ככל שחולפים הימים מאז 7 באוקטובר, מקבלים תושבי קיבוץ ניר עם עוד ועוד עדויות והסברים על הקרב שהתנהל עשרות מטרים מבתיהם - ומבינים איזה נס קרה להם באותה שבת. כבר יותר מחצי שנה שהם נמצאים במלון הרודס של רשת פתאל בתל-אביב, עדיין מנסים לעכל את מה שעברו.
בלי שתיכננו מראש, כמובן, הם גם מתרחבים: 15 תינוקות נולדו לחברי הקיבוץ מאז שפונה (הלידה האחרונה הייתה בסוף השבוע), והשמחה - בצל העצב והכאב - בכל זאת גדולה. "החלום שלנו הוא שהתינוקות שנולדו יחזרו הביתה לקיבוץ כמה שיותר מהר ויזכו לגדול בשקט באזור, לא כמו האחים הגדולים שלהם או הדורות הקודמים, שגדלו בצל המצב הביטחוני", אומרת דנה מזרחי, תושבת הקיבוץ.
קרבות עזים התנהלו ב-7 באוקטובר עשרות מטרים מהגדר של הקיבוץ. אנשי כיתת הכוננות של הקיבוץ, ובראשם הרבש"צית, ענבל ליברמן, עלו על נשק כבר ברגעים הראשונים ולצד הלוחמים שהגיעו לאזור הצילו את ניר עם מגורל דומה לזה של ניר עוז ובארי. "רק היום, בדיעבד, אנחנו מבינים שיותר מ-150 מחבלים חמושים היו בדרכם לניר עם, והלוחמים המדהימים הצליחו לבלום אותם ולחסל אותם", מזרחי מספרת.
מי שהגנו בגופם על הקיבוץ היו לוחמי גדוד 13 של גולני, שנתקלו במחבלים שפלשו מהרצועה והגיעו עד לאזור המדגרה של הקיבוץ. את הקרבות ניהל מג"ד 13, סא"ל תומר גרינברג ז"ל, שלאחר מכן נפל במהלך התמרון בתוך הרצועה. אחד מאירועי הגבורה הזכורים בקרב הוא זה של סמל מתן אברג'יל (19) ז"ל, שלחם עם הצוות שלו בהגנה על הקיבוץ וזינק על רימון שהשליך מחבל לתוך הנגמ"ש של הצוות, מקריב את חייו למען חייליו. "מתן הציל את חבריו במעשה האמיץ שלו, אבל גם במידה רבה הוא הציל אותנו, חברי הקיבוץ, כי חבריו שניצלו נלחמו והצליחו לחסל מחבלים שהיו בדרכם לקיבוץ", מוסיפה מזרחי.
עינב כרמי אופיר היא אחת מחברות הקיבוץ שחובקות תינוק חדש שנולד הרחק מהבית שלו. עם עלמה הקטנה, בת ארבעה חודשים בדיוק היום, על הידיים, היא אומרת: "אמן שנצליח לחזור לקיבוץ ולהיות חזקים בשביל החברים שלא כאן איתנו, להמשיך את דרכם של סבא וסבתא שלי שהקימו את הקיבוץ ולתת לעלמה את הילדות הכי מושלמת בקיבוץ היפה שלנו". טל וייץ ילדה ב-9 בדצמבר: "אמנם לוטם נולד לתוך מלחמה, אבל הייתי רוצה שאלה רעשי המלחמה האחרונים שהוא ישמע. שתהיה לו ילדות רגילה, כמו שצריכה להיות".
250 מתושבי ניר עם שוהים כעת במלון בתל-אביב. האמהות הצעירות תומכות זו בזו במעין חופשת לידה שונה ומוזרה ורוקמות יחד חלום, שבמרכזו תמיד עומדת השיבה לניר עם. "אני מלאת תקווה שאת חופשת הלידה הבאה שתהיה לי, אוכל להעביר עם האמהות הנוספות בקיבוץ בשקט, בשלווה ובביטחון, כפי שטעיתי לחשוב שתהיה 'חופשת הלידה' הנוכחית", מספרת עינב בלסטרה צרפתי, שהביאה לעולם את לביא ב-11 בדצמבר.
"אני מאחלת לעצמנו שלא נהיה יותר לעולם פליטים בארצנו, והלוואי, הלוואי שלא נפחד להביא עוד ילדים לעולם בגלל מלחמות", ממשיכה אותה נעם ממן, אמה של אן שנולדה בדיוק יומיים לפני לביא. נועה פונדק, אמא של אביתר, שנולד ב-7 בדצמבר: "החלום שלנו הוא להעניק לילדינו ולנו חיי קיבוץ פשוטים, שלווים ושמחים בביטחון אמיתי ללא פחד וחרדות". רותם אסף, אמא של יובל בת החודשיים, מסכמת: "החלום שלי זה שאף פעם לא יצטרכו לראיין אותי - כי לא אהיה שונה מאמא בכפר-סבא, בחולון או בנתניה".
יובל עמר ילדה את רני דוד באמצע ינואר. "אני חולמת שאוכל לחזור לקרוא לבית שלי גן עדן", היא מספרת, "שנוכל לחיות שם ללא חשש, להעניק לילד שלנו חיים שקטים ושפויים ולחוש את תחושות הביטחון והשלווה שנעלמו לגמרי. אבל כרגע", היא מוסיפה, "לפני הכל, המשאלה שלי היא שכל החטופים ישובו אלינו בריאים ושלמים. לפני כן לא באמת אפשר לחגוג, בטח שלא את חג החירות. בחג הזה המחשבות שלי איתם והלב שלי עם משפחות הנרצחים, ההרוגים והחללים. אמן שלא יהיו יותר כאלה".
גם דבריה של נוגה בנודיז סיהו, שילדה את בתה ליאור יום אחד לאחר הטבח בעוטף, באותה רוח: "החלום שלי הוא שנוכל להתחיל את חיינו החדשים בביטחון מלא ובשלווה. כל זה יכול להתגשם אך ורק אם כל החטופים יחזרו הביתה עכשיו".
פורסם לראשונה: 00:00, 22.04.24
