להזדמנות להכות בנו והוא יעשה את זה כשיעריך שאנחנו חלשים והוא חזק".
קביעה זו ראויה לדעתי לתשומת לב ולמחשבה מעמיקה יותר. בעיקר מפני שהאמירה השגורה בצה"ל לפני המלחמה הייתה ש"חמאס מורתע" ולכן למשל נמנע מלהצטרף ללחימה כשצה"ל הכה בכמה סבבי לחימה בג'יהאד האיסלאמי. כעת מתברר שסינוואר ואנשיו כלל לא היו "מורתעים". נאמר גם על נסראללה וצבא הטרור שלו שהוא "מורתע", ואת ההנחה הזו בודקים עכשיו בצה"ל במסרקות ברזל.
אין זה אומר שהמונח "הרתעה" צריך לצאת לגמרי משימוש בהקשרי ביטחון וביטחון לאומי, אלא שיש להגבילו למקרים שבהם יש סימטריה תרבותית ומנהגית, ובעיקר כששני הצדדים, המרתיע והמורתע - או שיש ביניהם הרתעה הדדית - הם רציונליים. כמו למשל בתקופת המלחמה הקרה. הנהגת הגוש המערבי בהובלת ארה"ב והנהגת הגוש המזרחי בהובלת בריה"מ היו רציונליים ובסוף טובת עמיהם הייתה המטרה העליונה.
לא כך הוא כשמדובר בעימות או מאבק בין גורם או מדינה דמוקרטית לבין גורם או מדינה שיש לה הנהגה הפועלת על פי דחפים וציוויים דתיים משיחיים או לאומניים. כפי שהתברר בעזה, טובת העם ורווחתו הן בעיני סינוואר וחבריו שיקול משני. לגביהם השגת המטרה הדתית-לאומנית מצדיקה סבל נורא של האזרחים. הוא הדין לגבי חיזבאללה ואיראן. מכאן שצריך להיזהר משימוש במונח הרתעה כשמדובר בצבאות טרור שהמניע העיקרי שלהם הוא דתי. ומאחר שאף פעם אינך יודע בוודאות מתי האויב הפנאט מעריך שהוא מספיק חזק לתקוף, עליך להיות מוכן למצב שבו תיגמר ההרתעה וגם לא תהיה לך התרעה.
פורסם לראשונה: 00:00, 12.04.24
