זיו נכנס בחרדת קודש אל מה שנותר מסלון הבית. על המזנון המאובק, ליד הקיר המחורר מקליעים, מונחים נרות נשמה ותמונה ממוסגרת של נער חייכן. זיו לוקח את התמונה ומביט בה דקה ארוכה. פניו מתכווצות מכאב. הוא מניח אותה בחזרה במקום, מדליק נר ומפריח נשיקה.
הנער שבתמונה הוא סמל אריאל אוחנה ז"ל מקיבוץ רבדים. לוחם בגדוד 890 של הצנחנים. ב-8 באוקטובר, אחרי יותר מיממה של לחימה רצופה בבארי, פרץ עם מקלע הנגב שלו לתוך הבית כדי לאפשר את חילוץ מפקד הצוות, ששכב פצוע על הרצפה. תפס מחסה מפוקפק מאחורי דלת המקרר וריתק את המחבלים שירו אש תופת מתוך אחד החדרים, עד שנהרג.
2 צפייה בגלריה
"בזכות הגבורה של זיו חילצנו את מפקד הצוות בחיים". סרן יונתן (מימין), רס"ן נריה וסרן נחמיה בקיבוץ בארי
(צילום: גדי קבלו)
"אריאל היה איתי מהיום הראשון בטירונות, והיינו צמודים רוב זמן הלחימה", מספר זיו, לוחם בחפ"ק מפקד הפלוגה. "מהסיפור הזה אתה יכול להבין איזה בן אדם הוא היה. הבית היה מלא במחבלים והוא נכנס פנימה על דעת עצמו, בלי שמישהו אמר לו, ומשך אליו את האש כדי להציל את הקצין הפצוע".
"אחרי שאריאל נפל, מתחיל פה קרב חילוץ ארוך", משחזר נחמיה המ"פ. "בזכות גבורתו הצלחנו לחלץ את מפקד הצוות בחיים".
יום קודם לכן, באותו בית ממש, ביתם של יובל ומעיין בר ז"ל שנרצחו על ידי המחבלים, נהרג סגן נוה לקס ז"ל, קצין בסיירת מטכ"ל. על הקיר סטיקרים עם תמונתו והמשפט "במקום שבו צריך אותי, שם אהיה". נוה היה במקום שבו היו צריכים אותו. גם אריאל, וחברו לפלוגה סמל ולנטין (אלי) גנסיה ז"ל, חייל בודד מצרפת, שנהרג כמה עשרות מטרים מכאן. אבל את מאה תושבי בארי שנרצחו, ואת 32 האזרחים שנחטפו לעזה, הם לא הספיקו להציל. וכשאתה שומע את סיפורי הגבורה האלה, ורואה את זיו, בקושי בן 20, שנפצע אחר כך בעזה וכעבור חודש וחצי של שיקום חזר להילחם, אתה מבין את הפער בין אוזלת היד והמחדל של הצבא ושל הממשלה, שהפקירו את תושבי העוטף, לבין מסירות הנפש של הלוחמים והקצינים בשטח.
קרב הגנה
ב-7 באוקטובר פעל גדוד 890 בשלושה מוקדים עיקריים: קיבוץ בארי, קיבוץ עלומים ובסיס נחל עוז. לפני כחודש וחצי, אחרי לחימה ממושכת בעזה ובחאן יונס, חזרו לעוטף, ובשבוע שעבר הצטרפנו אל שניים ממפקדי הפלוגות.
הגדוד מחזיק את גזרת נחל עוז, למעט הפלוגה של סרן נחמיה שיושבת בזיקים תחת גדוד מילואים. "זו לא תעסוקה מבצעית", מדגיש רס"ן נריה הסמג"ד, בן קיבוץ סעד. "זה קרב הגנה לכל דבר. אנחנו פועלים הרבה בתוך מרחב החיץ, מעבר לגדר, ומשמידים אויב".
הפעם הקודמת ששוחחתי איתו הייתה לפני כשלושה חודשים, כשלחם בחאן יונס. הוא הבטיח אז שהגדוד ימשיך עד שהחטופים ישוחררו ועד שילדי בארי וכפר עזה יחזרו לבתיהם. יותר מחצי שנה אחרי תחילת המלחמה, וזה עדיין לא קרה. "אין דבר יותר מתסכל מזה שלא הצלחנו להחזיר את החטופים", מודה נחמיה המ"פ. "אנחנו רק מחכים להיכנס שוב. זה מגרד לנו בגוף".
אני שואל את הסמג"ד אם גם הוא מתוסכל. "דברים כאלה לוקחים זמן", משיב נריה. "אם במלחמת העצמאות אנשים היו חושבים 'טוב, נפל הקסטל, זהו, איפה התוצאות שדיברנו עליהן?' לא הייתה לנו היום מדינה".
בבוקר 7 באוקטובר היו לוחמי גדוד 890 בנבי מוסא שבצפון מדבר יהודה. באותו ערב אמורים היו להתחיל בתרגיל גדודי. ב-10:30 בבוקר עלו למסוקים בדרך לדרום. יוני המג"ד ונחמיה המ"פ יצאו עוד קודם לכן ברכבים והגיעו לכפר עזה. המסוקים נחתו סמוך לצומת סעד, ממזרח לכביש 232. כמה שניות אחרי שהלוחמים פרקו מתוכם חטף אחד המסוקים רקטת RPG ועלה באש.
ב-13:30 נכנסה פלוגה ב' לבארי, עדיין תחת פיקודו של הסמ"פ. כשהגיעו לגיא ההריגה של שכונת הזיתים, נתקלו באש תופת. לקח להם כמעט שלוש שעות להתקדם שתי שורות בתים, כשבמהלך הקרב נהרג גנסיה. "כשתיגמר הלחימה אסע לצרפת לבקר את המשפחה שלו", מבטיח נחמיה. כשהבינו שאינם יכולים להתקדם יותר, עצרו להתארגן מחדש. במקביל פעלה פלוגה א' בצד השני של הקיבוץ כדי לחלץ תושבים מבתיהם.
בארבע אחר הצהריים חבר אליהם נחמיה עם החפ"ק שלו. "כשאני מגיע לבארי יש כמות גדולה של כוחות מחוץ לקיבוץ", הוא מספר. "אפשר לשאול: למה הם לא נכנסו? אני לא יודע לענות. הם לא קשורים אליי ואני לא מכיר אותם".
אנחנו עוצרים מתחת לעץ בכניסה לשכונה. "בארבע וחצי חוברים אלינו כוח של סגן מפקד יהל"ם, כוח של שייטת 13 ושני טנקים של סלמן חבקה ז"ל, מג"ד 53, שנהרג אחר כך בעזה", נחמיה מספר. "ממש כאן נריה הסמג"ד עשה לנו קפ"ק (קבוצת פקודות). הוא נתן לכל אחד גבול גזרה, כשאנחנו בשכונת הזיתים, ויהל"ם והשייטת בשכונת הכרם. שמים שני טנקים על הכביש שבין שתי השכונות, ומתחילים להתקדם, כשהטנק של חבקה תחת פיקודי". באותה שעה ניהל מג"ד 890 את קרב החילוץ בבסיס נחל עוז.
בשכונת הזיתים תשע שורות בתים. לאדם ממוצע נדרשות כמה דקות של הליכה נינוחה כדי לחצות את המרחק הזה. לפלוגה של נחמיה זה לקח כמעט 12 שעות של לחימה, שבמהלכה חיסלו מחבלים רבים וספגו לא מעט נפגעים. "כמעט ולא פגשנו תושבים חיים. רובם כבר היו מתים".
הוא מצביע על אחד הבתים: "כאן התפוצץ מחבל עם חגורת נפץ וכל הבית עלה באש". בדרך אל שורת הבתים הבאה נפתחה לעברם אש תופת. הם תפסו מחסה והשיבו אש מבלי לדעת שארבעה מחבלים נמצאים מתחת לטרסה, מטר וחצי מהם. "עד שאחד המחבלים מרים את הראש, ואריאל אוחנה גומר אותו. אחרי זה עוד מחבל מתרומם, ואריאל הורג גם אותו. אני זורק רימון, וזה נגמר 0:4 לנו".
בלילה סיימו לכבוש את השכונה, אבל הקרב לא נגמר. לפחות 12 מחבלים הסתננו בתפר שבין הכוחות והשתלטו מחדש על בתים. וכך, ביום ראשון, מצאה את עצמה הפלוגה בלחימה על בית משפחת בר, שבמהלכה נפל אריאל. "היינו צריכים לכבוש את השכונה שלוש פעמים, הלוך ושוב, עד יום שני", אומר נחמיה בן ה-26. "7 באוקטובר שלנו התחיל בשבת בבוקר ולא נגמר עד עכשיו".
מוכנים להתקפה
בזמן שלוחמי פלוגה ב' לחמו בבארי, פלוגה ג' של סרן יונתן נלחמה בעלומים. יונתן, בן 26 מכרמיאל, מוביל אותנו לאורך נתיב הלחימה מכביש 232 ועד גדר הקיבוץ. כארבע שעות נמשך הקרב בתא השטח הזה, כ-70 על 70 מטר גודלו, והוא מכוסה קוצים וקני סוף. ארבע שעות מול אש תופת, שבמהלכן הרגו יונתן ולוחמיו 12 מחבלים – חלקם אחרי שכבר הספיקו לחצות את הגדר - וחילצו את גופתו של רס"ב עידו (קרידו) רוזנטל ז"ל בן ה-45, ותיק לוחמי שלדג. הוא מתאר את הקרב לפרטי פרטים, ורק על דבר אחד אינו מוכן לדבר: המחזה שנגלה לעיניהם כשהגיעו למגורי העובדים הזרים, ש-14 מהם נרצחו ועוד שמונה נחטפו.
אחרי ארבעה חודשים של לחימה בעזה ובחאן יונס, יונתן חזר לגזרה שבה לחם באותה שבת עם פרוץ הקרבות. "יש לנו את פלוגות הגדר שתופסות הגנה, ויש את פלוגת ההתקפה, שזה אני. אנחנו חוצים את הגדר לפחות פעמיים בשבוע, וכל פעילות כזו נמשכת בין יום ליומיים. רק אתמול חזרנו מפעילות באזור בית חאנון".
אנחנו מסיימים בקיבוץ סעד, בבית הוריו של הסמג"ד. 90 אחוז מתושבי הקיבוץ כבר חזרו לבתיהם. אחת השכנות עוצרת את הרכב ואומרת: "טוב לראות אותך, תודה על הלחימה שלכם".
נריה מעדיף שלא לדבר על עצמו. "תכתוב על הגבורה של הלוחמים והקצינים שלי", הוא מבקש. "זה כאילו הגבורה של רס"ן רועי קליין ממלחמת לבנון השנייה הופיעה באלפים". בנוגע לשאלה אם בפעם הבאה שנשוחח איתם כבר יהיו ברפיח או בלבנון, השיב: "אנחנו מחכים לפקודה. כל מקום שיגידו לגדוד 890 להגיע אליו, מצור בצפון ועד רפיח בדרום, אנחנו נגיע".
פורסם לראשונה: 00:00, 21.04.24
