פרשת פרישתו הפתאומית של אלוף משנה דביר חבר מאיימת להתפתח בשל הרגישות בציונות הדתית לקצינים קרביים שמייצגים את המגזר. ההחלטה שלא לקדמו לוחצת על שבר פתוח, שהתגבר לאור ההקרבה של קצינים וחיילים דתיים במלחמה.
אלא שהפעם אין לביקורת שום הצדקה. למעשה, אל״מ חבר נהג באופן מביש, המעיד על בעיה ערכית קשה של הקצין וגם של הצבא, שהצמיח משורותיו לוחם נועז אבל כזה שמוכן לנטוש את פקודיו באמצע המערכה. שום פעילות מבצעית בעברו - והיו לו - לא תכפר על הקלון שדבק בו.
לזכותו של חבר עומדת החלפתו של אל״מ רועי לוי, המפקד הקודם של היחידה, שנפל ב-7 באוקטובר. אולם גם לוי, גיבור ישראל, לא קודם פעמיים כפי שציפה. הוא לא חשב לרגע לעזוב את הצבא ובטח שלא את חייליו הלוחמים לפני שמחליפו מגיע. את חבר זה לא ממש עניין: הוא החליט שעבורו זה קידום או כלום, והוא הודיע על התפטרות טרם כניסתו של מחליפו הקבוע, אל"מ טל אשור, מפקד החטיבה הדרומית בעזה שבעצמו נקרא להחליף את חברו, אל״מ אסף חממי ז״ל.
וכאילו כדי להוסיף חטא על פשע, כיצד הודיע חבר למפקדיו שהוא עוזב? בהודעת טקסט לפני החג. כן, כן, כמו איש הייטק שלקחו לו את התן ביס. ככה לא מתנהג קצין ואין שום קשר לכיפה שיש או אין על ראשו
בינתיים, מי שממלא את החלל הוא קצין בדרגת סגן אלוף, וזה בזמן שפעולה ברפיח בפתח ואפשרות של מלחמה מול חיזבאללה עדיין מרחפת, בגזרה שבה ליחידה יש משימות מאוד מוגדרות הדורשות ניסיון ותיאום. וכאילו כדי להוסיף חטא על פשע, כיצד הודיע חבר למפקדיו שהוא עוזב? בהודעת טקסט לפני החג. כן, כן, כמו איש הייטק שלקחו לו את התן ביס. ככה לא מתנהג קצין ואין שום קשר לכיפה שיש או אין על ראשו.
אולם יש להתייחס גם לתמונה הגדולה ולהעמיד דברים על דיוקם, בניגוד לקמפיין חסר האחריות ברשתות ובכלי התקשורת המגזריים. הצבא מלא בקצינים דתיים מוכשרים, אולם חבר לא נכלל בליבה של החבורה שסומנה לעלות מעלה בסולם הפיקוד, וזה בסדר. בצבא הודיעו לו על כך לפני המלחמה והוא סוכם לפרישה. חבר ביקש תפקיד בחו״ל ולא קיבל, וגם לא מקום במכללה לביטחון לאומי, וגם זה בצדק: המכללה מיועדת לקצינים המיועדים לקידום ולא לפרישה. אלה העובדות. העובדה שהחשיפה ב-ynet הפכה לסערה שבה משתתפים גם גורמים ממלכתיים בציבור הסרוג מלמדת על קרע אמיתי, שקשור לא רק למגזר אלא לחוסר אמון במערכת הצבאית, ודאי לאחר מחדלי 7 באוקטובר. הטענה, בגדול, היא שאם היו קצינים מהמגזר במטכ״ל, אז הצבא לא רק היה יותר התקפי אלא גם מעריך אחרת את כוונות האויב ומתקפת הפתע אולי לא הייתה מתרחשת, וגם אם כן, התוצאות היו פחות נוראיות.
כמי שפירסם וליווה את כל המקרים לאורך הדרך, מתא״ל עופר וינטר ועד סא״ל אפרים תהילה, ההשוואה ביניהם לבין האירוע הנוכחי עושה להם עוול. תא״ל וינטר, למשל, היה מח"ט גבעתי במבצע צוק איתן ועוכב על ידי הרמטכ״ל גדי איזנקוט בכל הקדנציה שלו, וגילה שכל מפקדי החטיבות שלחמו איתו, מראסן עליאן אליעזר טולדנו (הסרוג) ואורי גורדין כבר מסיימים קדנציות של חמש שנים כאלופים והוא עדיין תא״ל. העוול כלפיו המשיך עם הרמטכ״ל הרצי הלוי, שלא מינה אותו לשום תפקיד אלוף, למרות שחלפה כבר שנה וחצי מאז שסיים תפקיד כמפקד אוגדה 98. ולמרות הזובור, וינטר נושך שפתיים ומסייע לפקודיו לשעבר מתחת לרדאר. האם הכיפה היא הבעיה? לא. הוא נפסל על ידי כמה קצינים בכירים בגלל עמדותיו שלא נעו עם הזרם ואופיו ההתקפי. בגיל 53 כבר מאוחר מדי למנות אותו לאלוף, אבל אולי הרמטכ״ל הבא יחשוב שזה בסדר. אם כבר, המקרה של אל״מ חבר מזכיר את סיפורו של מפקד אגוז לשעבר, סא"ל אפרים תהילה, שהודח בשל חשיפת ליקויים משמעותיים תחת פיקודו, שאף עלו בחיי אדם. ב-7 באוקטובר הוא לא חשב פעמיים, ולקח את המושכות לאחר פציעת מפקד היחידה.
וגם כאן ההבדל דרמטי: בניגוד למקרה של אל״מ חבר, המליץ יו״ר צוות התחקיר, אלוף במיל נועם תיבון, כן להחזיר את תהילה למסלול הקידום. גם מפקדו הישיר, תת אלוף דן גולדפוס, הצטרף. הרמטכ״ל החליט אחרת, ובכל זאת תהילה לא העז אפילו לחשוב לנטוש את פקודיו בעזה, וגם לא בהמשך. הוא עדיין ממתין שרמטכ"ל אחר יחליט לגביו, וכך גם בסיפורו של אל״מ אבינועם אמונה, מפקד לוחם שאחריו יוצאים לוחמים לקרב. אמונה סומן על ידי חלק מהקליקה של הצנחנים. לאחד מהאלופים למשל הפריע הזקן שגידל לצד טקסטים דתיים נלהבים מדי שנשמעו ממנו. אגב, לתא״ל דן גולדפוס יש זקן דומה, ולו לא העירו. גם אמונה לא קודם בסבב הזה על ידי הרמטכ״ל הלוי וגם לו נאמר להמתין ליורשו.
כאמור, אלו מקרים שבהם הצבא טעה ואותם יש לתקן. אך לצידם יש די והותר קצינים דתיים מעולים ומוערכים, שיגיעו לתפקידים הבכירים ביותר ולא יזדקקו לא לצייצנים אינטרסנטיים ולא לפוליטיקאים ציניים.
פורסם לראשונה: 00:00, 26.04.24
