מעשה ברבי אחד, ובקהילה שלו, אי שם במזרח אירופה, ובאחד מחסידיו, שהיה מגדל, ובהצלחה רבה, תרנגולות למחייתו. עד שיום אחד התרנגולות התחילו למות. האיש עמד חסר אונים מול קריסת מפעל חייו והגיע לרבי לבקש עצה וברכה. הרבי בירך אותו, אמר שיהיה בסדר, ושישים מאה תרנגולות במרתף, שם הן יחלימו, ויבוא אליו למחרת לעדכן. למחרת הגיע האיש. שאל הרבי: "נו?" ענה הלולן: "מה נו? שמתי מאה במרתף. באתי בבוקר. כולן מתו. רבי- מה עושים?".
והרבי באותו ביטחון אומר לו: "אין בעיה - קח מאה, שים בגג, תבוא מחר בבוקר, תעדכן אותי מה קורה". ולמחרת בבוקר, כמו תמיד בבדיחות האלה, מגיע האיש, ושואל הרבי: "נו?". ועונה האיש: "מה נו? שמתי מאה בגג. הגעתי הבוקר - כולן מתו. רבי, אני אובד עצות. מה עושים?".
בבדיחה המקורית יש עוד סיבוב או שניים שהרבי מכתיב בידענות וביטחון את הפתרון ועוד סבב ועוד סבב של תרנגולות המתגלות מתות בבוקר. עד שבסופו של דבר כשאיש שואל אותו "רבי, מה עושים", אז הרבי עונה לו: "תשמע- פתרונות, יש לי הרבה. תרנגולות עוד נשארו לך?".
ואת המעשייה הזו, אבל בלי בדיחה, וכמובן בלי השוואה למושא הסיפור, אלא באנחה כבדה, סיפר אמש אחד מהבקיאים ביותר בנושא "המשא ומתן על החטופים", כפי שהוא קרה לו, כשהוא מדגיש: "אני בכוונה לא קורא לזה המשא ומתן להחזרת החטופים, כי אם זו הייתה המטרה של המשא ומתן, אם מדינת ישראל הייתה עושה הכל, הם מזמן היו כאן".
הוא סיפר את המעשייה כדוגמה לדברים שמדינת ישראל, ראשי הדרג המדיני, ולמצער גם רוב מערכת הביטחון, מנסים לשכנע בו את הציבור כאן. "בהתחלה אמרו שרק תמרון קרקעי יביא את החטופים, למרות שאנחנו יודעים שחמאס שם על השולחן הצעה כמעט זהה, אולי אפילו יותר טובה לישראל, לפני שהוחלט להיכנס לעזה", הוא מסביר. "אחרי שהעסקה הראשונה התפוצצה, לפני חמישה חודשים, אמרו שרק כיבוש חאן יונס, רק זה, רק אם נהלום, כמו שיואב (שר הביטחון, ר"ב) אמר, עם ה-D9 על הראש מעל סינוואר, רק אז הוא יילחץ וישחרר את החטופים. והוכח שהוא רק הקשיח את תנאיו".
"ועכשיו אומרים שרק אם נכבוש את רפיח, זה יביא לנו את הניצחון המוחלט, וגם את שחרור החטופים ואת גולגולתו של סינוואר", הוא סיים את דבריו בתוגה, "ואני אומר, כמו הרבי, אפשר לנסות עוד הרבה דברים, אבל ספק אם אחרי רפיח עוד יישארו חטופים בחיים כדי לנהל עליהם משא ומתן".
ישראל מתנהלת בשני צירים מקבילים - עסקה או רפיח. אבל נדמה כי יש בממשלה ואפילו במערכת הביטחון, גורמים המבינים כי בקרוב תגיע השעה שבה תיחשף כמות הסחות הדעת, אם לא גרוע מכך, בהן הלעיטו את הציבור הישראלי בשישה וחצי החודשים האחרונים
ישראל מתנהלת בשני צירים מקבילים - עסקה או רפיח. אפילו שר החוץ ישראל כץ, סמן או טיל ניסוי למדיניות נתניהו, אמר אתמול כי עסקה תשהה את כיבוש רפיח, מילים שאם הנשיא ביידן היה אומר אותן, נתניהו היה אומר שהן מעודדות את סינוואר, ובן גביר היה אומר שהוא אויב לישראל.
אבל נדמה כי יש בממשלה ואפילו במערכת הביטחון, גורמים המבינים שיש גבול לכמה אפשר לנסות ולהתל בציבור הישראלי ומבינים כי בקרוב תגיע השעה - לא שעת ההכרעה, היא הגיעה מזמן – אלא השעה בה תיחשף כמות הסחות הדעת, אם לא גרוע מכך, בהן הלעיטו את הציבור הישראלי בשישה וחצי החודשים האחרונים. הם מבינים שאולי הפעם יפנימו בציבור שהפתרונות של הרבי הן כישוף שקר, שיקוי אלילים בתמיכת חלקים גדולים בתקשורת, נזיד עדשים חמים מקונסנזוס ומהביל מכזבים, שכולל הבטחות שישראל יוצאת למלחמה כדי להשיג את שתי המטרות; שאת המטרה השנייה, שחרור החטופים, אפשר להשיג רק באמצעי לחץ צבאי; שאם היא לא הושגה, אז זה רק כי חמאס לא רוצה עסקה; ושאי-אפשר לסיים את המערכה הזו בלי לדפוק את חטיבת רפיח של חמאס.
"אסור להתבלבל. בפני ישראל עומדות שתי ברירות, ושתי ברירות בלבד. זה או או, ואין אפשרות ביניים. או עסקה שתשיב הביתה את החטופים כולם, הנשים, הילדים, הקשישים, החיילות והחיילים", כתבנו כאן שבועיים וחצי אחרי התקפת חמאס על ישראל, לפני הכניסה הקרקעית, "או שישראל תשחרר את הקפיץ... להגשים את המטרות הצבאיות של המלחמה - לפרק את התשתית הצבאית, הארגונית והפוליטית של תנועת חמאס". הוספנו כי בצומת ה-T הזה אפשר לפנות ימינה למסע שיוכיח שכבר הגיע יום נקם ושילם ואפשר גם לפנות שמאלה, לכבד את אמירתו של הרמב"ם, שאין מצווה גדולה כמצוות פדיון שבויים. הזהרנו כי אם המלחמה לא תהיה קצרה ותכליתית היא לא תשיג אף אחד מהיעדים שלה.
לא היה צריך להיות חכם גדול כדי לכתוב אז את הדברים, רק לחשוב בהיגיון, ולא להתרשם מדברי הרהב של ראשי מערכת הביטחון, שר הביטחון וראש הממשלה. ברוח הסיסמאות על ה"ניצחון המוחלט" סבור אחד מהבכירים עימם שוחחתי במהלך סוף השבוע לבחון את שני הנתיבים בהם ישראל מתנהלת כרגע, המייצגים כל אחד, "יעני מייצגים", מטרה מהמטרות המוצהרות של המלחמה - העסקה - את השבת החטופים, וכיבוש רפיח, את השמדת חמאס, בכל ציר בנפרד, ובשניהם ביחד, "תחת הכותרת, הטירוף המוחלט".
באשר לעסקת החטופים, אם אכן תהיה עסקה כזו, הרי שיתברר כי בסופו של דבר ישראל הסכימה לתנאים שכשהוצגו שוב ושוב, בעקביות, בידי חמאס, נטען בידי הדרג המדיני כי "הוא לא רוצה עסקה". אותם תנאים של "לא רוצה" הפכו למצע הדיון, ואם הכל ימשיך להתנהל ברוח החיובית של הימים האחרונים - גם המצע להסכם על השלב הראשון, ההומניטרי. המתווכים הקטארים וגם המצרים אומרים שישראל כל פעם מעלה תנאים שנראה שהם שם כדי לתקוע את העניין. יש גם ישראלים בכירים, שהבאנו את דבריהם כאן לרוב בחודשים האחרונים, שמסכימים איתם לגמרי - שראש הממשלה וצוותו העלו תנאים שלא היה בהם שום טעם, זולת להמשיך להיתקע במקום. ראש הממשלה אפילו שיגר את הקצין הפוליטי שלו, אופיר פלק, כדי לוודא שחס וחלילה הנציגים הישראלים לא יגלו יוזמת יתר בניסיון לשחרר את החטופים.
ישראל עשויה להסכים בדיוק למה שפוצץ את המשא ומתן קודם לכן - שחמאס יתחייב לשחרור של הרבה פחות מה-40 שבחיים על-פי הפרסומים - אזרחים ו-5 החיילות – באותו שלב ראשון, לא כולל החיילים הגברים. חמאס מוכן להתחייב רק ל-18 וטוען שאין לו ידיעה או שליטה ברורה על השאר. עד כה, סירבה ישראל לכל עסקה בה חמאס לא התחייב לכל אלה וכעת עשויה לשנות כיוון.
והעניין השני - הדרישה של חמאס להסיר את הביתור בין שני חלקי הרצועה. ישראל סירבה לכך קודם וכעת, בכפוף לאישור סופי כמובן וכאשר נתניהו עוד יכול להתהפך אל מול כל האיומים בפירוק הקואליציה, ניתנה למתווכים המצרים אפשרות לדון בכיוון הזה.
פער נוסף (גם אם מצטמצם בימים האחרונים) באשר לשחרור החיילים הגברים בחלק השני בתמורה להפסקת אש סופית, עשוי להיות גורלי מבחינת נתניהו גם ברמה האישית. ניתן להעריך כי הצדדים מתקרבים לניסוח בו ייאמר כך, אבל גם שזה יתקיים לאחר משא ומתן משמעותי בין השלבים, שמאפשר בפועל לכל צד לשנות כיוון. בשורה התחתונה - ישראל תסכים ככל הנראה לכל הדרישות. היו יכולים לחתום על ההסכם מזמן, ואז היו הרבה יותר חטופים בחיים ואלה ששרדו היו סובלים הרבה-הרבה פחות.
את העיכוב האחרון בעסקה צריך לזקוף גם לחובת הצבא שהתעקש על אי-הסרת הביתור לפני חודשיים, וכעת כמעט דוחף בכיוון, בלי ששום דבר השתנה בין לבין, זולת עוד פחות קשה במעמד הבין לאומי של ישראל, הפגיעה במתנדבי המטבח העולמי שהיא נקודת מפנה במלחמה, עוד חיילים הרוגים, עוד חטופים הרוגים ונמקים למוות.
כוחות הצבא שואפים לתמרן, מצב של מלחמה שונא סטטוס קוו. צה"ל מדשדש בלי לשנות דבר משמעותי בשדה הקרב כבר מאמצע ינואר, והסטגנציה, גם שם, גם בעסקה, מובילה לרצון לעשות משהו. למשהו הזה קוראים "רפיח" שאת התוכנית לכיבוש שלה השיקו לאחרונה. רבים בצה"ל ובמשרד הביטחון מקווים מאוד שתהיה עסקה ושהיא תציל אותם, את כולנו, מהצורך לכבוש את רפיח, שאף פעם לא הייתה מאחז כוח מרכזי של חמאס, ופתאום בגלל הסיסמאות שבכיבוש המקום תלוי הניצחון המוחלט הפכה לסמל.
בצה"ל מעריכים כי ייקח להם עד כחודש לפנות מרפיח את האוכלוסייה, ועוד כמה חודשים לכבוש את המקום. בקצב הזה, ספק גדול, להערכת בקיאים, שיהיו הרבה חטופים בחיים לאחר מכן
בצה"ל מעריכים כי ייקח להם עד כחודש לפנות משם את האוכלוסייה, ועוד כמה חודשים לכבוש את המקום. בקצב הזה, ספק גדול, להערכת בקיאים, שיהיו הרבה חטופים בחיים לאחר מכן.
במערכת הביטחון טוענים כי חייבים להשתלט על ציר פילדלפי ועל מעבר רפיח כדי למנוע הברחות מתוך הרצועה, כשמכירים בכך שהתועלת בחיסול עוד חטיבה של חמאס היא מוגבלת. ממילא - ארצות הברית מתנגדת בחריפות לפעולה.
אחד מהמנוסים והבקיאים בתחום, כתב לפורום מצומצם את ההערכה שלו למה שיקרה ברפיח. "לצד פגיעה בפעילי ותשתיות חמאס, בסבירות גבוהה שייפגעו גם חיילים, בלתי מעורבים וחטופים", הוא פותח את הערכתו. לצד זאת, הוא מציין: "חמאס יסרב לנהל מו״מ תוך כדי הלחימה וידרוש כתנאי מוקדם את הפסקת הלחימה. נהיה באותה נקודה שיציאה מרפיח משמעותה חזרת פעילי חמאס לניהול השטח". עוד לדעתו, "חמאס ינסה לעשות מארב תקשורתי בדמות פגיעה במחנה של פליטים שתיוחס אלינו. העולם יפעיל עלינו לחץ מטורף".
והכי חשוב, אותו אדם, ובכירים אחרים בטוחים בדבר נוסף – "מחירי העסקה לא ירדו, הוכח שככל שהזמן חולף המחירים עולים", כלומר הפוך בדיוק לספין שמנסים להאכיל את התקשורת כעת. אותו אדם מסכם את דבריו בסעיף האחרון למסמך: "בקיצור… אחלה פתרון".
פורסם לראשונה: 00:00, 28.04.24
