1. למען הסדר הטוב, אחרי שסיימנו לפרש את המתקפה באיראן, שמיוחסת לישראל, הגיע הזמן להבין שמעכשיו נוספה לנו חזית נוספת: איראן. לא עוד קלישאות על המערכה שבין המלחמות, לא עוד עקיצות שמיוחסות לישראל בדמות חיסול מדעני גרעין ושיתוק מערכות חשמל ודלק, אלא חזית ישירה על כל המשתמע מכך.
הרשו לי להציע לקח אחד מהעימות הנוכחי: עוד לא הומצא המכשיר שמסוגל לצפות מתי יחליטו שם בטהרן לשנות את דפוס התגובה שלהם. אין סיבה לייסר את עצמנו ולבקר את הקצינים באמ"ן על כך שהניחו שחמינאי ימשיך לא להגיב על חיסולים.
תיעוד מפגיעת טיל איראני בתשתית בנייה בבסיס נבטים
(צילום: דובר צה"ל)
ולמי שחושב שטעינו, ושאסור היה להגיב, אם אכן הגבנו - הציעו לו לבקר במטולה ההרוסה, או לבקר את אחד מעשרות אלפי הפליטים שהוגלו מביתם בצפון בעקבות ההפצצות של שלוחי איראן, חיזבאללה.
ועדיין, אין סיבה לחרדות.
2. במוזיאון תל-אביב מוצגת תמונה של מיכל נאמן, שכבר הפכה לאייקון: שני שלטים שעליהם מופיעה הכתובת "העיניים של המדינה" שהוצבו ב-1974, אחרי מלחמת יום כיפור, בחוף ימה של תל-אביב. עזובה אילמת, שאמורה הייתה לשקף את המציאות הפוליטית. עמדתי מול התמונה כשניגש אליי השומר ולחש לי: "זה גם מה שקרה לנו ב-7 באוקטובר".
מי שאחראי לתבוסה שלנו לא מוכן לקבל אחריות ולהסתלק מחיינו. נתניהו לא למד מההיסטוריה. גולדה מאיר עזבה, אבל הוא בשלו.
3. כשאיילת שקד נדרשה להגיב על פרסום השיחות בינה לאפי נוה שעסקו במינוי שופטים, היא הסבירה ש"ככה מייצרים נקניקיות". אם כך היא רואה את השיחות האלה, שיש הסבורים שהיו בהם היבטים פליליים, אז בשם יצרני הנקניקיות אני מבקש להציע שהיא לא תתקבל בעתיד לעבודה בשום מפעל, לא כל שכן משרה ציבורית.
4. נתניהו שיחרר לתקשורת צילום שלו מהפגישה שערך עם ראשי המוסד והשב"כ. הוא ביקש מאיתנו להיות מאוחדים, משום שמעל ראשינו ניצב "איום קיומי". ואני רק רוצה לומר לו: הרי מאז ומעולם הבטחת לנו שבזכותך נזכה לחיות כאן בביטחון, ואם איום קיומי מרחף מעל ראשינו - אז בבקשה, לך כבר, ואפשר לנו להתמודד עם הקטסטרופה שהנחלת לנו.
לגנץ ואיזנקוט נאמר ערב חג הפסח, שאחרי שעמדו מתחת לאלונקה - כעת כבר כולנו שכובים מעל האלונקה. ואם זה המצב, מוטב שגם הם יתגייסו כבר לשאת אלונקה אחרת
ולגנץ ואיזנקוט נאמר ערב חג הפסח, שאחרי שעמדו מתחת לאלונקה - כעת כבר כולנו שכובים מעל האלונקה. ואם זה המצב, מוטב שגם הם יתגייסו כבר לשאת אלונקה אחרת.
5. מחר נתיישב לשולחן הסדר. רבים מאיתנו אומרים: השנה, זה בלתי אפשרי. אני לא מסכים איתם.
ואציע להם שורות משיר של אדמיאל קוסמן, נאמץ את המילים שלו ונתגבר: "מבקש מקום שקט עליו תונח הנפש. לכמה רגעים בלבד. מבקש מקום שישמש מדרך לכף הרגל. לכמה רגעים בלבד... מבקש דיבור אחד, נקי, נעים וחם שישמש ספסל מקלט, למישהי, קרובה שלי, ילדה-יונה, נפשי שלי אשר יצאה מן התיבה, לכמה רגעים בשעות הבוקר, ולא מצאה מאז מנוח לרגלה".
ואף על פי כן, ולמרות הכל: חג שמח.
