המחיר הכבד של עצימת העיניים: מעולם, צריך להודות, לא היה מצבה של ישראל בעולם גרוע כל כך. לא היינו באיגרא רמא ב-7 באוקטובר, אבל ספק אם יש ויכוח על כך שאנחנו עכשיו בבירא עמיקתא. חמאס ביצע רצח המוני וקואליציה אדירה, הברית הירוקה-אדומה-חומה של תומכי ג'יהאד, שמאל רדיקלי וימין קיצוני, התעוררה כדי לתמוך דווקא בו. רצינו לקוות שאלה יהיו השוליים המטורללים. מהר מאוד התברר שהשוליים הללו הולכים ומתרחבים.
אנחנו יכולים לתלוש את השערות, נדהמים מול מה שמתרחש לנו מול העיניים בחודשים האחרונים - אבל זה לא יעזור. אפשר לסכם את מה שקרה כאן מאז 7 באוקטובר במשפט אחד: ארגון טרור שמתאפיין באנטישמיות אלימיניציוניסטית (אנטישמיות שהמטרה שלה היא השמדת היהודים), ומצהיר שהוא רוצה לשלוט בעולם החופשי - מוביל לכך שרבים מדי בעולם החופשי רואים בישראל את הסכנה לעולם החופשי.
זה הרבה יותר מפחיד ממה שנדמה לנו במבט ראשון, משום שהעולם החופשי משדר שהטרור משתלם. נכון שהפלסטינים דחו את כל יוזמות השלום שהציעו להם מדינה. איך מגיב העולם? נגביר את המאמצים להכרה חד-צדדית, ללא מו"מ, במדינה פלסטינית. נכון שחמאס דחה את כל ההצעות של הקהילה הבינלאומית בשני העשורים האחרונים להסרת הסגר. ונכון שחמאס הוא הגוף הרצחני ביותר שפועל היום בעולם. איך מגיב העולם? נתגייס למען חמאס, ואת כל הלחצים נפעיל על ישראל. זו לא הפייסנות של שנות ה-30 מול גרמניה הנאצית, זה הרבה יותר גרוע - משום שתומכי חמאס, ולא רק איסלאמיסטים, פועלים בתוך העולם החופשי.
סגרנו עיניים ואטמנו אוזניים כאשר כל פעמוני האזהרה צלצלו בשנים האחרונות. היינו אמורים לראות את הכתובות על הקיר, שנכתבו באותיות קידוש לבנה, אבל החרשנו. העדפנו להשלות את עצמנו שמדובר בחבורה קטנה של מטורללים. הכול בסדר, אמרנו לעצמנו, הרי רוב האמריקנים תומכים בנו. זה כבר לא נכון, ועוד נגיע לכך. אבל הם לא היו מעטים ולא מטורללים. כאשר פרופ' ג'ון מירשהיימר כתב את הספר על הלובי היהודי, יחד עם עמיתו פרופ' סטפן וולט, רצינו לחשוב שמדובר בתופעת שוליים. נו, אז מה אם הוא פרופסור. אלא שזה לא היה רק הוא, שבהמשך נחשפה העובדה שמדובר באנטישמי. כבר שני עשורים פועלים בארה"ב אינטלקטואלים מהשורה הראשונה, מאוניברסיטאות העילית של ליגת הקיסוס, שמשימת חייהם היא להפוך את ישראל למדינה מצורעת שאין לה זכות קיום.
4 צפייה בגלריה
עשה כל טעות אפשרית כדי לאבד את תמיכת העולם החופשי. נתניהו
(צילום: ללא קרדיט מדוברות רה"מ)
הרשימה ארוכה: מנורמן פינקלשטיין ועד ג'ודית בטלר, ומשרה רוי ועד איאן לוסטיק, ומג'וזף מסעד ועד ריצ'רד פאלק. יכול להיות שלפני שני עשורים הם היו מיעוט. עכשיו הם הרוב. מה חשבנו לעצמנו? שהם לא ישפיעו? ששטיפת המוח שלהם לא תעבוד? שזה יישאר רק בקמפוסים?
הנה לנו שלל רק של הימים האחרונים: שר החוץ של צרפת סטפן סז'ורנה העלה את הרעיון להטיל סנקציות על ישראל. הסנאטורית ננסי פלוסי חתמה, עם עוד 40 מחבריה לקונגרס, על פנייה לנשיא ארה"ב להפסיק את משלוחי הנשק לישראל. אליזבט וורן, שהתמודדה בעבר בפריימריז למועמדות לנשיאות של המפלגה הדמוקרטית, הכריזה השבוע שישראל מבצעת ג'נוסייד. ישראל. לא חמאס. וראש ממשלת ספרד פדרו סאנצ'ס הצהיר רק אתמול ש"התגובה הבלתי פרופורציונלית של ישראל היא איום על שלום העולם".
וזה מעניין, משום שמה שמוגדר כ"השקר הגדול" של הנאצים היה פשוט: היהודים הם סכנה לשלום העולם. לא, זו לא פעם ראשונה שפרוגרסיביים למיניהם חוזרים, ביודעין או שלא ביודעין, על התעמולה הנאצית. אמר את זה כבר לפני עשור וחצי ארון גנדי, נכדו של מהטמה גנדי: "ישראל והיהודים הם השחקנים הגדולים ביותר בתרבות של אלימות שבסופו של דבר תהרוס את האנושות". ככה, בפרצוף. אנטישמיות בוטה על ידי מי שעמד, אוי לבושה, בראש "המכון לאי-אלימות" באוניברסיטת רוצ'סטר.
חצי שנה שבה נעשתה כל טעות אפשרית
נחזור לדעת הקהל בארה"ב. אשליית ה"80% מהאמריקנים תומכים בנו" הולכת ומתנפצת. הם לא. לפי סקר חודש מארס של גאלופ, 55% מהאמריקנים שוללים את פעולותיה של ישראל, ו-36% תומכים. זה שינוי מסקר חודש נובמבר, שלפיו 50% מהאמריקנים הביעו תמיכה בישראל ו-45% שללו את פעולותיה. וזה הולך ומחמיר. במכתב ששלחו חברי הקונגרס הם מציינים שלושה דברים: ראשית, שמדובר ב-32 אלף הרוגים. שנית, ש-50% מתוכם ילדים. ושלישית, שישראל הרגה "200 עובדי סיוע". אלה טענות של חמאס, והם מאמצים אותן ללא שום ערעור. לא פרופסורים מטורללים, חברי קונגרס.
עוד לפני שליחת המכתב פורסמו לפחות שלושה מחקרים שמפריכים את הטענות הללו, אבל מה זה חשוב. הם לא יכולים לטעון שהם לא ידעו, הם ידעו. הרי כבר בנובמבר פרסם אונר"א ש"102 עובדי סיוע נהרגו". אלא שמאז פורסם בכל עיתון אמריקני שרבים מעובדי הסיוע הללו הם או פעילי חמאס או תומכי חמאס, ופורסם שחלקם השתתפו בטבח 7 באוקטובר או בחטיפות. ולמרות זאת, הם מדקלמים את תעמולת חמאס כאמת לאמיתה. יותר מכך, ישראל ביקשה את רשימת ההרוגים. אונר"א סירב לספק, מעניין למה. אבל חמאס אמר ולעזאזל האמת.
החותמים גם מפרטים את סוגי הפצצות שהם מבקשים למנוע את שליחתן לישראל. לאן הגענו. הצרה הגדולה יותר היא שהמכתב מבטא את דעת הקהל בארה"ב. לפי סקר של אוניברסיטת קוויניפיאק, 52% מהאמריקנים מתנגדים לשליחת נשק נוסף לישראל, לעומת 39% שתומכים.
אבל לא כל העולם נגדנו. כאשר ביידן אמר, וחזר ואמר, שהוא ציוני - הוא התכוון לכל מילה. וכאשר רבים ממנהיגי העולם החופשי התייצבו לצידה של ישראל - הכוונות שלהם היו כנות. אבל שישה חודשים תמימים עשתה ישראל, בהובלת בנימין נתניהו, כל טעות אפשרית כדי לאבד את תמיכת העולם החופשי.
נניח למטורללים, הם אבודים. אבל למה לעזאזל עשה נתניהו כל מאמץ כדי לבעוט בידידים? הוא לא רוצה את הרשות הפלסטינית, אנחנו מקבלים שוב את חמאס. הוא לא רוצה לדבר על היום שאחרי, אנחנו נכנסים למלחמת התשה כרונית שפוגעת רק בישראל. הוא לא רצה להכריז על הפסקות אש כדי להביך את חמאס, והעולם כולו לוחץ על ישראל כדי לכפות עליה הפסקת אש. ברט סטיבנס, העיתונאי הפרו-ישראלי, אולי עלה תאנה של "הניו יורק טיימס", כתב שלשום מאמר תחת הכותרת "נתניהו חייב ללכת". הוא בעד ישראל, הוא בעד מיטוט חמאס וחיזבאללה. ודווקא משום כך, כדי להשיג את המטרות, עם קצת יותר תמיכה בינלאומית - נתניהו חייב ללכת.
אנטישמיות בקמפוסים במערכה הראשונה לא חייבת להוביל לסנקציות נגד ישראל במערכה השלישית. אבל זה קרה, גם בגלל ההתנהלות של נתניהו. כדאי לחשוב על המערכה הרביעית. היא מסוכנת, היא מעוררת חלחלה ואפשר עדיין לעצור אותה. אבל ספק אם מי שהוביל אותנו למערכה השלישית יכול למנוע את המערכה הרביעית.
פורסם לראשונה: 00:00, 11.04.24
