המתנדבים שנרצחו בניידת, במסגרת תפקידם
"קצת לפני 7 באוקטובר, אחרי 28 שנה בתפקיד נשיאת עמותת ‘עלם’ לנוער בסיכון ‑ חשבתי ללכת הביתה. ואז קמנו ליום שבת הנורא. גם עלם, כארגון, חווה טראומה מאוד קשה ‑ אובדן של שלושה מתנדבים בנובה, שהיו שם בתפקיד. הם היו במסיבה, עם שתי ניידות, כחלק מפרויקט שנקרא ׳אנשים טובים׳. אנחנו מגיעים במסגרתו גם להילולה במירון, לחופי ים ולפסטיבלים. בכל מקום שיש בו בני נוער, כדי לשמש אוזן קשבת למי שחווים חרדות במהלך האירוע וצריכים טיפול. המתנדבים מרגיעים אותם, מגישים כוס מים ואפילו מסיעים הביתה.
כתבות נוספות למנויים:
"מתוך תשעה מתנדבים בנובה, שישה הצליחו להיחלץ בעור שיניהם ושלושה נרצחו. בהתחלה הכריזו עליהם כנעדרים. אחרי יומיים הבנו שסיגל לוי ז״ל, שהייתה עובדת עלם וגם מנהלת הניידת של עלם ברמלה, נרצחה. בלוויה פגשתי גם את הארוס שלה. ואז הגיעו ההודעות על ליאור חדד אטיאס ז״ל ויונתן ריכטר ז״ל. גם יסמין בירה ז״ל הייתה מתנדבת של עלם, ונרצחה בבארי.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
"רק אחר כך קיבלנו את התמונות של הניידות השרופות של עלם מנובה. המתנדבים ניסו לעזור לחוגגים שנבהלו תוך כדי האירוע, וחלקם ממש נורו בתוך הניידות, כשהם בתפקיד".
בזכות עלם לא נדבקתי לטלוויזיה
"העשייה במלחמה עשתה לי טוב. במקום לשקוע לעצב, נכנסתי לחדר העבודה שלי וחשבתי איך אני מגייסת כסף לפעילות של עלם שרק הלכה והתרחבה. פנינו לקרנות פילנתרופיות בארץ ובעולם וראינו איך הקהילות היהודיות והפדרציות התגייסו. הצלחנו לגייס מיליונים שיעזרו לנו לגמור גם את השנה הזאת וגם את שנה הבאה. אם לא, הייתי נדבקת לטלוויזיה כמו רוב חברותיי.
"זה לא שיכך את הכאב ואת הדאגה לנערות החטופות, כשבכל פעם התגלה עוד טפח על ההתעללות המינית שהן עוברות בשבי. כאמא לבנות וכאזרחית ישראל, יש לי רק תקווה בלב שנזכה לראות את כולם חוזרים״.
יש רגעים שאת חושבת לעצמך: מה אם כל זה היה קורה במשמרת של אהוד ברק כראש הממשלה?
"תראי, זה תפקיד שמגיע עם הרבה אחריות. לא הייתי רוצה להתייחס למה שקורה היום, כי אני לא פרשנית פוליטית, אבל גם בתקופה שבעלי היה ראש ממשלה קרו דברים קשים, שנגעו מאוד ללב, אם זה מוות של חיילים בלבנון או האכזבה מהסכם השלום שלא התממש, או הקריאות ׳בוגד׳. לפעמים, גם כשאתה עושה את המקסימום למען המדינה, דברים קורים במשמרת שלך ואין ברירה - צריך להתמודד".
המחשבה על הבנות שלי, שישנות במיטה החמה, לא נתנה לי לעמוד מהצד
״נכנסתי לתפקיד נשיאת עלם בשנת 96׳. אהוד היה באותו הזמן שר החוץ. הייתי אז נשיאת עמותת הידידים בבילינסון וחשבתי שמעכשיו אקדיש את הזמן הפנוי שלי לאיכות חייהם של החולים בארץ, ואז חברה שעבדה בעלם ביקשה שאבוא לביקור באחד ההוסטלים של הארגון. לא הכרתי את העמותה, היא הייתה קטנה ולא מאוד ידועה, וזה היה מפגש ששינה את החיים שלי.
"הגעתי להוסטל בדרום תל-אביב, במבנה ישן ולא מטופח שנקרא ׳מקום אחר׳, וישבתי עם נערים ונערות שכל אחד מהם חשף בפניי למה הוא ברח מהבית. היו שם סיפורים על התעללות ועל נערה שברחה לרחוב ונוצלה על ידי גבר מבוגר, שהייתה חוזרת אליו שוב ושוב כי לא היה לה איפה להיות, עד שהיא שמעה על עלם. חזרתי הביתה עם הסיפורים האלה בראש, חשבתי על הבנות שלי, שישנות בשלווה במיטה החמה שלהן, והרגשתי שאני לא יכולה לעמוד מהצד. בהתחלה התנדבתי בוועד המנהל ובהמשך מינו אותי לנשיאת העמותה.
"עלם היא עבורי מפעל חיים, העוגן שלי, הבית. זאת הייתה החלטה שלי, לסיים את תפקידי ולהישאר בוועד המנהל, אבל כבר לא בפעילות יומיומית. כשהגעתי, התקציב עמד על כשבעה מיליון שקל. היום זאת עמותה עם תקציב של 50 מיליון שקל ועוד עשרה מיליון בשעות מתנדבים, עם 1,200 מתנדבים ו-250 עובדים״.
כמה מעמדך כאשת ראש הממשלה קידם אותך ואת העמותה?
״הכרתי את נשיאי המדינה וראשי הממשלה לדורותיהם והייתה לי דלת פתוחה אצל מקבלי ההחלטות. היו לי במהלך השנים גם הצעות להצטרף לפוליטיקה מכל מיני מפלגות, אבל הבנתי שאני עדיין משפיעה יותר ב-ד׳ האמות שלי".
אפשר להגשים את עצמך כאשת ראש הממשלה
״גדלתי בטבריה והייתה לי ילדות מאושרת וצנועה, כשהכנרת הייתה מרכז החיים שלנו. הייתי בתנועות נוער ועשינו שם קומזיצים וסקי מים. לא חשבתי בכלל שאגיע לאן שהגעתי. בהמשך עזבתי את העיר לאוניברסיטה ולצבא, ושם הכרתי את אהוד. עברנו מאז שנים קשות של חדירה לפרטיות וחוסר אינטימיות, עם מאבטחים סביבנו כל הזמן מסביב ומפגינים מחוץ לבית. שנים של לפתוח כל יום את העיתון ולראות ששוב מבקרים את ראש הממשלה שהוא בעלך ושהמשפחה שלך נחשפת לזה.
4 צפייה בגלריה
מפגש בשפרדסטאון. עם הנשיא לשעבר ביל קלינטון והבעל לשעבר אהוד ברק
(צילום: יעקב סער, לע"מ)
"התמזל מזלי כאשת ראש הממשלה, ואיך להגיד את זה, לא זכיתי לביקורת. ההפך, הרגשתי שזאת ההזדמנות שלי להשפיע. היה לי לו״ז משלי ועוזרת אישית שאיתה הסתובבתי בכל הארץ לביקורים אצל עמותות, משפחות שכולות ופצועים. ייצגתי את ישראל מטעם קרן היסוד באוסטרליה, בדרום-אפריקה ובקנדה והסברתי להם מה זה לחיות תחת טרור. זאת הייתה סוג של הגשמה אישית מבחינתי. אף פעם לא חשבתי שזה מה שאעשה, אבל לפעמים התפקיד עושה אותך, גם בלי שהתכוננת אליו מראש. כמו שלמשברים את לא מתכוננת מראש.
"בזמני, אגב, לא היה תקציב לפעילויות, ולא לבגדים ולייעוץ אופנתי. הייתי צריכה איכשהו להסתדר לבד, בלי סטייליסט אחד אפילו. מזל שאני מרגישה טוב עם הטעם שלי. אני גם לא מסתכלת על נשות ראש ממשלה אחרות״.
הקלינטונים ואני
״כשהצטרפתי לבעלי דאז לשיחות השלום בין סוריה לישראל בשפרדסטאון, עיירה קטנה בווירג'יניה, טיילתי בוקר אחד לבד ופתאום ראיתי מהומה והמון אנשים. הייתי בצד אחד של הכביש כשמאבטח קרא לי מהצד השני ואמר: ׳בואי, קלינטון יושב כאן בבית קפה והוא מבקש שתיכנסי׳. ישבתי לשתות איתו משהו, ואני זוכרת אותו ואותי יחד בשולחן וכל הקהל של המאבטחים והסקרנים שעוברים שם מסתכל מבחוץ. אחרי זה הוא שלח לי הקדשה, ׳לנאוה ברק, נהניתי מאוד מהפגישה. ביל קלינטון׳. גם עם שרי בלייר עשיתי אירוע גדול בבית השגריר בבריטניה והיא דיברה בעד עלם.
"את הילרי הכרתי מהארוחות הרשמיות ובנסיעות לבית הלבן, שדרכן נוצר בינינו קשר אישי. הייתה לה אז בת מתבגרת ולי יש שלוש בנות בערך בגילים קרובים, אז נוצר בינינו שיח עליהן. סיפרתי לה ב-99׳ שהתחלתי להיות פעילה בעלם, אבל שכרעיית ראש הממשלה יש אליי הרבה פניות מהמון עמותות אחרות ואני לא יודעת במה כדאי להתמקד. היא אמרה לי ׳אם התחלת לעבוד עם נוער וזה מה שנגע בך, תתמקדי בנוער׳. וזה מה שעשיתי, התמקדתי.
"בשנת 2000 הזמנתי אותה להשתתף בקמפיין נגד אלימות במשפחה והיא הגיעה לארץ ועברה איתי בין הפרויקטים של עלם. אחרי שאהוד סיים להיות ראש ממשלה נשארתי איתה בקשר ונפגשנו כשהייתי מגיעה לארצות-הברית. היה לי נורא קשה כשהיא הפסידה במרוץ לנשיאות״.
השלום ושברו
״היום כשאני חושבת על זה, אני ממש לא מאמינה. הגעתי הביתה מחוג ריקודי עם וכשחזרתי ישבו סביב השולחן אצלנו בסלון ערפאת, אבו-מאזן ובעלי. כשערפאת ראה אותי הוא קם מהמקום ואפילו נתן איזה סוג של מחמאה, ׳שמעתי שאת אשת ראש ממשלה מאוד אהובה׳, משהו כזה.
"לאבו-מאזן סיפרתי שאמא שלי נולדה בצפת. אחר כך אני זוכרת שליוויתי אותו למנחת ההליקופטרים ליד הבית שלנו בכוכב יאיר והוא המריא ושבוע-שבועיים אחר כך פרצה האינתיפאדה. היה כזה פער, בין האווירה הנעימה שהייתה סביב השולחן, שאני מעריכה שדנו בו בצעדים הבאים לקראת הסכמי שלום, לאינתיפאדה הנוראית שפרצה אחרי זה. זה היה אחרי היסטוריה קשה איתו, לא היינו נאיביים, אבל היו שאיפה וניסיונות לעשות שלום. אני חושבת שחייבים להמשיך לשאוף לזה במדינה. צריך לתת פה תקווה לאזרחים״.
7 באוקטובר הוסיף לעלם קהל יעד חדש
״כשפינו 130 אלף תושבים מביתם, ש-30 אחוז מתוכם בני נוער ‑ נפל לנו האסימון שמאות אם לא אלפי צעירים, שנחשבו קודם לנורמטיביים, הצטרפו למעגלי הסיכון. תוך כמה ימים התארגנו וגייסנו צוותים שירדו למלונות המפונים ופתחנו שם מרחבים רגשיים שפעלו עד השעות הקטנות של הלילה״.
מה זה אומר "לפתוח מרחב רגשי"?ֿ
"זה קודם כל להיות שם, במקומות שהצעירים נמצאים בהם, ליצור קשר, להזמין אותם לשבת ולחכות שהם יפתחו את הלב ויפרקו את הרגשות שלהם. אם בהתחלה הם התקשו לתקשר, לאט-לאט הם שיתפו במציאות הקשה שהם מתמודדים איתה, שרק הלכה והחריפה ככל שהשהות במלונות התארכה. צעירים עקורים ומנותקים מהבית, ללא מסגרות לימודים, שחוו טראומה ישירה או עקיפה, חיים עם המשפחה בחדר אחד, כשההורים מאבדים את הסמכות ההורית כי גם הם נמצאים בעצם תחת השפעת החוויות הקשות שהם עצמם עברו.
"אותם בני נוער יוצאים בלילות, מנסים לברוח מהטראומות עם אלכוהול וסמים. יכולת לראות נערים, מתחת לגיל 13 אפילו, ששותים ומשוטטים מסביב למלונות, כדי לברוח מהדיכאון והחרדה. ויש גם נשירה כבר לא כל כך סמויה מבתי הספר, אפילו נטיות אובדניות. למרות שהפנו אותם לבתי ספר במוקדי הפינוי, רובם גם לא מגיעים ללימודים. הם מסתובבים עד לפנות בוקר, קמים בצהריים, וחלקם אומרים בצדק: ׳מה אתם חושבים, שאחרי לילה שאני שם את השמיכה מעל הראש והסיוטים חוזרים אליי - באמת אתכונן עכשיו למבחן? זה לא בראש שלנו׳.
"לקחתי עכשיו תורמת לערב במעלה החמישה, שפונו אליו אנשי זיקים. במאהל שלנו היו צעירים ששיחקו שש-בש ויכלו לעשות שיחות אחד על אחד, וכל הזמן היה שם שולחן עם אוכל מבושל שהמתנדבים הכינו בעצמם והביאו איתם. הקהילות שפונו התעקשו לשמור על גיבוש, אבל במאהל של עלם נוצר משהו אחר, מנותק מעולם המבוגרים״.
גם היום אסור לשכוח את הצעירים השקופים
״בעוד שהקהילות החזקות של העוטף קיבלו מעטפת וטיפול וידעו לשמור על עצמן מאוחדות, לאוכלוסיית הצפון, שפונתה באופן בהול - אין אפילו אופק לפתרון. שם את גם רואה שם תופעות הרבה יותר סיכוניות של דיכאון ושוטטות וסמים - מאשר אצל מפונים מהקיבוצים.
"הוצאנו דוח עם הנתונים הללו, אחרי שלושה חודשים, שהגשנו לנשיא המדינה ופירסמנו בכל העיתונים. זה המקום של עלם - להיות שם באמצע הלילה הכי קרובים לבני נוער בסיכון, אחרי שכל השירותים החברתיים כבר כיבו את האור. תוך כדי, לא שכחנו את הצעירים השקופים, חסרי העורף המשפחתי, מחוסרי הבית, המנוצלים והפגועים מינית, מה שנקרא אוכלוסיית היעד שלנו. גם שם ראינו איך כל התופעות הוחרפו.
"7 באוקטובר ישפיע עליהם עוד שנים קדימה - כשמלכתחילה הדור הזה ספג את הקורונה בשנות בית הספר וחווה בדידות, ניתוק חברתי ופגיעות בבית שסגר עליהם. לצעירים שלא מצליחים עדיין להתרכז בשיעורים פתחנו גם מרחבים רגשיים של עלם בבתי הספר - כדי לדבר עם המתנדבים על הבעיות שלהם ולהפחית את הנשירה״.
איך לקבל את כולם כמו שהם
"יש הרבה דוגמאות לסיפורי הצלחה בעלם. לפני 18 שנה בערך גילינו שיותר ויותר נערות שאנחנו פוגשים בפרויקטים שלנו, שלא מתפקדות וסובלות מדיכאון, עברו בילדות פגיעה מינית שמשפיעה עליהן מאז. רצינו לפתוח עוד בית מיוחד עבורן, אז אירגנתי מפגש של תורמות עם אחת הנערות שסיפרה על החוויה הקשה שעברה בבית שבו גדלה. עם הסכום שהן תרמו הקמנו בית מיוחד לנערות שעברו תקיפה מינית שבו הן יכלו לדעת שהן לא לבד ולא להרגיש אשמות על מה שקרה להן.
"אחת הבחורות שעקבתי אחריה לאורך השנים, למדה עבודה סוציאלית ומנהלת היום בעצמה הוסטל לפגועי נפש, אחרי שהייתה במצב הכי קשה שאפשר. אנחנו עדיין בקשר. מצד שני, נחשפנו גם לבחורה שברחה לרחוב וחזרה הביתה לאבא שפגע בה בעבר, המשיך לפגוע בה וגם נכנסה להיריון ממנו. בשנת 2014 היה לנו כבר מרכז לנוער שעוסקים בזנות, עם קורת גג ללילה. אנחנו מקבלים אותם כמו שהם, גם אם הם מתעקשים להמשיך בפעילות של מה שמבחינתנו הוא ניצול מיני שלהם״.
פרופורציות חדשות בחיים
״שלוש הבנות שלי ממעטות בחשיפה ולא מתראיינות בתקשורת, לא רוצות שיכירו אותן בגלל הייחוס המשפחתי, אלא בזכות עצמן ואני מכבדת את זה. עם הדברים שראיתי בעלם, אחרי שהכרתי מקרוב צעירים שאין להם עם מי לחגוג בפסח ובראש השנה, למדתי להעריך מאוד את המשפחה שלי ואת מה שזכיתי לו בחיים. הזדהיתי עם הסבל שלהם וקיבלתי פרופורציות בחיים אל מול מה שאני רואה בחצר האחורית של מדינת ישראל. אני הולכת עכשיו ללמוד אמנות כמו שתמיד רציתי ואיטלקית, והתחלתי ללמוד גם ברידג׳ כדי לשמור על הזיכרון. אני הולכת גם לעזור יותר לבנות עם הילדים״.
ישראל היא כבר לא מדינת רווחה
״כמה פעמים עמדנו לפני משברים בעלם בגלל חוסר תקציב. זה רגע נורא, להיאלץ לסגור פרויקט ולשלוח אולי אנשים חזרה לרחוב. הממשלה מפריטה כיום את רוב הפעילות לנוער ולבריאות הנפש, שנעשית על ידי ספקים של הממשלה. מה שהיה בשוליים בעבר, השתלט על התחום. אנחנו כבר לא מדינת רווחה, אלא מדינה מופרטת, אבל אם כבר הפרטנו - אז לפחות נשתף פעולה עם העמותות ולא נרגיש מאוימים על ידיהן. עם זאת, אני כן רואה את משרד הרווחה כשותף מרכזי שלנו, והשלב הבא שלנו הוא תוכנית לאומית לטיפול בבני הנוער אחרי הקורונה והמלחמה. כמה שנדאג לנוער, ככה תיראה החברה שלנו. בארץ אין לנו אוצרות טבע מי יודע מה, אבל יש לנו את הדור הצעיר.
"גם גיוסי הכספים לא נעשו פשוטים יותר. עמותות היום פועלות בסביבה מאוד תחרותית, כולן פונות בערך לאותו קהל יעד. אני פניתי לדור היותר מסורתי של הקהילה הפילנתרופית, של אנשי הבנקים והעסקים. עכשיו אנחנו רוצים לגייס גם את הדור הצעיר, אז פתחנו פורום תורמים צעיר שמורכב ברובו מאנשי הייטק. אנחנו גם מנסים לחשוף בפניהם את הפעילות של עלם דרך צעירים שיספרו את הסיפור שלהם.
"אני יודעת שאני משאירה את הארגון בידיים טובות. יושב הראש החדש הוא הרב שי פירון, שהיה בעבר שר החינוך וינהל את הארגון יחד עם המנכ״לית של עלם טלי ארז״.
כשכל העם נקרא לעלות לדגל
"פרויקט דגל האורות רץ עשור, מ-2004, כשבכל שנה ביום העצמאות הקמנו את דגל אורות התקווה ‑ שמורכב מ-500 אלף נורות, וקראנו לציבור להדליק בו נורה ולתרום לעלם. בשנים הראשונות גייסנו ככה מיליונים רבים. עצם זה שיכולתי לקרוא לאריק שרון ולומר לו: ׳אתה תדליק את הנורה הראשונה׳ ושנשיא המדינה ידליק את הנורה האחרונה - היה יתרון גדול.
"לפני זה לא הייתה כל כך מודעות לעלם ולנוער בסיכון, התקציב היה קטן ולא הצלחנו להוציא לפועל מה שרצינו לעשות. פניתי לפרסומאי מושיק תאומים ואמרתי לו שאנחנו חייבים להגיע לציבור, ומושיק אמר לי ׳תני לי לחשוב כמה ימים׳. הוא חשב על בניית דגל מנורות, שיחבר הכל לחג הלאומי ושאנחנו נניע את הציבור הרחב להדליק נורות באמצעות תרומה של עשרה שקלים בסמס. היה לו תנאי אחד, הוא אמר לי ׳נאוה, אני רוצה שאת תהיי בראש ותובילי את המהלך הזה׳.
"השתכנעתי. הלכתי ליו״ר חברת חשמל, לבנק הפועלים ולחברת פרטנר וכולם שמו כסף גדול. הייתי מאוד מזוהה עם המבצע הזה, בכל רמזור שעמדתי בו, מישהו ציפצף וקרא לי מהחלון, ׳הדלקתי לך נורה בדגל׳. אפילו בתחזית מזג האוויר העמידו את דני רופ ליד דגל האורות. אחרי שהתארחתי אצל דודו טופז בטלוויזיה 30 אלף איש שלחו תרומה. את פרס לימדתי איך שולחים סמס.
"הדגל התנוסס בעזריאלי, על חומות ירושלים ובחדרה ובזכותו גייסנו בשנים הראשונות למעלה משמונה מיליון שקל, שהיה סכום אדיר בשבילנו. ממהלך שיווקי זה הפך לאירוע מכונן. לא היה לי קל להיות חשופה ככה בתקשורת, מול כולם, להפוך לפרזנטורית של נוער בסיכון - אבל הרצון להצליח דירבן אותי״.
אני מאמינה לאהוד
״אני ואהוד פרודים כבר למעלה מ-20 שנה. 20 שנה אני בזוגיות עם שלום (זינגר, לשעבר מנכ״ל משרד האוצר ומנכ״ל הבנק הבינלאומי – ט״ג), מתוך זה כבר 15 שנים נשואים. המתקפות על אהוד היום כבר לא נוגעות אליי, אבל הן כן נוגעות לבנות שלי וכאמא שלהן חשוב לי שהן לא ייפגעו".
וכשיש פרשה כמו של ג'פרי אפשטיין והחם-צוואר, ואת בכל זאת נחשפת אליה בתקשורת.
״אני לא רוצה להתייחס לזה, ידעתי את העובדות גם דרך הבנות שלי והאמנתי לאהוד. מאז שקרתה הפרידה, והיה משבר, אני לא יכולה להגיד שלא, הפכתי לאישה בזכות עצמי. שלום בעלי תומך בי ומלווה אותי כל השנים האלה וממש שמח בהצלחות שלי. למרות שהיה לי מעט זמן פנוי עבורו, הוא הבין, אז נסענו לחופשות קצרות בחו״ל. התחתנו ב-2009 בחתונה מרגשת עם חברים קרובים ביותר ושרתי לו את השיר: ׳ובאת, באת לי בזמן. הייתי לבדי ודרכי אבדה לי, דברים שרואים מכאן לא רואים משם׳. הוא התרגש וגם אמר לי מילים יפות. עמדו סביבנו המשפחות שלנו והנכדים הגדולים. חברים שלי אומרים שזאת אחת החתונות המרגשות שהם היו בהן. חיברנו את השבעה נכדים שלי והארבעה שלו, וגם הילדים שלנו ביחסים טובים ובכל החגים אני פותחת שולחן גדול לכולם. אלה החיים שלי עכשיו״.
