"בפסח הראשון שלנו כזוג נשוי, לפני 11 שנים, התווכחנו כמו כולם איפה נעשה את החג הראשון, בצד שלי או שלו. בסוף הוא קיבל צו 8 והיה במילואים בחג. אמרתי לו שזאת דרך נחמדה לצאת מהריב הזה. אז הייתי ממש עצבנית עליו שהוא במילואים, והיום אני עצבנית שהוא לא איתי, אבל מבינה שהמצב של המדינה מצריך את זה", סיפרה מאל אמר מהיישוב אפרת, אמא לילד בן שלוש ומעצבת פנים.
1 צפייה בגלריה
"הבן שלי שואל 'איפה אבא?'". מימין: מאל אמר, שירן ברנד ומוריה בלזברג
(צילום: בתאל פיקל הרבט, נמרוד גליקמן ואלכס קולומויסקי)
כבר יותר מחצי שנה שבעלה לוחם ברצועת עזה, והם כמעט לא מתראים. "הוא שריונר, ותמיד היה עושה מילואים", אמרה. "שלושה חודשים אחרי שהתחילה המלחמה הוא שוחרר כדי לעבור ניתוח, וכשהחלים חזר למילואים. כבר אז נודע לי שהוא לא יהיה איתי בליל הסדר. לא הייתי בשוק כי אני יודעת מה המצב במדינה, אבל כן הופתעתי, כי הוא הרגע עבר ניתוח וכבר חזר לטנק. הרצון להציל את המדינה גרם לו לשכוח שהוא אחרי ניתוח".
היא הוסיפה כי "זה מאוד מתסכל שאין את הזמן המשפחתי הזה, אבל אין לי שליטה על המצב. גם הבן שלי שואל 'איפה אבא? איפה אבא?'. החוסר שלו מורגש מאוד, כי יש לאבא הרבה תפקידים בחג. אני ממלאת אותם במקומו ואני נוסעת לאבא שלי לחג, אז לפחות נהיה עם המשפחה המורחבת. רוב המדינה במצב כזה שלא בא לנו לחגוג ולהיות שמחים, אבל בסופו של דבר אנחנו חיים ונושמים וצריכים את החגיגות האלה. המחשבות בליל הסדר יהיו איתו. זה יהיה חג שונה, ונשתדל שכמה שפחות קשה. זו באמת תחושה רעה וזה לא פשוט, אבל אני בטוחה שהחג יהיה שמח, גם אם לא במאה אחוז".
גם מוריה בלזברג מבית-שמש, אמא לשלושה ילדים קטנים שעלתה מארה"ב ונמצאת ללא משפחה בארץ, תחגוג השנה בלי בעלה. "הוא משרת בחטיבת כרמלי של גולני ומגויס מ-7 באוקטובר", סיפרה. "הוא היה בבית כחודש וחצי והיה אמור להשתחרר בפסח, אבל כמה ימים לפני שהוא היה אמור לסיים את המילואים אמרו לו שצריכים אותו. זה היה מאוד קשה כי זאת הייתה ממש הפתעה. אם הייתי יודעת מראש, מישהו מהמשפחה שלי היה בא לעשות איתי את החג. אבל זה היה ברגע האחרון והטיסות מאוד יקרות. כרגע התוכנית היא לעשות עם ליל הסדר עם חברה".
לילדים מנסה בלזברג לשדר שהחיסרון של אבא בליל הסדר לא שונה מהחיסרון שלו בכל שבת רגילה. זאת, למרות שלדבריה "שבתות וחגים זה הכי קשה לבד, כי זה זמן משפחתי. הדאגה הכי קשה לי. אם הייתי יודעת שיש תאריך שבו הוא מסיים וחוזר בריא ושלם הייתי יכולה להתמודד עם זה, אבל גם להיות לבד וגם לחשוש זה קשה. השמחה של החג מגיעה יחד עם עצבות ודיכאון, וקשה לי במיוחד כי אני בלי המשפחה שלי".
מה שעוד מקשה עליה זה אי-הוודאות. לדבריה, "אם מישהו היה אומר לי בשמחת תורה שבפסח בעלי לא יהיה איתי לא הייתי מאמינה, אז אני גם לא יכולה לחשוב קדימה. אבל למרות כל זה, זאת זכות בשבילי שבעלי במילואים. הוא עושה את זה בשביל עם ישראל ואני ממש גאה בו".
ליל הסדר בניר עוז, לפני שבעה באוקטובר
(צילום: מטה משפחות החטופים)
שירן ברנד מנתניה, אמא לארבעה ילדים, היא עובדת סוציאלית שמטפלת בהלומי קרב מהמלחמה וממסיבת הנובה. גם בעלה גויס למילואים מיד עם פרוץ המלחמה: "הוא שירת ברצף כחמישה חודשים, ובתחילת השבוע גויס שוב. ידעתי כבר בסבב הראשון שהוא ישתחרר עם צו חדש ושהוא כנראה לא יהיה בליל הסדר".
לחג היא מגיעה עם תחושות מעורבות. "בעלי עושה מילואים כבר הרבה שנים. אנחנו אוהבים מאוד את הארץ ורואים שליחות גדולה בלשרת ולתרום למדינה. אבל מצד שני יש את הרצון להיות עם המשפחה, בטח בערב כזה מיוחד. במהלך הזמן הזה לא היינו ביחד בהרבה אירועים. הגלגל ממשיך להתקדם אבל אני תקועה עדיין בשמחת תורה", הסבירה. "הרגעים הכי קשים הם סביב הטקסים הדתיים שהוא בדרך כלל עושה, כמו קידוש. השתדלתי לצאת ברגעים האלה מהשגרה ולעשות דברים מיוחדים כדי להפוך אותם לקלילים יותר, שפחות יורגש שהוא לא בבית".
היא עוד לא החליטה איפה תעשה את החג. "בדרך כלל אנחנו חוגגים שנה אצל ההורים שלי ושנה אצל ההורים של בעלי. השנה תור ההורים שלו, וזה דורש שעה של הליכה הביתה. מצד שני, יש לנו חברים טובים שגרים בבניין שלנו והזמינו אותנו וזה יכול להקל עליי. נתתי לילדים את חופש הבחירה, מתוך מחשבה שאם משנים את כל הקונספט של האירוע, החוסר פחות מורגש", אמרה.
פורסם לראשונה: 00:00, 17.04.24
