ארבע הערות על אחד הלילות הדרמטיים ביותר שחווינו; לילה שטומן בחובו אפשרות לשינוי המזרח התיכון.
* * *
הערה ראשונה היא שהעסק לא לגמרי נגמר. גם אמש היה ויכוח בצמרת הישראלית לגבי נושא התגובה. למערכת הביטחון ומקבלי ההחלטות ברור שאיראן חייבת להיות מורתעת, כך שלא כל חיסול בסוריה או לבנון יגרום לשיגור 100 כטב"מים איראניים לישראל. ישראל לא יכולה להרשות לעצמה "טפטופים" יותר. ניתן לנחש שישראל מחפשת תמורות מדיניות וערובות אחרות מארה"ב, אולי כאלה שיחסכו את הצורך בתגובה בטווח הקרוב. הישג שיפגע באיראנים באופן שיבינו שהפסידו משהו, מהותי, כתוצאה מהמתקפה.
יירוטים מעל ים המלח
(צילום: סיימון קינג )
אתמול פרסם דובר צה"ל את התמונות של הנזקים (הקלים) בבסיס נבטים. פרסום כזה לא מגיע בוואקום. הוא מבטא ויכוח אפשרי: האם צריך להגיב לפי הכוונה האיראנית (לפגוע קשה בנבטים, נכס משמעותי של צה"ל) או לפי התוצאות (העלובות) של המבצע האיראני. האמריקאים מצפים שהפגיעה תהיה על בסיס התוצאות, דהיינו לא תהיה בכלל. אם ישראל תגיב, האיראנים בהחלט יגיבו. העלאת אפשרות כזו של תגובה, שמהווה סכנה להסלמה אזורית בניגוד לעמדת ארה"ב, נראית כמו סיכון ענק. תגמול והרתעה לא חייבים להיות מוגשים מיד. בנוסף, בכירים בישראל אמרו אמש לבכירים בממשל האמריקאי כי הכרזה על קואליציה רשמית נגד איראן יכולה להביא להפחתה בעוצמת התגובה הישראלית.
אי-אפשר להשתחרר מהרושם כי הצמרת הישראלית כולה, פוליטית וצבאית, מקבלת החלטות בעודה עטויה בגלימת הכישלון של 7 באוקטובר. וזה משפיע על הניקיון והצלילות של הכרעות. הצמרת הזו הוכיחה שוב ושוב את נכונותה להכות בכוח קטלני, והיא צריכה להתעלם מחבורת המתלהמים המקצועיים שדוחקים בכל פעם להגדיל את ההימור על מלחמה אזורית.
* * *
הערה שנייה היא עובדתית. קהיליית המודיעין בישראל כשלה בהערכה המרכזית שסיפקה לדרג המדיני לקראת ההתנקשות בדמשק של בכיר כוח אל-קודס האיראני, חסן מהדוי. ההערכה המוטעית של אמ"ן קירבה אותנו למלחמה אזורית יותר מאי פעם. כאשר נשקלה פעולת החיסול, העריכו באמ"ן (וגם במוסד) כי איראן לא "תשבור את הכלים", לא תגיב משטחה או בצורה ישירה. הצפי היה לתגובה חריפה של כוחות שלוחים, כגון חיזבאללה והחות'ים, אך בלי חתימה איראנית ישירה. ומה קרה? שלשום בלילה חווינו מתקפת איראנית ישירה חסרת תקדים על ישראל. במוסד קיימו את הדיון בנושא כחודש לפני הפעולה, ולא היו מודעים לכך שהפעולה תתבצע בסמוך לשגרירות האיראנית, באורח משפיל ופומבי, במרכז דמשק.
צריך לומר בצורה ברורה: האחריות על פעולת החיסול היא על מקבלי ההחלטות, על ראש הממשלה, שר הביטחון וקבינט המלחמה, ועליהם לבדם. אך השרים מקבלים את ההחלטה על בסיס המודיעין שנמסר להם. השאלה האם יש סיכוי למלחמה כתוצאה מפעולת סיכול טקטית (מהדוי איננו עימאד מורנייה ובוודאי לא קאסם סולימאני) היא קריטית. במתן מענה לשאלה הזו, אגף המודיעין כשל. חצי שנה אחרי 7 באוקטובר, ובעוד ישראל נמצאת במלחמה בשתי חזיתות, בצה"ל חתרו לאישור פעולה על סמך הנחה מודיעינית שזו לא תוביל להידרדרות אזורית. נכון שהוצגו כל מיני תרחישים, אך התרחיש המרכזי שדימה את פעולת האויב היה של הכלה איראנית.
"מעז אולי יצא מתוק", סיכם בפניי גורם ביטחוני אחד, שהודה מיד, "אבל זה לא תרוץ". שוב ושוב מתבררת הבעיה: לא השגת המידע, אלא הניתוח הנכון של כוונות האויב.
הכישלון העמוק של קהילית המודיעין מתחדד אל מול ההישגים יוצאי הדופן שהמחישו אמ"ן וגם המוסד בשבועיים שחלפו, ובליל התקיפה האיראנית בפרט. גם בעזה, אמ"ן ממחיש ביצועים טובים מאוד. אך ההישגים הללו לא מכפרים על כך שהתקרבנו למלחמה אזורית שלא רצינו בה. "מעז אולי יצא מתוק", סיכם בפניי גורם ביטחוני אחד, שהודה מיד, "אבל זה לא תרוץ". שוב ושוב מתבררת הבעיה: לא השגת המידע, אלא הניתוח הנכון של כוונות האויב.
* * *
ההערה השלישית היא הכישלון האיראני. האיראנים שאפו להגדיר משוואה חדשה במזרח התיכון, כזו שתגן על בכיריהם מחיסולים. לאור הביצועים שלהם אמש, ספק אם ישראל תיכנע לכך. ההחלטה החשובה באמת של הדרג המדיני איננה "התגובה" אלא המדיניות. אם ישראל תאפשר לאיראנים לשגר מידי פעם כטב"מים, טילי שיוט או טילים בליסטיים משטחם, כפי שאיפשרה לחמאס לשגר מרצועת עזה במשך כ-15 שנה, זו תהיה תבוסה נוראה, עבורנו. הסבירות לכך נראית קלושה; צה"ל פשוט לא יכול להרשות לעצמו להיות בכוננות שבה היה בשבוע וחצי האחרון.
הכישלון האיראני רחב יותר. הם זנחו את האסטרטגיה הסבלנית וארוכת הטווח שלהם. הפעולה המלחמתית שלהם חשפה קואליציה אזורית, ובעצם בינלאומית, שמוכנה לעמוד נגדם. יש שני חזונות מתחרים למזרח-התיכון: באחד יש ברית חזקה של מדינות מתונות וישראל, בהשראה אמריקנית. בשני, ישראל מבודדת ולבדה, ארה"ב נבעטה מהאזור ואיראן היא ההגמון האזורי. בליל ה-14 באפריל, החזון האיראני נחלש. חזון ברית המתונים התחזק. האיראנים לבטח מבינים את זה. יתירה מזו: תשומת הלב לתכנית הגרעינית שלהם רק תגבר, לאור מעשה התוקפנות שלהם. על ישראל החובה לנצל את החולשות הללו.
* * *
ההערה הרביעית היא אובדן ההרתעה הישראלי. אילולא 7 באוקטובר ובידודה של ישראל בעולם, האם הייתם מעלים על דעתכם שאיראן תפתח במלחמה נגד ישראל - בגלל חיסול בדמשק? כמובן שלא. אין סיכוי שהאיראנים היו משגרים מאות טילים וכטב"מים לישראל בגלל חיסול של גנרל בכוח אל-קודס, מחוץ למדינתם. לפי פרסומים זרים, ישראל הרגה את ראש תכנית הגרעין שלהם, עם מקלע רובוטי, באיראן עצמה. אחרי 7 באוקטובר, ישראל הפעילה כוח ברוטלי ברצועת עזה כדי להכניע את חמאס. מסתבר שהכוח הזה לא שיקם את ההרתעה שלה. יתירה מזו: איראן שאבה עידוד רב מהעימות הפומבי והמר בין ישראל ובין הקהילה הבינלאומית וארה"ב. גורמי מודיעין במערב אומרים כי העידוד הזה הוא שהוביל אותה לבחור בדרך פעולה אגרסיבית, לא אופיינית, של מתקפה ישירה על ישראל. המחשבה שהיא חלשה ותתקשה להגיב, לאור הגיבוי הדל שהיא מקבלת ממילא מהעולם.
כמובן שהעיקר איננו לגיטימציה בינלאומית, אלא היותה של ישראל נתונה במלחמה קשה בשתי חזיתות, בצפון ובדרום. שיקום ההרתעה דורש ניצחון, אבל דורש גם יחסים תקינים עם הבית הלבן. עניין שצריך לזכור היום, ובעצם תמיד.
פורסם לראשונה: 00:00, 15.04.24
