ביום הולדתו ה-80, שיתקיים מחר (שבת), תכנן חיים פרי מניר עוז לפרסם את ספר הילדים השני שכתב, "ירנה", שאיירה עפרה אייל. "בספר הזה נמצאות האהבות הכי גדולות שלו", מספרת עפרי, בתו הצעירה. "מלאכת כפיים, הקיבוץ ומרחביו והנכדים שלו".
בספר מסופר על סבא שיוצא לטייל עם נכדתו אלה בקיבוץ ב"אוטו עגלה". אלה היא אחת מ-13 הנכדים של שבט פרי, בתה של נועם. "אותו 'אוטו עגלה' שנמצא בספר קיים גם במציאות", אומרת עפרי, "הוא בנה אותו, והילדים מתים עליו. ביום כיפור האחרון, שבוע וחצי לפני הטבח, הבנות שלי לקחו אותו לסיבוב בשבילי הקיבוץ. אבא שלי הוא מסוג האנשים שהקיבוץ התאים להם כמו כפפה ליד, וככה גם הוא היה עבור הקיבוץ. המרחבים, וגם הפסיליטיס, איפשרו לו לפרוח. הוא היה מסגר במוסך, ומתוך זה הוא למד לעבוד עם ברזל ומתכות ויצר את הפסלים שכל כך מזוהים איתו".
לקיבוץ הגיע פרי בגיל 18 עם גרעין צבר של השומר הצעיר. את אשתו, אסנת, הכיר לאחר ששניהם היו נשואים ונפרדו מבני זוגם. לפרי היו שני ילדים, לאסנת אחת, וכך הם הקימו משפחה אחת גדולה וילדו שני ילדים משותפים. "יש בינינו, האחים, פער מאוד גדול", מספרת עפרי, "ענבל הבכורה גדולה ממני, הקטנה, ב-18 שנה. לא גדלנו יחד אפילו באותו הדור, וגם לא היינו באותו בית, כי הייתה לינה משותפת. בהתאם, גם המשפחתיות שלנו היא שונה, כל אחד מאיתנו גדל עם אבא קצת אחר בתקופות השונות של חייו. בשל היותי בת הזקונים, אומרים שאני קיבלתי את הגרסה המרוככת יותר שלו. מה שכן, אנחנו משפחה מאוד משפחתית. הדבר החשוב מכל להורים שלי זה הילדים. הם נלחמו על הקשרים עם כולם, ובין כולם. בחצי השנה האחרונה אנחנו משפחה חזקה, מגובשת, מאוד ביחד בסיפור הזה".
סדר פסח "חסר", אתמול בניר עוז
(צילום: מטה משפחות החטופים)
בשבט פרי חברים 25 אנשים: סבא חיים וסבתא אסנת, חמשת ילדיהם, חמשת בני זוגם ו-13 הנכדים. ביום ההולדת ה-70 של זקן השבט הוציאה המשפחה חולצות ממוספרות כמו של קבוצת כדורגל. "עשינו חגיגה ענקית בפאב של הקיבוץ, והוא גם השיק את ספרו הראשון, 'בחצר של סבא מיור', חבר קיבוץ אהוב שנפטר לפני כמה שנים", אומרת עפרי, "חנה אשתו שרדה את הטבח, היא הסבתא של דולב וארבל יהוד שנחטפו גם הם על ידי חמאס. מיור היה דמות משמעותית מאוד בקיבוץ, והיה לו גן, סוג של חצר אחורית שבה הוא היה אוסף גרוטאות והופך אותן למשהו. זה היה מקום שאבא שלי מאוד אהב לבוא אליו עם הנכדים לסיבוב".
אחד הדברים שחסרים לעפרי במיוחד הוא השיחות עם אבא: "הייתי רוצה לדעת מה הוא חושב על כל מה שקורה עכשיו. הוא איש של שיחות, יש לו המון ידע. אני גם חושבת שהמצב היה מאוד מעציב אותו. הוא לא יכול היה להישאר אדיש, היה מוצא דרך להיות פעיל. אי אפשר לתפוס איך ואם הוא שורד שם בגילו. גם באופי שלו הוא נפש כל כך חופשייה, אז קשה לי מאוד לדמיין איך הוא מסתדר בשבי, בכלא. ערב לפני הטבח, ב-6 באוקטובר, היינו במפגש משפחתי. הוא סיפר סיפורים מהחיים שלו והכין מצגת. זאת הייתה התחלה של חגיגות ה-80, בערך, הייתה לנו איזו הבנה שכדאי להתחיל לתעד ולכתוב את סיפור חייו".
פורסם לראשונה: 00:00, 12.04.24
