כל אחד מחברי קבוצת הרכיבה שבה חבר עופר קלדרון מציין דבר אחד בולט: "החיוך של עופר". התקווה שלהם שגם בסיטואציה הבלתי אפשרית שבה הוא נמצא, החיוך נשאר על פניו.
קבוצת הרכיבה "הדרדסים" מונה כ–70 רוכבים, ורוכבת יחד כבר 12 שנה. עופר קלדרון הצטרף אליה לפני שבע שנים בערך והפך לחלק אינטגרלי בה ובקבוצת המשנה של החבר'ה הדרומים, שכמותו גרו באזור הנגב הצפוני. לאט-לאט התגבשה הקבוצה למשפחה שהיא היום, ולמגוון שלה.
(צילום: ירון ברנר)
"בתוך ה–70 יש לנו קבוצה של הגרעין הקשה", סיפר ניר עציון, "אבל גם זה כבר יותר מ–50 אחוז. רכבנו ביחד עשרות, אם לא מאות רכיבות, ואנחנו עושים גם המון מפגשים מחוץ לרכיבה".
כשאנחנו מדברים איתם, כל חברי הקבוצה מזכירים את החיוך של עופר. אורי אראל, שמתפקד כמעין הצלם של הקבוצה מספר: "אין רכיבה שאני לא מתעד אותה בצורה אובססיבית. כשעופר נחטף ראיתי שיש לי כ-500 תמונות רק שלו, ואין אחת שהוא לא מחייך. אנחנו עושים גם רכיבות קשות, עליות תלולות או ירידות מסוכנות. כולם במתח ויוצאים עם פנים מעוותות, אבל עופר? מחייך. כשאני חושב עליו הלב שלי קרוע לחתיכות. כמה שעופר חזק, כמה שהוא אופטימי, אני מפחד כמה הוא יכול לסבול".
2 צפייה בגלריה
עופר קלדרון ברכיבות אופניים. "בהתחלה לא רכבנו, הוא תמיד בראש שלנו"
(צילום: אורי אראל )
לקבוצה לקח כמה חודשים לחזור ולרכוב יחד, וגם עכשיו התחושה לא שלמה. נוית חרמש, מהמקימות של הקבוצה הסבירה: "בהתחלה לא רכבנו, לא הצלחנו להביא את עצמנו. אחר כך היה שלב של רכיבות לזכר, רכיבות למען. והאמת שגם עכשיו כשאני רוכבת, עופר בראש שלי, בכל רכיבה אני חושבת איפה הוא היה רוצה תמונה, יורדת מהאופניים ומצלמת. לפני שבועיים רכבתי בשמשית, ופתאום התחיל לרדת עלינו גשם באמצע המסלול. שני חבר'ה נכנסו לבאסה, ואני המשכתי לרכוב, עופר עלה לי לראש. יכולנו לרכב יחד, גשם זלעפות מלאים בבוץ, והוא מחייך מבסוט. אני מרגישה שאני משתגעת ולא תופסת את מה שקרה".
פורסם לראשונה: 00:00, 19.04.24
