ייתכן שממזרח, גם ממזרח, עלולה להיפתח עוד רעה. לפי דיווח בערוץ "אל ערבייה", "איראן העבירה לירדן ולמדינות סוניות נוספות אזהרות, לבל יתערבו במתקפה". האזהרה לא הרתיעה אותן. האיום לא נפסק. איראן מאיימת, לפי אותו מקור, שירדן היא המטרה הבאה, לאחר ישראל. זה לא רק איום. איראן חותרת תחת המשטר בירדן. היא מעודדת את ההפגנות, על רקע התמיכה הגבוהה באיסלאם הפוליטי ובאחים המוסלמים, כלומר בחמאס. וחמור מכך, לפי מידע שפורסם בסוכנות ידיעות איראנית, ISNA, איראן מתכוונות לחמש, באמצעות חיזבאללה, 12 אלף לוחמים ששייכים ל"התנגדות האיסלאמית" בירדן.
איראן כבר שולטת, באופן חלקי או מלא, בלבנון, בעיראק, בסוריה ובתימן. הבאה בתור, ירדן, היא המדינה השברירית ביותר, שגם נמצאת במיקום אסטרטגי, לצורך התקפה על ישראל. יש גם תגובה ערבית לאיום האיראני. "הציר המתון שמיוצג על ידי ערב-הסעודית, מצרים ואיחוד-האמירויות, לא ישב בחיבוק ידיים אם יראה נזק לירדן" (תרגום של ממר"י), נכתב לפני שבועיים בעיתון סעודי, על רקע הבחישה של משמרות המהפכה בירדן. כך ש"הציר המתון" לא נוצר בליל התקפת הטילים האיראנית. הוא כאן. והוא נכנס לפעולה בליל ההתקפה האיראנית.
בלילה שבין שבת לראשון התחולל שינוי אסטרטגי במזרח התיכון. פעם חלמנו על מזרח תיכון חדש. הוא לא הגיע. הסכמי אברהם שיפרו קצת את המצב, אבל החזון של קואליציית מדינות סוניות שרואות באיראן איום, יחד עם ישראל, לא קמה. עד ליל ההתקפה מאיראן. למרות הביקורת נגד ישראל, על רקע המלחמה ברצועה, שורה של מדינות סוניות, שחוצצות בין ישראל לאיראן, הצטרפו להגנה על ישראל. לראשונה קמה קואליציה מערבית-ישראלית-ערבית שבזמן אמת השתתפה בלחימה נגד איראן.
אלא שההישג הזה נמצא בסכנה. משום שאנחנו במזרח התיכון. ובנסיבות שנוצרו, הבלגה היא חולשה. הבלגה היא המשך החתרנות האיראנית. הבלגה היא עוד טפטוף, ויותר מטפטוף, של טילים ורקטות מכיוון החות'ים, החיזבאללה והמיליציות הפרו-איראניות בעיראק. זה כבר קורה. לאחר הדיפת המתקפה הגדולה היו עוד שיגורים מכיוון הח'ותים ועיראק. והבלגה עלולה לעודד את איראן להמשיך בבחישה בתוך ירדן. ואם חלילה המזימה תצלח, הסכנה לישראל מהשתלטות האחים המוסלמים על ירדן תהיה אדירה. נכון שסעודיה, מדינות המפרץ ומצרים לא רוצות שזה יקרה. אבל עם תמיכה עממית אדירה באחים המוסלמים – זה עלול לקרות.
ארה"ב היא ידידה. היא בעלת ברית. אבל היא טועה כאשר היא מתנגדת לתגובה ישראלית. זו לא עוד טעות. זו טעות אסטרטגית קשה. משום שכל מדינות האזור עלולות לשלם מחיר גבוה על ההבלגה. כבר היינו בסרט דומה. איראן תקפה את שדה הנפט העיקרי של סעודיה ב-14 בספטמבר 2019. ההתקפה נותרה ללא תגובה. התיאבון של איראן רק גדל. זו לא הייתה רק הבלגה. דונלד טראמפ, שהיה אז נשיא ארה"ב, הגדיל לעשות כאשר דווקא רצה להיפגש עם נשיא איראן, בשולי עצרת האו"ם. איראן הגיבה בהתנשאות וסירבה לקיים פגישה. ומה עכשיו? ביידן ילך בעקבותיו של טראמפ ויבחר גם הוא בהבלגה?
איך משנים את עמדתה השגויה של ארה"ב? המטרה האסטרטגית של ישראל היא לחזק את הקואליציה האזורית שנוצרה. וזה אומר גם, ובעיקר, לנסות לקדם את המגה-דיל שיזמה ארה"ב. זו תהיה גם התגובה הטובה ביותר לחמאס ולאיראן, שמבחינתן, ובצדק, המגה-דיל הוא מכה אסטרטגית קשה. כדי לשנות את עמדת ארה"ב צריכה ישראל לשלם במחיר של גמישות במישור הפלסטיני. ההפחדות מ"מדינת טרור פלסטינית" הן איוולת. משום שזה לא חשוב מה יציעו לפלסטינים – הם יגידו לא. אבל עם גמישות כזאת, סעודיה, שכבר ספגה מכה קשה מאיראן, יחד עם ישראל וירדן, יציגו תמיכה משותפת במכה משמעותית באיראן. משום אם זה לא יקרה – התיאבון של איראן והשלוחות שלה רק יגדל. הפגיעה בישראל תימשך. והחמור מכל – ירדן עלולה ליפול לידי איראן.
הבלגה תעודד את איראן לערער את השלטון בירדן. והשתלטות של האחים המוסלמים, כלומר חמאס, על ירדן, היא מכה אסטרטגית גם לארה"ב. ולא, אין טעם במכה סמלית. יש צורך בפגיעה ממשית
ארה"ב לא רוצה תגובה ישראלית, משום שרגיעה היא אינטרס עליון בשנת בחירות. אבל לציר הערבי המתון, יחד עם ישראל, יש יכולת להתאחד כדי להציג לארה"ב עמדה מאוחדת: הבלגה תעודד את איראן לערער את השלטון בירדן. והשתלטות של האחים המוסלמים, כלומר חמאס, על ירדן, היא מכה אסטרטגית גם לארה"ב. ולא, אין טעם במכה סמלית. יש צורך בפגיעה ממשית.
בן-דרור ימיניצילום: אביגיל עוזיישראל יכולה לעודד את ההסכמה האמריקאית על ידי היענות לגישה האמריקאית ברצועת עזה, גם בנוגע לרפיח. משום שהסכנה מאיראן גדולה אלף מונים מהסכנה מרפיח. אנחנו בצומת דרכים. ב-7 באוקטובר נוצרה קואליציה אדירה של תמיכה בישראל. התנהלות שגויה גרמה לאיבוד התמיכה. בליל ההתקפה מאיראן נוצרה קואליציה אסטרטגית של הגנה על ישראל. פעם אחת כבר ניפצנו את התמיכה. אין צורך בפעם נוספת.
פורסם לראשונה: 00:00, 16.04.24
