קשר ישיר מחבר בין מה שאירע בלילה שבין חמישי לשישי ובין סדרת דיונים חשאיים שקיים שר הביטחון לשעבר, אביגדור ליברמן, בתחילת ינואר 2018. ליברמן הציג רעיון שנראה לרבים מהמשתתפים בדיונים על המנעד שבין מיותר, ללא מחובר, לכזה שסתם נובע מבערות עמוקה בנושאי ביטחון לאומי. אבל הוא לא ויתר והורה להקצות, בשלב הראשון, כחצי מיליארד דולר להקמת מערך טילי קרקע-קרקע מדויקים לטווח של 300 ק"מ, שיהווה חלק מזרוע היבשה של צה"ל. וזו, לפי החזון שלו, הייתה רק ההתחלה לשורת פרויקטים של פיתוח והצטיידות בטילי קרקע-קרקע לטווחים גדולים יותר שבסופה יוקם בצה"ל חיל חדש, חיל טילים.
הפיצוצים בשמי איראן בליל התקיפה
הפרויקט הזה הקפיץ את חיל האוויר, שהתנגד בתוקף לחזון שיפגע באחריות שלו, בתקציבים, ובחלק הארי, כמעט הבלעדי, של החיל במלחמה מחוץ לגבולותיה של ישראל.
אבל ליברמן, כך הסביר בישיבה, חשב כי שדה הקרב במזרח התיכון דורש מישראל רענון בהכנות לקראת אפשרות התלקחות מצב לחימה כוללת באזור. ומצב כזה עשוי לכלול גם סגירה של השמיים. ליברמן חשש מלהיות תלוי רק בחיל האוויר, וגם ראה שהאיראנים עשו בדיוק הפוך - ניוונו כמעט לחלוטין את החיל הזה והשקיעו כל משאב פנוי בחיל טילים עצום ומשוכלל.
חיל טילים אומנם לא קם, אבל הכסף שליברמן הזרים אפשר את המשך פיתוח האמצעים שאחד מהם הופעל, כך לפי פרסומים בעולם, נגד מערך הטילים שמגן על המתקן הגרעיני האיראני. כמו שצדק בתחזית שלו להתקפה של 7 באוקטובר, כך דווקא ליברמן, עם הכי פחות ותק ביטחוני מכל שרי הביטחון בעשורים האחרונים, ראה נכוחה, ראייה רחוקה, רחוקה כמו טיל שיכולים לירות ממזרח סוריה ויגיע עד איראן. הטיל הזה, שנורה אם נורה מנקודה מרוחקת מחוץ לגבולות איראן, הוא הקצה של שבוע עתיר ויכוחים קשים בקבינט, תחת לחץ בינלאומי גובר שלא להגיב על המתקפה האיראנית.
דבר התקיפה האיראנית בשבוע שעבר נודע לישראל בעבודה משותפת לקהילות המודיעין שלה ושל ארה"ב, ולכן גם הוכנו תוכניות התגובה, שכללו על פי ההערכות גם הפצצה ישראלית מסיבית ממטוסי קרב של חיל האוויר על שורת מטרות צבאיות באיראן, כולל בטהרן. הרוח בקבינט הייתה ברורה: ישראל לא תחכה בכלל עד שהמתפוצצים יגיעו לכאן, ייורטו או יפגעו, אלא תפעל בעוצמה ברגע שייוודע על שיגור המתפוצצים. הביטחון הרב שבו דיברו נציגיו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בתקשורת על כך שתכף, ממש אוטוטו, עוד רגע קט, ואש ותימרות עשן יצבעו את שמי טהרן - לא היה מופרך. אגב, גם בצה"ל תמכו בתגובה חריפה. גם ראשי הצבא לא האמינו איך כעבור כמה שעות, הצלחה מסחררת של מבצע ההגנה המשולב, ושיחת הטלפון בין ביידן ונתניהו, חזר זה לחדר והודיע שההחלטה תצטרך להידחות למחר.
ואז להידחות שוב, ושוב ושוב.
חילוקי הדעות בקבינט
בקבינט התווכחו על שתי שאלות: האם להגיב, ואם כן - איך?
בהתחשב בכך שאחרי ההצלחה המרשימה ביירוט רוב המתפוצצים ירד גם מפלס ה"חרבו-דרבו" להחריב את טהרן, וחזר למקומו הרגיל - חוסר רצונה של ישראל בפתיחת חזית נוספת - היו כאלה שסברו שצריך לקבל את העצות מארצות-הברית והדרישות של מדינות רבות שקוראות להסתפק בהישג הדיפלומטי.
התמיכה בישראל הייתה עלולה להיסדק אם התגובה, גם אם מצומצמת, הייתה מביאה לתגובה איראנית נוספת. והאיראנים הבטיחו שכל פגיעה בטריטוריה איראנית תביא לתגובה, לא משנה מה מידת הנזק. נימוק נוסף נגד תגובה ישראלית היה להשאיר את החשבון עם איראן פתוח, כך שהם ייכנסו למתח.
מצד שני, גם לחוסר תגובה יש מחיר. אם ישראל לא תגיב על פעולה עצומה כל כך בשטחה, אז על מה היא תגיב? וחשוב יותר - אם לא תגיב, כך סברו בישראל, הרי שהחשש מפני מטח טילים איראני יסרס אפשרות לפעול נגד איראן גם מחוץ לגבולותיה, אחרי שפעולה אחרת כזו היא שהביאה לתקיפה הגדולה מאיראן מלכתחילה.
ואם מגיבים - איפה עובר הגבול בין לא לעשות פחות מדי, כדי שלא כל העולם ילעג שישראל "דרדלה"? או לעשות, אבל במקום אחר, ואז מדובר בתגובה מסוג שונה, וכל העולם רואה. מאידך, איפה עובר הגבול של לא לעשות יותר מדי ולהביא לתגובה איראנית, אחרי שבמשטר האייתוללות הבטיחו לעולם כי יגיבו בכל מקרה? בעצם - איך מגיבים ממש, אבל שדווקא התגובה תאותת שישראל אינה מעוניינת בהסלמה?
בסופו של דבר, כנראה, הרעיון של אמ"ן וחיל האוויר ניצח, אחרי ששוב ושוב נדחה, ואחרי שחלק מהמשתתפים בקבינט בחמישי בלילה היו בטוחים כי יידחה שוב. לא ממש התקפה, אלא הדגמת יכולת, מהלך שהחשובה בו היא הדרך, ולא המטרה.
המטרה: מסר נוקב לאיראן
כך זה התנהל, לפי הפרסומים בארה"ב: מטוס אף-15 אחד ירה טיל אחד, מנקודה מרוחקת מאיראן. הוא לא חצה את שטחה של ירדן, שדרשה משתי המדינות להפסיק לריב ביניהן בשמיים שלה, מחווה של כבוד והכרת תודה (סוף-סוף) לממלכה שטייסיה השתתפו בסיכול המתקפה בשבוע שעבר.
מקורות מערביים ואיראניים אישרו ל"ניו יורק טיימס" (בכתבה שגם הח"מ חתום עליה) כי היעד שנפגע הוא חלקים מתוך סוללת S-300 רוסית עם מכ"ם מתקדם שהוצבה בבסיס חיל האוויר האיראני, לא הרחק מאתר הגרעין בנתנז. היא הוצבה שם במיוחד כדי להגן על האזור ועל האתר מפני תקיפה ישראלית, והייתה במצב כוננות עליון החל מהתקיפה האיראנית, אבל לא הצליחה להגן אפילו על עצמה - והוצאה מפעילות לפי תמונת הלוויין.
שברי טיל שהתגלו בעיראק לאחר התקיפה באיראן
האיראנים טוענים כי שום דבר לא נכנס לשטחם, וכי השמידו את הטילים מעל עיראק. נכון, התגלו שברים של טיל מעל עיראק, אבל ניתן לשער שזה היה רק טיל גיבוי. כשהוא הגיע - השני קיבל כנראה פקודת השמדה עצמית. במילים אחרות, אם שום דבר לא חדר פנימה, אף אחד לא יכול להעלות על דעתו מיהו ומהו וכמה פסים כחולים יש בדגל שלו. איראן, אחרי שישראל לא לקחה אחריות, לא צריכה להגיב, כי אין על מה.
בציבורים מסוימים ההתקפה אולי התפרשה כחולשה ישראלית, אבל לא לציבורים הללו היא כוונה מלכתחילה. האיראנים נחשפו לכך שיש לישראל יכולת לחדור בקלות את ההגנה האווירית שלהם. ישראל בעצם אמרה - אתם הייתם צריכים 331 מתפוצצים, וכשלתם בעיקרו של דבר. אנחנו משגרים אחד, רק כדי לשים דגל. תוכלו לבד לדמיין מה יקרה אם יגיעו 331 כאלה.
איראן, לדעת מומחים במערב, נמצאת במאזן לא מדהים. "האירוע המכונן מבחינת העולם באשר ליכולות האיראניות", אמר זהר פלטי, ששימש ראש מינהלת המודיעין במוסד וראש המטה הביטחוני-מדיני של שר הביטחון לשעבר ליברמן, "הוא התקיפה האיראנית על מתקני הנפט של סעודיה בספטמבר 2019. כישלון מוחלט של הסעודים בהפעלת מערכות ההגנה שלהם הוביל להצלחה מוחלטת של האיראנים - ולחשש של העולם מהיכולת שלהם לתקוף באשר ירצו. זה התפוגג בבת אחת מול קואליציה בינלאומית עם מספרי שיא של חברים, שאם היו מחכים עוד יום-יומיים בוודאי שהיו מצטרפים עוד כמה חילות אוויר חשובים מאירופה, תכנון מבריק של קורילה (מפקד הסנטקום) ומפקד חיל האוויר תומר בר, ואמצעי לחימה מתקדמים אמריקניים וישראליים. האיראנים השיגו בדיוק את ההפך ממה שרצו - חוקי המשחק אולי שונו, אבל לא ביתר הרתעה איראנית, אלא בהרבה פחות. האיראנים, שהם חכמים מאוד, ילמדו את האירוע הזה, והוא יצמצם להם מאוד את הרצון להרחיב את המלחמה בעזה לחזית נוספת, או לאפשר את דרדור המצב מול חיזבאללה".
בתקשורת הבינלאומית פורסם שמו של הטיל ROCKS של רפאל. אם הדברים נכונים, הרי שברגע שהאיראנים הבינו, או יבינו, מהיכן הגיע הטיל ועד כמה הם היו רחוקים מלהפיל אותו, ועד כמה מתקני הגרעין שלהם חשופים כשפגשו טכנולוגיה שנמצאת דורות קדימה, הם יבינו. העולם יבין.
המסקנה של פלטי מהפכנית. פלטי כתב מחדש את תפיסת הביטחון של ישראל ב-2019, שואב לתוך המסמך שלו אינספור ועדות, צוותים ומומחים שעסקו בנושא מאז שבן-גוריון קבע את האסטרטגיה שישראל צריכה להגן על עצמה בכוחות עצמה. "וייתכן שאנחנו טעינו" אמר פלטי. "במצב שנוצר במזרח התיכון אפילו למעצמה, יהיה קשה להתמודד לבד עם שיטפונות של כטב"מים וטילים. צריך אולי להפסיק לחשוש מלהיחשב תבוסתני או פחות גאה ועצמאי, בסוף חשוב יותר להגן על מדינת ישראל בזירה משתנה ומורכבת. על הכבוד ימחלו לנו".
פורסם לראשונה: 00:00, 21.04.24
