הגל הראשון של המטוסים הישראליים חדר למרחב האווירי של איראן ב-4:00 בבוקר, בשלהי ספטמבר 2025. עשר הרביעיות של מטוסי חמקן אף-35 בעלי טווח טיסה מוגדל טסו בנתיבים נפרדים בדרכן להפציץ אתרים שונים ברחבי המדינה הענקית, חלקם מרוחקים מישראל עד כדי 2,000 קילומטר כמעט. כמה מהמטוסים טסו לאורך גבול סוריה-טורקיה ואז חצו את עיראק במהירות הבזק, האחרים טסו על פני המרחב האווירי של ערב-הסעודית והמפרץ הפרסי, וכולם הגיעו בו-זמנית לשמי איראן כדי להשמיד את מערכי ההגנה האווירית בעשרות אתרי גרעין, שנבחרו על סמך מידע שסיפקו המוסד ואמ"ן.
עוד כתבות למנויים:
כמעט מיד אחר כך הגיע גל שני של מטוסי אף-15 ואף-16, והפעם הגיעו עימם מטוסי אף-35 בעלי יכולת חמקנות פחותה אבל עם קיבולת חימוש מוגדלת, ובקרבם פצצות 72-GBU במשקל של כ-2.3 טונות האחת שהגיעו לאחרונה מארצות-הברית. המטוסים הטילו את מטעניהם על המטרות, שכעת כבר נותרו ללא טילי הקרקע-אוויר המגינים עליהן בדרך כלל. ואז הגיע גל שלישי לסבב ההפצצות, שנועד לחדור למעמקי האדמה ולהשמיד את המתקנים המבוצרים לעילא, לרבות אלה שבפורדו ובנתנז. בהתקפה נעשה שימוש גם במספר גדול של כטב"מים, הן לצורכי איסוף מודיעין והן לתקיפה, וכן בטילי קרקע-קרקע בליסטיים.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
ככל הידוע, האולם העיקרי בפורדו טמון בעומק של כ-80 מטרים מתחת לפני הקרקע, עומק שרק פצצות חודרות בונקרים אמריקאיות במשקל של כ-13.6 טונות האחת מסוגלות לכתוש לחצץ. אולם ארצות-הברית מעולם לא סיפקה את כלי הנשק ההרסניים האלה לישראל, וזו נאלצה אפוא להסתמך על כמה סבבים של הפצצות: פצצה אחת יוצרת מכתש והבאות אחריה הולכות ומעמיקות אותו עד שמגיעים למטרה. אפילו אם לא משמידים את המתקן המופצץ לחלוטין, פגיעות חוזרות מסוגלות לנתק את אספקת החשמל שלו, לקבור את פתחיו ובכך להשבית אותו הלכה למעשה. ישראל הסבה נזק הרסני למטרות שתקפה, אולם שילמה באובדן מטוסים ובאבידות בנפש מקרב לוחמי הכוחות המיוחדים שלה שהסתננו אל תוך גבולות איראן כדי לסייע במבצע. כור המים הכבדים באראק הוצא אף הוא מכלל פעולה, וכמוהו מתקן להמרת אורניום ליד אספהאן, כורי מחקר בבונאב, ברמסאר ובטהרן ומתקנים נוספים שבהם ניהלה איראן ניסויים בחימוש גרעיני.
"הבוקר הסרנו איום קיומי על מדינת ישראל", הודיע ראש הממשלה זמן קצר לאחר שהמטוסים והכוחות המיוחדים ששרדו חזרו ארצה בשלום. כשלצידו ראש המוסד, הרמטכ"ל ומפקד חיל האוויר, הוא פנה לאומה מבור הפיקוד במטה הכללי של צה"ל בקריה בתל-אביב. "החלטנו לפעול לאחר שהשגנו מידע מודיעיני על כך שאיראן קרובה לחימוש טילים בראשי חץ גרעיניים. החרב הייתה מונחת על צווארנו ולא יכולנו לחכות עוד". ראש הממשלה המשיך: "לפנינו ימים אפלים, אבל נפגין חוסן ועוז רוח. אחרי השואה אנחנו יודעים שרק הישענות על עצמנו ולעיתים פעולות מנע להגנה עצמית ישמרו על קיומנו מפני אלה החותרים להשמדתנו".
הישראלים האזינו לנאום בעודם יושבים במקלטים, שכן בעת שראש הממשלה נשא את דבריו, שלוחותיה של איראן כבר החלו להוציא אל הפועל את נקמתה. טילים ששוגרו מעברו האחר של הגבול בלבנון ובעזה הומטרו על ערים ויישובים ישראליים והעמידו במבחן את מערכת כיפת ברזל המהוללת של ישראל.
מתקפה אווירית מסיבית כזאת על איראן, שתבוצע באמצעות יותר מ-100 מטוסים ישראליים ואולי מספר דומה של כטב"מים, השמדתם של עשרות אתרי גרעין איראניים, האבידות, התקפות הנקם – לעת עתה כל אלו הן בגדר תרחיש מדומיין. הוא לא קרה במציאות, אבל הוא עלול לקרות – ובסבירות גבוהה.
אמנם תקיפה צבאית ישירה היא בגדר מוצא אחרון, אבל ישראל מכינה את עצמה בדיוק לאפשרות הזאת – בונה את כוחותיה, משכללת את יכולותיה ועורכת תרגילים לנוכח מאמץ נחוש מצד מדינה סמוכה, גדולה בהרבה, למחוק אותה ממפת המזרח התיכון.
חלק מכריע בהכנות נוגע לעבודת המודיעין – לגלות מה איראן עושה, כיצד היא מתאימה את עצמה למאמצי החבלה מצד ישראל והיכן ברחבי שטחה העצום היא מסתירה את מרכזי העשרת האורניום ואת אתרי פיתוח הטילים המרכיבים את מאמציה בני עשרות השנים להיהפך למעצמת נשק גרעיני. במאי 2022 צה"ל קיים את תרגיל "מרכבות האש", שבמסגרתו עשרות מטוסי קרב ישראליים דימו התקפות אוויריות על מטרות גרעין איראניות (בעזרת שירותי תדלוק שסיפק חיל האוויר האמריקאי), בעוד כוחות מיוחדים תקפו "עמוק בתוך שטח האויב". התרגיל, שארך חודש ימים, דימה מלחמה המתנהלת בכמה חזיתות. חלקים גדולים מהתרגיל פורסמו בפומבי, דבר שכוון כאזהרה מפורשת למדי כלפי איראן. בינואר 2023 קיימו צה"ל וצבא ארצות-הברית את התרגיל המשותף הגדול ביותר שלהם אי פעם, בהשתתפות קרוב ל-6,500 אנשי צבא אמריקאים ויותר מ-100 מטוסי קרב ומפציצים אמריקאיים. גם הפעם כוון התרגיל כאיתות לטהרן, תוך כדי שהוא מציג את היכולת הצבאית האמריקאית-ישראלית המשותפת במלוא הפוטנציאל שלה.
ישנן כמובן אפשרויות פעולה נוספות מלבד מלחמה כוללת במקרה שאיראן תגביר את מאמציה להתחמש בנשק גרעיני. על פי אחד התרחישים, מדינות המערב יכולות לגלגל את סוגיית איראן לפתחה של מועצת הביטחון של האו"ם, שבה, עקב סעיף מיוחד בהסכם הגרעין, לרוסיה ולסין אין זכות להטיל וטו על חידוש הסנקציות העולמיות נגד איראן. האיחוד האירופי וממשל ביידן רצו להימנע ממהלך זה משום שהוא עלול לגרום לכך שלרפובליקה האיסלאמית לא יישאר כל תמריץ לשתף פעולה. אבל בלית ברירה, ובמקרה שהמערב עדיין יירתע משימוש בכוח, ייתכן מאוד שזאת תהיה דרך הפעולה שבה יבחרו.
אף על פי כן, ללא הסכם נטול פרצות בין המעצמות לאיראן, שיבטיח שזו לא תוכל להיהפך למעצמת נשק גרעיני, הסיכויים למשבר גדלים עם כל חודש שחולף. יתרה מזו, רבים סבורים שמשבר כזה בלתי נמנע, אפילו במקרה שארצות-הברית ואיראן יצליחו להסכים על חזרתה של ארצות-הברית להסכם הגרעין, דבר שסיכוייו קלושים. לאמיתו של דבר, זוהי הסיבה היסודית להתנגדותה של ישראל להסכם הגרעין עם איראן. ישראל פשוט לא מאמינה שאיראן תחדל מחתירתה לפיתוח פצצת אטום. למען האמת, ארכיון הגרעין שגנב המוסד בשנת 2018 הוכיח לרבים שהיא מעולם לא חדלה מכך, אפילו בזמן שהיא וארצות-הברית היו שותפות להסכם הגרעין.
איראן יודעת שכל עוד ההסכם בתוקף והיא נראית כמי שמצייתת להגבלות הקבועות בו, מבחינה מדינית יהיה קשה יותר למוסד לקיים מבצעים מאשר במצב שבו אין הסכם חדש ואיראן מפירה באופן בוטה את ההגבלות שנקבעו בהסכם המקורי. יתר על כן, בהסכם הישן, שארצות-הברית פרשה ממנו, היבטים מסוימים של ההגבלות על מספר הסרכזות (צנטריפוגות) שאיראן מורשית להרכיב עומדים לפוג באוקטובר 2025. לפיכך, גם אם יושג הסכם חדש – כזה שיכלול את התנאים הבסיסיים של קודמו – עלול להתפתח משבר לקראת סוף 2024, לקראת מועד שבו איראן תורשה להחזיק ברשותה מספר גדול יותר של סרכזות ותוכל אפוא לפרוץ לאורניום בדרגת נשק במהירות גדולה בהרבה. להלכה, ההסכם מרחיק את טהרן חודשים אחדים מנשק גרעיני בכך שהוא מגביל את השימוש בסרכזות הפעילות להעשרת 300 ק"ג אורניום ולא יותר. ואולם, בישראל סבורים שמרגע שאיראן תגיע למספר מסוים של סרכזות ואתרי העשרה, שירותי המודיעין שלה ושל מדינות המערב יתקשו הרבה יותר לגלות פריצה כזאת לפני שיהיה מאוחר מדי לנקוט צעדים מתאימים. מן הסתם ישראל תפעל תחילה למניעת התפתחות כזאת בפעולות חבלה סמויות באמצעות המוסד, ואם אלו לא יצלחו יוטל על צה"ל לצאת למתקפה אווירית. ואפילו אם כל זה לא יקרה, ההסכם החדש יפוג ב-2030 ואז יפרוץ המשבר.
עם זאת, לא כולם מסכימים שמשבר כזה נראה באופק או שהוא בלתי נמנע. העמדה האמריקאית, כפי שהוצגה לנו על ידי רוברט מאלי, נציגו הראשי של ממשל ביידן במרבית השלבים העיקריים של המשא ומתן עם איראן, גורסת שהחשש ממשבר ב-2025 מוגזם. לטענתו, הניטור של סבא"א בצירוף פעולות איסוף המודיעין של מדינות המערב, די בהם להבטיח שלא יתחולל משבר עד 2031 – המועד המוקדם ביותר שבו, על פי ההסכם הישן, איראן לא תהיה עוד כפופה להגבלות כלשהן בתחום הגרעין. אולם, כמובן, זאת הייתה מלכתחילה הסיבה העיקרית להתנגדותה של ישראל להסכם של 2015; בין שהמשבר יגיע ב-2025 ובין שיגיע ב-2030, מבחינת ישראל הוא יהווה איום קיומי.
כל עוד המשטר התיאוקרטי שלה לא יקרוס, איראן תמשיך לעשות שני דברים: ראשית, לחתור להשגת נשק גרעיני, ושנית, מטעמי אידיאולוגיה דתית ותפארת הלאום, לשאוף להשמדת ישראל. ארצות-הברית תנסה לתמוך בישראל בדרכים שונות, אבל ממשל ביידן הקפיד להימנע מכל הבטחה לנקיטת פעולה צבאית של ממש מצידו. עם זאת, במהלך מלחמת עזה ארצות-הברית קידמה כוחות צבא לאזור למשך חודשים, כדי להרתיע את איראן ושלוחותיה, ויצאה באזהרה חמורה לטהרן לבל תעז ללבות את האש. ישראל תמשיך כמובן במאבקה לבלום את מאמציה של איראן להשיג את שני היעדים האלה, הכרוכים זה בזה, מאמצים שעל אף הישגיהם יוצאי הדופן, היצירתיים והנועזים של המוסד ושל צה"ל, רק האטו, אך עד כה לא בלמו, את התקדמות איראן בחזית הגרעין.
למרות המלחמה בעזה, המצב הכללי השורר כיום במזרח התיכון שונה מאוד מכפי שהיה לפני כ-25 שנה, בעת שהחלה המערכה של המוסד נגד איראן, והשינויים שהתחוללו מאז פועלים במידה רבה לטובת ישראל. חרף השפעתה השלילית של המלחמה על האופן שבו נתפסת ישראל בעיני העולם הערבי, ההבדל הבולט ביותר בין אז לעכשיו הוא קיומם של הסכמי אברהם. ברית ההגנה האווירית המזרח תיכונית היא השינוי הקונקרטי ביותר, אבל היבטים דיפלומטיים ועסקיים רבים נוספים של הסכמי אברהם חיזקו את מעמדה של ישראל באזור ותרמו לבידודה של איראן, אפילו אם תנופת ההתקדמות הואטה זמנית. בתרחיש הטוב ביותר, ביום מן הימים – שכרגע נראה עדיין רחוק – התקדמותה של ישראל במגעיה עם שכנותיה הסוניות תרתיע את איראן מלהחמיר עוד את המצב הבעייתי שהיא יוצרת כיום. אולם לדעת אנליסטים רבים, אף פעם אין לסמוך על התרחיש הטוב ביותר.
אם יימשך משחק השחמט הישראלי-איראני, העניינים עלולים להידרדר. במקרה שאיראן תדע שישראל יודעת שהיא עשויה לנסות לפרוץ את מחסום הנשק הגרעיני לפני אוקטובר 2025, ייתכן שתחליט לזרז את המהלך עוד יותר, כדי להקדים כל התקפת מנע אפשרית מצד ישראל. ישראל מצידה עשויה להחליט לתקוף לפני שיהיה לאיראן די זמן להתכונן, כלומר, לפני אוקטובר 2025. במצב כזה, הצדדים ימצאו את עצמם לכודים בסבבים בלתי פוסקים של חשדנות וצעדי מנע.
ייתכן שאיראן תעדיף לחולל משבר גרעיני כשממשל ביידן עדיין מכהן. אף על פי שביידן מחויב למנוע מאיראן להשיג נשק גרעיני, במשך רוב תקופת כהונתו הוא הסתייג במובהק משימוש בכוח צבאי אמריקאי (במעין תמונת ראי לגישתו של ממשל טראמפ, שלטענת בכירי ממשל ביידן זנח את המסלול הדיפלומטי). על אף ההתקפות האוויריות על החות'ים בתימן בינואר 2024 ועוד כמה פעולות דומות, קטנות יותר, שנעשו בתקופת ביידן, ייתכן שהאייתוללות חוששים שנשיא רפובליקני שעשוי לעלות לשלטון בינואר 2025 ינקוט גישה תוקפנית יותר מביידן לנוכח איום גרעיני איראני – בהטלת סנקציות חמורות יותר, בהחרפת בידודה הדיפלומטי של איראן או בגילוי יתר נכונות להפעיל כוח צבאי, יכולות סייבר ומאבק כלכלי תקיף יותר מצד ארצות-הברית נגד אינטרסים איראניים.
בשביל להתכונן לאפשרות שתיאלץ לפעול לבדה, ישראל הקצתה מיליארדי דולרים להגברת יכולתה ההתקפית לטווחים ארוכים וכן להצטיידות בסוללות כיפת ברזל נוספות, למקרה שאיראן תנקוט פעולות נקם באמצעות התקפות טילים או כטב"מים מצד שלוחותיה המקומיות. צה"ל הזמין טייסת נוספת של מטוסי אף-35, ארבעה מטוסי תדלוק של בואינג מדגם KC-46 פגסוס, 12 מסוקי סער חדשים מדגם K-53-CH פרא ומלאי גדול של טילי יירוט עבור מערכת כיפת ברזל.
לאיראן אין חיל אוויר מודרני, והיא נסמכת על מטוסי מיג-29 מדור רביעי שנרכשו ממדינות מזרח אירופה אחרי קריסתה של ברית-המועצות. ואולם, בניגוד לחיל האוויר שלה, שנותר מיושן, מערכות ההגנה האווירית של איראן שופרו במידה ניכרת מאז שקלה ישראל לראשונה לתקוף את פרויקט הגרעין שלה, ב-2010. בשעתו, רשת המכ"ם של איראן לא הייתה מסוגלת לאתר את מטוסי האף-16 והאף-15 שישראל יכלה לשגר למשימה כזאת. על פי דיווחים, מטוסים ישראליים ואמריקאיים ביצעו גיחות לתוך המרחב האווירי של איראן לעיתים קרובות. אבל ב-2017, מקץ סאגה של שנה שלמה, שכללה תביעה בסכום של ארבעה מיליארד דולר שאיראן הגישה נגד חברת רוזובורונאקספורט הרוסית, חברה ממשלתית ליצוא נשק, היא קיבלה לבסוף משלוח של מערכת ההגנה האווירית המתקדמת S-300 מתוצרת רוסיה.
נוסף על כך, איראן השקיעה סכומים נכבדים בשדרוג ובייצור מערכות טילי קרקע-אוויר משלה, המסוגלות להתמודד עם חמקנים. אמנם, בהתקפותיה האוויריות הרבות על סוריה בעבר, ישראל הראתה שיש ביכולתה לעקוף את ההגנות של S-300, אבל מערכת זו והמערכות האיראניות המתקדמות יותר לכל הפחות יאתגרו את מטוסי האף-15 והאף-16 של ישראל. בעקבות כך, ישראל תיאלץ להסתמך על מטוסי האף35- החמקנים שלה, בצירוף לוחמת סייבר והתקפות אלקטרוניות, בשביל לנטרל את מערכות ההגנה של איראן לפני הגל השני והשלישי של הפצצות באמצעות מטוסי קרב מדור רביעי. ישראל עשויה להיתקל בבעיה קשה יותר במקרה שרוסיה תמכור לאיראן את מערכת S-400, שלטענת מוסקבה מסוגלת לאתר ולהשמיד חמקני קרב מדור חמישי.
במארס 2023 דיווחו אמצעי התקשורת הממשלתיים של איראן שהיא ורוסיה מתקדמות לקראת הסכם שבמסגרתו מוסקבה תספק לטהרן עד 24 מטוסי קרב מדגם סוחוי SU-35 SE מדור 4.5, שנועדו מלכתחילה לחיל האוויר המצרי, ושתי סוללות S-400 SAM. בנובמבר 2023 איראן טענה שעסקת המטוסים נחתמה. לא צוינו מסגרות זמן לאספקה, ורוסיה לא אישרה את אמיתות הפרסומים, לא במארס ולא בנובמבר. הופיעו דיווחים סותרים בנוגע לשאלה אם המכירה אכן תתממש, לרבות טענות שישראל שיכנעה את רוסיה לדחות את האספקה. עם זאת, מאז פרוץ המלחמה באוקראינה נהפכה איראן לספק העיקרי של כטב"מים מתאבדים ואחרים, טילי קרקע ואמצעי לחימה נוספים לרוסיה.
מלחמת אוקראינה אף גרמה בעקיפין להפחתת הסיכויים המיידיים לחזרה להסכם הגרעין, שכן רוסיה וארצות-הברית התנגשו בכל פורום אפשרי. ראש צוות המשא ומתן עם איראן מטעם האיחוד האירופי אנריקה מורה אמר לנו בפברואר 2023: "ללא ספק הרגע המכריע (שגרם לדחיית הסכם עם איראן ללא הגבלת זמן) היה אמצע אוקטובר 2022, כשהוצגו ראיות לכך שהאיראנים מספקים כטב"מים לרוסיה". הוא אף הוסיף ואמר ש"גם אם ייחתם הסכם" הוא מטיל ספק בהיתכנות של יישומו, בהתחשב במציאות הגיאופוליטית החדשה.
20 שנה חלפו מאז העריכו מומחים שאיראן רחוקה שנים ספורות בלבד מפריצה גרעינית. העיכוב הממושך הזה מהווה הצלחה בולטת של המוסד, אולם כיום נמצאת איראן, כפי שהיא עצמה מודה, כפסע מרמת הזיכוך של 90 אחוזים, הדרושה להפקת אורניום בקיע בדרגת נשק. ואולם, גם אם נראה שאיראן רכשה שליטה מלאה בתהליך ההעשרה – צעד חיוני בדרך להשגת נשק גרעיני – היא רחוקה עדיין שישה חודשים עד שנתיים מיכולת ממשית להפעיל נשק כזה, המחייבת לא רק לייצר חומר נפץ גרעיני, אלא גם שליטה במנגנון הפיצוץ, מזעור של ראש חץ והרכבתו על טיל בליסטי.
עם זאת, כפי שאמר לנו היועץ לביטחון לאומי לשעבר של ארצות-הברית ג'ון בולטון, הניצי בעמדותיו, וכפי שכתב בפומבי ראש ממשלת ישראל לשעבר אהוד ברק, שליטה בתהליך ההעשרה מקנה יתרון נוסף למדינה החותרת לפריצה גרעינית: אורניום מועשר לדרגה גבוהה (60 אחוזים לפחות) ניתן להחזיק במתקני גרעין קטנים יותר, ולכן קל הרבה יותר להסתירו לעומת אורניום בדרגת העשרה נמוכה יותר.
ראש אמ"ן לשעבר עמוס ידלין אמר לנו: "עלינו להניח שאולי החמצנו את ההזדמנות לבלום את איראן בנוגע להפקת חומר בקיע, ועלינו להתמקד יותר בפעילויות של הפיכתו לנשק ובצוותים שעוסקים בכך – לגלות היכן הם נמצאים, מתי ייכנסו לפעולה וכיצד לבלום אותם". ידלין התכוון לטילים בליסטיים המסוגלים לשאת חימוש גרעיני.
בשעה שישראל שקלה את האסטרטגיה העתידית שלה, המשא ומתן על חזרתה של ארצות-הברית להסכם הגרעין של 2015 נמשך עד 7 באוקטובר 2023. ממש עד פרוץ המלחמה בעזה התקיים הסכם לא רשמי מתפקד בין איראן לארצות-הברית, שהיה עשוי להוביל לחזרה מלאה להסכם הגרעין המקורי או לגרסה מעודכנת שלו. בזמנו, אחרי שלושה סבבי שיחות, המשתתפים השונים – ארצות-הברית, איראן והמעצמות האחרות – הגיעו להסכמה בנוגע לכ-95 אחוזים מהסוגיות הקשורות לחזרה "מלאה" של ארצות-הברית להסכם. על פי דיווחים שהודלפו מהשיחות, הוסכם שקווי היסוד של ההסכם המקורי יושבו על כנם – איראן תשעה את תוכנית הנשק הגרעיני שלה עד 2030 בתמורה להסרת הסנקציות, וכן תבטל חלק מההתקדמות שהשיגה לאחר שממשל טראמפ פרש מההסכם ב-2018. כמו בהסכם המקורי, יוטלו הגבלות על נפח האורניום המועשר שאיראן תורשה להחזיק ועל מספר הסרכזות שתוכל להמשיך להפעיל.
על פי ההדלפות נעשו כמה ויתורים חשובים לאיראן. הבולט בהם הוא אולי הרשות שתינתן לה לאחסן מאות מהסרכזות המתקדמות החדשות שבנתה מאז 2018 במקום להשמידן לחלוטין. כמו כן הודלף שאיראן תורשה להחזיק בכמות קטנה של אורניום מועשר ב-60 אחוזים. שני הוויתורים האלה עוררו דאגה רבה בישראל, שכן הם היו מותירים את איראן במרחק של חודשים ספורים בלבד מהשגת נשק גרעיני, אם וכאשר היא תשוב ותפעיל את הסרכזות.
ההסכם הבלתי רשמי שהיה עשוי להכין את הקרקע לחזרה מלאה להסכם הגרעין המקורי נעשה אי שם באמצע יוני 2023 ולווה בגל גואה של ידיעות על כך שהבנות לא רשמיות בין מדינות המערב לרפובליקה האיסלאמית כבר הושגו או שיושגו בקרוב. בספטמבר 2023 ארצות-הברית אישרה העברת מיליארדי דולרים של כספים איראניים מקוריאה-הדרומית, שם הוחזקו בהקפאה במשך שנים, לקטאר וממנה לאיראן. באותו זמן איראן שיחררה שישה אמריקאים שהחזיקה במאסר בהאשמות שלדעת רבים היו מצוצות מהאצבע, מתוך כוונה להשתמש בהם כקלפי מיקוח.
אולם צעדים אלה לא היו אלא הצד הגלוי בהסכם הבלתי רשמי. היו בו מרכיבים רבים נוספים, שנחשפו בשורה חדשה של הדלפות. הדלפות אלו ירדו לפרטי פרטים שהקפיצו את נתניהו ובכירים ישראלים נוספים וגרמו להם לפתוח בסבב נוסף של התקפות פומביות על המגעים עם איראן.
בחזית הגרעין, משמעות ההסכם בגרסתו החדשה – "פחות תמורת פחות" – הייתה שכל האורניום המועשר ב-60 אחוזים יישאר בידי איראן, כל הסרכזות ימשיכו לפעול וכל שיידרש מטהרן הוא להשעות העשרה נוספת ל-60 אחוזים. בפועל, איראן האטה משמעותית את קצב ההעשרה לדרגת 60 אחוזים ואפילו דיללה כמות מסוימת של אורניום שכבר הועשר לרמה זו, כך שבמשך חודשים אחדים לא חלה התקדמות של ממש בפעילות הזאת.
אלה היו פני הדברים עד נובמבר 2023, חודש אחרי שפרצה מלחמת עזה, ואז, בתגובה לכך שארצות-הברית הקפיאה את יישום ההסכם הלא-רשמי, איראן שבה והאיצה את העשרת האורניום פי שלושה. בחזית האזורית, טהרן הורתה לשלוחותיה שלא לתקוף כוחות אמריקאיים, בפרט בעיראק ובסוריה. גם חלק זה של ההסכם נשמר רק עד מלחמת עזה. לאחר פרוץ המלחמה שלוחותיה של איראן תקפו כוחות אמריקאיים יותר מ-100 פעמים בתוך חודשים ספורים, לעומת כ-80 התקפות בתקופה של יותר משנתיים קודם לכן וקרוב לאפס בחודשים שבהם נשמר ההסכם הלא-רשמי.
עד דצמבר 2023 לא זו בלבד שההתקפות מצד שלוחותיה של איראן על כוחות של ארצות-הברית במזרח התיכון הגיעו לשיא חדש, אלא שאיראן עצמה הפיקה בכל חודש אורניום מועשר ב-60 אחוזים בקצב שהיה מספיק לה לייצר פצצה גרעינית נוספת אחת לארבעה חודשים וחצי (אם האורניום יועשר לדרגת נשק). באותו חודש בכיר בממשל ביידן אישר שכל המגעים עם איראן הוקפאו עקב תרומתה לערעור היציבות האזורית במלחמת עזה, לרבות מעורבותם של החיזבאללה ושל שלוחותיה האחרות בסוריה ובתימן. כרגע נראה שקלושים הסיכויים להשגת הסכם כולל חדש עם איראן לפני הבחירות בארצות-הברית בנובמבר 2024, אם כי, למרות הכל, נותר שמץ של סיכוי להתממשות תרחיש כזה.
ידלין, שהיה מודאג מהאפשרות של השגת הסכם, אמר לנו קודם לכן: "אם הם יחזרו לפרמטרים של 2015, איראן תהיה קרובה בהרבה לפצצה בגלל הסרכזות המתקדמות, בייחוד אם הן לא יושמדו. יש להם ידע, וידע לא ניתן להשמיד".
הסרכזות ומלאי האורניום לא היו המקל היחיד בגלגלי השיחות. בשלב מסוים ב-2022 איראן עמדה על כך שארצות-הברית תסיר את משמרות המהפכה מרשימת ארגוני הטרור שלה, דבר שוושינגטון סירבה לעשות. משקיפים אחדים, ואנחנו בהם, סברו שאיראן תוותר בסופו של דבר על דרישתה זו, ועל פי כמה ידיעות היא אכן ויתרה עליה. אבל אז היא שבה והעלתה סוגיה ישנה אחרת – הדרישה שסבא"א תסגור את החקירות שניהלה בנוגע לכל התרמיות הקודמות בנושא הגבלות הגרעין שנחשפו על ידי המוסד בעקבות גניבת הארכיון. בשלב זה היו פרשנים ששינו את עמדתם ונטו לסברה שאיראן מעכבת את השגתו של הסכם סופי כדי להרוויח זמן לפעילויות חשאיות שיאפשרו לה לייצר נשק גרעיני במהירות לכשיפוג תוקף ההסכם. פעילויות אלו עשויות לכלול בין היתר הסתרת חלק מהאורניום המועשר ל-60 אחוזים או ביצוע ניסויים נוספים במנגנון הפיצוץ ובשיגור טילים.
בישראל, כמו בשאר העולם, אין הסכמה ברורה בשאלה מהי הדרך הטובה ביותר למנוע מאיראן להשיג נשק גרעיני. ויכוח פומבי שפרץ בין ראש המוסד לשעבר תמיר פרדו לבין מי שהיה סגנו ויורשו בתפקיד, יוסי כהן, ממחיש את שתי האסכולות המנוגדות הרווחות בישראל בנושא זה. בתמצית, פרדו סבור שנתניהו וכהן שגו שגיאה הרת אסון בכך ששיכנעו את ממשל טראמפ לפרוש מההסכם עם איראן. אמנם הפרישה הביאה להטלתן מחדש של סנקציות משתקות על איראן, דבר שהחזיר אותה לשולחן המשא ומתן, אבל, כפי שציינו בצדק תומכי ההסכם, איראן ניצלה את הזמן כדי לקדם את שאיפותיה בתחום הגרעין, וכיום היא קרובה יותר לפצצה מכפי שהייתה בזמן שטראמפ שלף את ארצות-הברית מההסכם. בעוד כהן מאשים את פרדו בגישה פסיבית כלפי איראן וברתיעה מוגזמת מפני נקיטת הפעולות התוקפניות שיכולות לפגוע אנושות בתוכנית הגרעין שלה, פרדו סבור שעל ישראל הקטנטנה לגלות יותר צניעות בנוגע ליכולתה לקרוא תיגר על שאיפותיה של מדינה סמוכה, שאוכלוסייתה גדולה פי עשרה משלה. לדעתו, נכונותו של נתניהו להתריס כנגד ארצות-הברית ולטפל באיראן בדרכו שלו היא חסרת תוחלת. שום פתרון בעניין זה לא יושג ללא תמיכה אמריקאית.
"מה שהדיפלומטים האמריקאים היו צריכים לעשות", אמר לנו פרדו, "הוא לומר (לאיראנים): מתוקים שלי, ההסכם הוא הסכם, אבל אתם חייבים להפסיק עם הסיפור הזה של 'השטן הגדול', להניח בצד את עניין 'השטן הקטן'... ואני רוצה לפתוח שגרירות בטהרן, ואני רוצה לפתוח קונסוליה בתבריז וקונסוליה באספהאן. ואני רוצה לפתוח מקדונלד'ס באיראן... עם כשרות חלאל, כמו הכשרות בישראל... אם רוצים שאיראן תשנה את מדיניותה, צריך לשנות את כל המשחק".
ידלין אמר לנו שלדעתו טראמפ פרש מההסכם מוקדם מדי. ארצות-הברית הייתה צריכה להישאר בהסכם על אף חסרונותיו לפחות עד 2024, סמוך למועד שבו כמה מההגבלות על ההעשרה אמורות לפקוע. הוא סבר שבמקרה שממשל ביידן יחזור להסכם, ישראל תיאלץ לשתף פעולה ושעליה למקד את מאמציה בלוודא שניסוח ההסכם יהיה נטול פרצות ולדרוש ש"וושינגטון תמלא את התחייבותם של שלושת הנשיאים האחרונים לכך שלאיראן לא תהיה פצצה גרעינית".
בדומה לכך, בצד האמריקאי, היועץ לביטחון לאומי לשעבר ה' ר' מקמאסטר, איש ימין מתון שהתנגד לפרישתו של טראמפ מההסכם, אמר לנו שכעת, כשהפרישה היא כבר עובדה מוגמרת, יהיה "מגוחך" לחזור להסכם של 2015 וציין שהוא עומד לפוג בתוך שנים ספורות בלבד – פרק זמן קצרצר בחייה של אומה. יתר על כן, הוא הוסיף, גם הארכת תוקפו של ההסכם בחמש או בעשר שנים, לא יהיה בה משום פתרון, אלא אם יתווספו אליה תנאים ספציפיים שאיראן תצטרך לעמוד בהם בטרם יוסרו ההגבלות על תוכנית הגרעין שלה.
אולם מעבר להתמקדות בתנאי זה או אחר שיוכנס להסכם הגרעין, תלויה ועומדת שאלה רחבה יותר – אילו צעדים ימנעו בפועל מאיראן להשיג נשק גרעיני, בטווח הקצר והארוך גם יחד. אין מנוס מלהודות בכנות שאין דרך מושלמת אחת להשגת יעד זה, ויהיה הכרח להשתמש בשילוב של אמצעים דיפלומטיים, צבאיים (לכל הפחות איומים שיש להם כיסוי) וסמויים. בתוך המגוון הזה, עד כה פעולותיו הסמויות של המוסד הוכיחו את עצמן כדרך המוצלחת ביותר להאט את איראן בלי להיגרר למלחמה כוללת.
לאור מצבה הנוכחי המתקדם של תוכנית הגרעין האיראנית, אין מקום לדחות על הסף את הטענה שישראל הייתה צריכה לפעול יותר בשיטות דיפלומטיות, שנתניהו וכהן פסלו, אבל אין כל ודאות ששיטות כאלו היו מעכבות את איראן באותה מידה שהמוסד כבר הצליח לעשות.
בנימה זו אנו שבים להבטחה שהבטיח ראש המוסד דדי ברנע בנאום שנשא בטקס הענקת אותות הצטיינות ל-12 סוכני מוסד בשלהי 2021, בעת שארצות-הברית ואיראן נפגשו בווינה כדי לדון באפשרות של חזרה להסכם הגרעין. "לאיראן לא יהיה נשק גרעיני", הוא נדר, "לא בשנים הקרובות ולא אי פעם. זוהי הבטחתי, זוהי הבטחת המוסד". בשעה שהמתחים האזוריים הולכים וגוברים, והסיכויים להתנגשות ישירה בין ישראל לאיראן הולכים וגדלים, האם יהיה בכוחו של המוסד לקיים את הבטחתו?
מתוך הספר "המוסד בטהרן", שפורסם בארצות-הברית ויוצא בימים אלה במהדורה עברית בהוצאת "ידיעות ספרים". מאנגלית: הד סלע
