ההפגנות של הסטודנטים חובבי הג'יהאד בקולומביה תפסו השבוע, בצדק, את הכותרות הראשיות באתרי החדשות בארץ ובעולם. כזה פרץ בוטה וחופשי של אנטישמיות ג'יהאדיסטית, כולל תמיכה מפורשת בחמאס, בשורה של מוסדות אקדמיים מובילים, לא נראתה מזמן במחוזות העולם המערבי.
גם אלימות כזו לא נראתה זמן רב בעולם המערבי. המעגל האנושי הסוגר על כל יהודי, או מי שתומך ביהודים, היה מראה קשה לצפייה. האם אנחנו בגרמניה של 1933? בושה. או שמא צריך לכתוב, כמו הקריאות שצרובות באוזני הישראלים: בושה, בושה, בושה.
המרצה הישראלי שי דוידאי מסורב כניסה לאוניברסיטת קולומביה בניו יורק, ארה"ב בצל המחאה הפרו-פלסטינית שהתקיימה בפנים
כי מראות כאלו לא באמת זרים לעיניים ישראליות. למי שעברו את שנת המחאה נגד הרפורמה המשפטית זכורה למשל הרדיפה ברחוב אחרי מנכ"ל ראש יהודי, או הרדיפה אחרי ראש מכינת עלי יגאל לוינשטיין, ואת המצור על הרבנות בתל-אביב, כולל סגירת ברז המים עבור השוהים במבנה. והייתה גם פגיעה קשה בכל אזרחי ישראל בצורת סגירת צירים ראשיים, גרירה לחמש מערכות בחירות, רדיפת ארגון מחקר, ועוד. ומעל כל האירועים המטורפים, הכואב ביותר היה רדיפת כל דבר שמריח כיהודי - כשהשיא היה כמובן הרס התפילה ביום כיפור.
המחאות גם לא פסחו על חו"ל. השלוחה של קפלן מעבר לים דאגה למרר את חייהם של התורמים של קהלת ושל נבחרי הציבור הישראלים שהגיעו לבקר, ועוררו קהילות יהודיות בחו"ל - שלא ידעו אם יוכלו לשמור על הקשר עם ישראל אם זו תהפוך לדיקטטורה, בהתאם לתמונה שציירו להם ראשי המחאה וחבריה. אפילו צעדת התמיכה המסורתית בניו-יורק למען ישראל הפכה למופע מחאה נגד הרפורמה - לא הייתה פרה אחת שלא נשחטה למען המטרה. מי שתמך במחאת קפלן לאורך השנים, מרגיש עכשיו איך זה להיות מצדה השני של מחאה אלימה.
אבל ישנו הבדל אחד גדול בין המחאות: חמאס נפגע מההפצה בעולם של תמונות המחאה באוניברסיטאות האמריקניות, אבל חוכך ידיים בהנאה אל מול ההפגנות בישראל נגד הממשלה
אבל ישנו הבדל אחד גדול בין המחאות: חמאס נפגע מההפצה בעולם של תמונות המחאה באוניברסיטאות האמריקניות, אבל חוכך ידיים בהנאה אל מול ההפגנות בישראל נגד הממשלה. האנטישמיות המתפרצת רעה לו, היא מזכירה לנו שאנחנו חולקים את אותה היסטוריה ואת אותו גורל. לעומת זאת, הוא יודע שהשאריות של מחאת קפלן שמתגודדות מדי שבוע להפגנה מסייעות למטרת העל שלו, פירור החברה הישראלית מבפנים.
ומישהו צריך לספר לאותן שאריות קפלן, שאין בעצם הבדל בינן לבין יגאל לוינשטיין. עבור סינוואר ועבור הג'יהאדיסטים בקולומביה, כולנו אותו דבר, אותו די-אן-איי.
פורסם לראשונה: 00:00, 26.04.24
