בעיתוני איראן עסקו עד אתמול, לפני התקיפה, בנעשה בישראל: הכותרות מספרות על "ישראל בבהלה". מבחינת משטר האייתוללות, זה ניצחון קטן, עוד לפני שנורתה הירייה הראשונה.
עיתוני איראן לא טועים. חזרנו כנראה לימים המרגיזים של מלחמת המפרץ הראשונה, 1991, כאשר עיראק שיגרה לישראל, בעיקר לגוש דן, כ-40 טילי סקאד. באותם ימים הצטיידה מדינה שלמה במסכות הגנה נגד התקפות כימיות. כיום, עד לתקיפה, הסתפקנו בחיפוש אחרי המקלט הקרוב, מחשש לראשי נפץ קצת יותר כבדים מאלה ששוגרו מאז 7 באוקטובר על ידי חמאס. הוראות פיקוד העורף וביטול הלימודים והקייטנות הוסיפו שמן למדורת הבהלה.
ואנחנו צריכים לשאול את עצמנו, ובעיקר את ממשלת ישראל: עד מתי? איראן היא המדינה היחידה בעולם שמכריזה שוב ושוב שהמטרה שלה היא חיסול מדינה אחרת. היא לא רק מדברת. היא גם עושה. כבר עשרות שנים שאיראן היא ראש החץ של ציר הרשע. היא מקיפה את ישראל מדרום עם החות'ים; מצפון עם חיזבאללה; וממזרח עם הברחות הנשק לפלסטינים. חמאס לא היה יוצא לפעולה ללא תמיכה איראנית. ארגון הטרור חיזבאללה גורם בחודשים האחרונים לנזק של מיליארדים, ולהפיכת עשרות אלפי ישראלים לפליטים במדינה שלהם.
ישראל נכשלה כישלון חמור בניסיון למנוע מאיראן נשק גרעיני, מה שאומר שהאיום בשנים הקרובות רק ילך ויתעצם. איראן תרגיש הרבה יותר חזקה. ואין שום צורך להמתין לאיראן גרעינית כדי לדעת שהפגיעה כבר כאן. אתמול נפצע קשה איש מילואים, חבר כיתת כוננות מחניתה. כטב"ם איראני פגע בו. הגישה הימית מדרום חסומה, ונמל אילת מושבת כמעט לחלוטין. הפגיעות במשלוחי הנשק שעובר דרך סוריה לא הצליחו למנוע את התעצמות חיזבאללה, וישראל נמנעת מהחמרת העימות עם חיזבאללה משום שלמרות ההגנה האווירית המעולה, יהיה קצת קשה להתמודד עם 150 אלף טילים ורקטות. לבנון אולי תחזור לימי הביניים בעקבות תגובה ישראלית, אבל הפגיעה בישראל תהיה קשה לעיכול.
עד היום ישראל לא הצליחה לשנות את המשוואה. איראן מאיימת. ישראל מפוחדת. איראן פוגעת. ישראל בקושי מגיבה
ולמרות זאת, עד היום ישראל לא הצליחה לשנות את המשוואה. איראן מאיימת. ישראל מפוחדת. איראן פוגעת. ישראל בקושי מגיבה. אז אולי, רק אולי, הגיע הזמן לשנות את המשוואה? אולי במקום שישראל תהיה מבוהלת - איראן צריכה להיות מפוחדת? ואולי הגיע הזמן להבהיר שגם אם קשה לפגוע בבונקרים התת-קרקעיים שבהם מייצרים את האיום הגרעיני, אפשר להנחית מכה אנושה על הכלכלה האיראנית, על ידי, למשל, שיתוק של שדות הנפט?
אנחנו כבר אמורים לדעת שאיום שלא טיפלנו בו לפני עשור, הופך להרבה יותר מסוכן לאחר עשור. ייתכן שהיה צורך בעימות עם האיראנים לפני עשור, אבל יש חשש שעימות בעוד עשור יהיה הרבה יותר קשה, על גבול הבלתי אפשרי. אז אולי במקום "לדחות את האיום" הגיע הזמן לנצל אותו כדי לגרום לפגיעה קשה, אנושה, בשלטון האיראני. המסר של "לא מתעסקים עם ישראל" כבר חלף מהעולם. הגיע הזמן להחזיר אותו. לא משום שישראל ששה אלי עימות. חלילה. משום שעדיף עימות עם נזק בדרגה שלוש עכשיו, מעימות עם נזק בדרגה שמונה בעוד חמש או עשר שנים.
הח'ותים מתימן, המיליציות הפרו-איראניות מעיראק, חיזבאללה מלבנון, וחמאס מכיוון הפלסטינים - לא מהווים איום קיומי על ישראל כשהם בנפרד, וכנראה שגם לא ביחד. אבל כאשר מצרפים אליהם את איראן, שמתדלקת את כולם, האיום הופך להרבה יותר ממשי. אז מה עושים? יושבים בשקט? מגיבים עם הפצצות של פעם בשבוע בסוריה? כל זמן שהיה נדמה שזה מפחית את האיום - אז כמובן יש סיבה להתחמקות מהעימות הגדול. אבל זה כבר לא המצב. וההתחמקות מעימות היא קניית שקט בטווח הקצר. היא עלולה לעלות לנו בריבית דריבית בטווח הארוך.
בימים אחרים, ללא עימות רב-זירתי כפי שיש עכשיו, הרעיון של תקיפת איראן לא היה עולה על הדעת. אלא שאנחנו בנסיבות אחרות. ארה"ב הבהירה שהיא מתנגדת שישראל תנקוט את הצעד הראשון. אבל עכשיו זו איראן שמכריזה על פגיעה בישראל. זו הזדמנות פז להגיע לתיאום עם ארה"ב. וספק אם אפשר להכות את איראן ללא תיאום כזה. האם אפשר להביס את איראן? נאמר זאת כך. לאחר סדרת שיחות עם בכירים שכנראה יודעים משהו, התשובה, אצל רובם, היא חיובית. יש אמצעים שישראל עדיין לא הפעילה.
כל עוד איראן ממשיכה באיומים על ישראל ובתדלוק כל גופי הטרור - המשבר לא תם. ישראל לא יכולה לחיות עם האיום הקבוע, שהולך ומתעצם. הגיע הזמן לשים לו סוף.
