העובדה שהתקיפה של איראן על ישראל התרחשה בדיוק נמרץ כפי שידעו והתכוננו אליה בישראל ובארצות-הברית היא הישג משמעותי ביותר של שירותי המודיעין של שתיהן, ובעיקר ככל הנראה של ה-NSA האמריקאי והמקבילה הישראלית שלו - 8200.
"אתם הכי טובים בעולם, לעזאזל": שיחת ביידן והטייסים
בתחילת 2020 התרחש אירוע כמעט זהה, רק בהיקף מצומצם יותר. ארה"ב לקחה אחריות על ההתנקשות שערכה ביחד עם ישראל בחייו של מפקד כוח קודס, קאסם סולימאני. מפקד זרוע האוויר והחלל של משמרות המהפיכה האיראניים, עלי חאג'יזאדה, איים שארצו תהרוג "5,000 חיילים אמריקאים" בתגובה. הוא נתן את ההוראה לשגר טילי קרקע קרקע מאיראן לבסיסים אמריקאיים בעיראק, אבל החיילים נכנסו לבונקרים ואף אחד לא נפגע.
"לא תכננו להרוג אף אחד במתקפה האחרונה", אמר חאג'יזאדה מיד אחרי שנודעו התוצאות. ארה"ב, למרות האיומים של טראמפ כי תגיב בעוצמה על כל תקיפה - ובוודאי על תקיפה אלימה שכזו, משטח איראן, בטילים, ישירות על בסיסים אמריקאיים - הכילה את האירוע והחליטה לסיים אותו שם.
אתמול הזכרנו כאן את המוטו של ממשלת צ'רציל לאזרחי בריטניה, "Keep Calm And Carry On", כהמלצה שאולי ראוי שגם קבינט המלחמה וממשלת ישראל יעיינו בה בכובד ראש. כשכתבנו את השורות הללו כבר ידעו במערכת הביטחון שהכטב"מים האיראניים בדרך, ותיכף ישוגרו גם הטל"ש (טילי השיוט) וגם הטק"ק (טילי קרקע קרקע), ומתוך ידיעה כי קבינט המלחמה מתכוון להגיב "תוך שעתיים" בהתקפה כבדה מאוד. כתבנו שגם בשעות הקשות ביותר חייבים לנהוג באחריות ובשיקול דעת, לא לשקוע לתהום צלמוות או לנסוק לאופוריית מלחמה מוגזמת.
זה עדיין לא אומר שישראל לא תגיב. אבל בזמן שבקבינט עדיין נשמעים התומכים בתגובה צבאית ישירה ופומבית, ברור שככל שעובר הזמן התגובה הזו תהיה חייבת להיות יותר מצומצמת, אם בכלל
לפחות לעת עתה, נראה כי הקבינט אכן פעל בדרך זו, ואחרי שהתבררו ממדי הנזק המצומצמים והישגי חיל האוויר, לצד עוד חמישה חילות אוויר שפעלו במשותף ביירוט המתקפה, ובמיוחד אחרי שיחת הטלפון מביידן לנתניהו, הוחלט לתת לראשי הצבא והמודיעין כמה שעות שינה כדי לשקלל תגובה מדודה יותר. זה עדיין לא אומר שישראל לא תגיב. אבל בזמן שבקבינט עדיין נשמעים התומכים בתגובה צבאית ישירה ופומבית, ברור שככל שעובר הזמן התגובה הזו תהיה חייבת להיות יותר מצומצמת, אם בכלל.
ביום חמישי בצהריים נערך בניו-יורק טקס הענקת פרס ג'ורג' פולק לעיתונות. רבים מהמשתתפים היו מודעים לנהמת קולות המלחמה העולה מהעימות בין ישראל ואיראן וקיוו כי המתח לא יעיב על הטכס המושקע והמכובד. לרגע היה נדמה כי משאלתם לא התממשה. אצל כמה מהםו הבהבו הודעות ש"זה מתחיל", אבל בדיקה קצרה מול מקורות ישראלים, אמריקאים ואיראנים העלתה שמדובר בטעות, ושהמתקפה עדיין מתוכננת ככל הנראה ללילה בין שבת וראשון. זו הייתה אחת הפעמים הנדירות שבהן המודיעין שהגיע ממקורות בשלוש המדינות הסתנכרן באופן מלא.
ואולי זה לא היה כך מקרי, פשוט כי ישראל הכירה את תוכנית הקרב של איראן - ההיקף, סוגי הטילים והכטב"מים שישוגרו, מהיכן ולאן. ידעו כל כך טוב עד שדאגו אפילו להעביר מבעוד מועד את שכיית החמדה של ראש הממשלה ובני משפחתו, מטוס "כנף ציון", שעדיין לא המריא, אבל כבר הפך לסמל מספיק חשוב כדי שאיראן תנסה להשמיד אותו. בהתחילה העבירו אותו לנתב”ג, וכשנודע על תחילת ההתקפה נתנו הוראת המראה והוא הסתובב ללא מעש בשמי המזרח התיכון.
***
והנה מאזן הביניים של ההישגים והכישלונות של כל אחד מהצדדים:
איראן הצליחה פעמיים - גם ליצור היסטריה בקרב הציבור הישראלי עוד לפני שירתה אפילו ירייה אחת, וגם לנקום את מותו של חסן מהדווי. אבל היא נכשלה בניסיון לגרום נזק, וחשוב מכך, בניסיון לפורר את הקואליציה הבינלאומית ולתקוע טריז נוסף בין ישראל וארה"ב.
ישראל נכשלה בניבוי תוצאות החיסול בדמשק, אבל גם בחוסר ההבנה וההכנה לכך שאיראן מהווה איום גדול על ישראל לא רק בתחום הגרעיני, אלא בעימות כמו זה שאת ראשיתו ואת פוטנציאל הנזק שלו ראינו בלילה. אבל היו לישראל גם הצלחות מרשימות: אגף המודיעין הצליח להביא את המידע המדויק שיאפשר לדרג המדיני לקבל את ההחלטות הנכונות ולצבא להתכונן; מערכות ההגנה האווירית בשילוב עם מטוסי חיל האוויר הצליחו לספק מטרייה אפקטיבית מאוד; וההצלחה החשובה מכולן: תרגום הברית בין ישראל לשכנותיה למערך משולב של הגנה אווירית אזורית.
אבל המנצחים הגדולים הם האמריקאים. הם נכנסו למערכה באיחור: ארה”ב נטתה לראות בתגובה איראנית אפשרית סוג של עניין מקומי, ורק בימים האחרונים הבינו בוושינגטון את חומרת המצב, את עוצמת הכוונות האיראניות, ואת חוסר הנכונות הישראלית להכיל התקפה איראנית מאדמה איראנית על שטח ישראל.
האמריקאים היו במילכוד. מצד אחד לא רצו להתסבך במלחמה עם איראן, ומצד שני הבינו שהאיראנים נחושים להגיב, בטח אחרי שסינדלו את עצמם בתמונות של מנהיגי האומה עם חאג’יזאדה מחייך ומבטיח נקמה, וחששו כי אי-התגייסות חד-משמעית לצידה של ישראל תתפרש לרעה גם במדינות אחרות. הם פתחו במהלך משולב: מצד אחד לחץ כבד על איראן לבצע פעולה שישראל תוכל להכיל, מצד שני הפעלת שיתוף הפעולה עם צרפת, בריטניה, ירדן ומדינות נוספות, ומצד שלישי לחץ כבד לא פחות על ישראל שלא תגיב מהמותן.
לפחות נכון לעכשיו, הם הצליחו לעשות את הלא יאמן: איראן יכולה לומר שהשיגה את מטרתה, וישראל לא ספגה נזק גדול ויכולה להתגאות בהישגי חיל האוויר שלה. כולם מרוצים, סוג של, ואפשר לסגור את הסיבוב הזה ולעבור הלאה. אבל חשוב לזכור שזה רק סיבוב אחד במלחמה ארוכה בין ישראל ואיראן שכבר מזמן יצאה מהצללים ומתחוללת בכל רחבי המזרח התיכון.
הנשיא ביידן הוא כמו פך השמן. ראש ממשלת ישראל מעליב אותו, יוצא נגדו בפומבי, מסרב לעשות כבקשתו, והוא, הדוד הטוב מאמריקה, פשוט ממשיך לתת מעוצמתו ויכולתו והגנתו. העובדה שרוב המתפוצצים האיראנים ששוגרו כלפי ישראל הושמדו מאש אמריקאית או כזו שהופעלה לבקשת ארה"ב צריכה לשים את ישראל בפרופורציה וללמד אותנו שיעור בהכרת תודה למי שבלעדיו מצבנו באמת היה הרבה יותר גרוע.
פורסם לראשונה: 00:03, 15.04.24
