שמו של בנם הבכור של קורל ואלירז גבאי נותר בינתיים "פטל", הכינוי שנתנו לעובר שראו באולטרסאונד והיה בגודל של פטל. מאז עברו כמה חודשים, קורל ילדה את פטל וממתינה לברית שתערוך לבדה, אז תחשוף את שמו החדש. אבא של פטל, אלירז, נפל בקרב ברצועת עזה ב-30 בדצמבר.
"אני מנסה להיות אבא-אמא לפטל", מסבירה קורל ממיטתה בבית היולדות במרכז הרפואי שמיר אסף הרופא. "הוא הגיע חודש לפני הזמן. החליט שדי, הוא רוצה כבר לבוא לשמח את אמא".
קורל גבאי עם התינוק פטל
(צילום: ליאור שרון)
3 צפייה בגלריה
"שיגע אותי שהוא רוצה לחזור לחברים שלו שם, וחזר". רס"ם (במיל') אלירז גבאי ז"ל
(צילום: דובר צה"ל)
קורל ואלירז היו יחד שש שנים, והיא זו שהתחילה איתו כשעבדו יחד. "כשאת רואה משהו כזה טוב את לא יכולה להתעלם", היא מחייכת. "אנחנו מאוד שונים. אני יותר קופצנית ואנרגטית והוא יותר רגוע ושלו, והאיזון הזה עבד. אני מנסה להיות יותר אלירז ליד פטל - לא להיות בלחץ, לשדר שלווה. בהמשך אלה יהיו ערכים שהיו חשובים לאלירז - אהבת הארץ, איכות הסביבה ואחריות כלפי המדינה. כשהוא יהיה בן 18 אתן לו להתגייס, להיות לוחם. יש לו את הגנים של אבא שלו".
פטל הגיע לחייהם אחרי שתי הפלות ששברו את לבם. "אלירז ביקש שאספר לו רק בשבוע העשירי, אבל לא הייתי מסוגלת. אמרתי לו שאני יודעת שהוא לא רוצה לדעת, אבל אני חייבת לספר לו. לא רציתי להתרגש לבד", אומרת קורל. ב-7 באוקטובר התעוררו מהאזעקות בביתם בפתח תקווה. "היינו בהלם. מה הקשר? אלירז התיישב מול החדשות ואני התחלתי לבכות. הוא ביקש ממני לא לצפות בזה. הסתובב בבית חסר שקט, עד שבצהריים הוא קיבל צו מילואים".
אלירז התגייס לחטיבת "יפתח", שבתחילת המלחמה פעלה בגזרת הצפון. "אפילו לא ידעתי איפה הוא שירת. הוא עשה כל כך הרבה מילואים, וכל פעם ששאלתי אותו מה הם עושים היה אומר 'קצת נח, לפעמים יורה, מחכה ליום פקודה'. בתחילת דצמבר שיחררו אותם מהמילואים, אבל אמרתי לעצמי לא לפתח ציפיות - עד שהוא לא מחזיר את הנשק הוא לא באמת משוחרר. אחרי יומיים הקפיצו אותם לעזה. למזלי הוא נפצע קל מרסיסים שבוע לפני שנפל, אז הוא היה כמה ימים בבית. הוא שיגע אותי שהוא רוצה לחזור לחברים שלו שם, וחזר".
אלירז נפל במהלך משימה לנטרול מנהרה, שמתחתיה היו חומרי נפץ שהתפוצצו בעוצמה רבה יותר ממה שהכוח ציפה לו. חלקים מהמנהרה עפו ופגעו באלירז, שנהרג במקום. "אני זוכרת שאנשים אמרו לי בימים הראשונים - אלירז כבר נפצע בעזה, למה נתת לו ללכת שוב? אבל הוא ילד גדול וידע לאן הוא הולך. רציתי שילך בידיעה שאשתו מאחוריו. אין לי שום כעס כלפיו".
עכשיו מתחיל המסע של קורל ופטל בלי אבא אלירז, ועם הזיכרונות הטובים וגם הקשים. "הכי כואב זה לחזור לדפיקה בדלת. הקצינים נכנסו ואמרתי להם 'בבקשה תגידו לי שהוא פצוע'. והם ביקשו ממני להיכנס פנימה והבנתי שלא, הוא לא פצוע. קשה להודות, אבל המחשבה הראשונה שלי הייתה 'מה שווה כל ההיריון הזה אם אלירז לא פה'. עד שהגיע ההיריון שהוא כל כך רצה. אם היו אומרים לי לפני שנה שאלד את הבן הבכור שלנו אחרי שבעלי נהרג בעזה, הייתי צוחקת. איך זה קשור לחיים שלנו? אבל זה קשור. ובדיעבד, פטל הוא הדבר הכי טוב שיכל לקרות".
ד״ר משה בצר, מנהל מחלקת יולדות וחדרי לידה במרכז הרפואי אסף הרופא, סיפר: "היו לנו הרבה יולדות שחזרו מהתופת, ובהתאם גם חלק מהצוות שחווה את זה. מטבע הדברים אנחנו עובדים כל הזמן ברגש, אנחנו מתרגשים מכל לידה ועל אחת כמה וכמה לידה כזאת שמסמלת התחדשות". לדבריו, "העירוב של שכול והתחדשות תמיד רותם את כל הצוות, החל מהמנקות שדואגות שהחדר יראה מעולה ועד אחרון המנהלים. בדרך יש לנו מעטפת רגשית ואת מועדון היולדות שמרעיפים עליה חום, אהבה ומתנות. אני יכול לומר ברמה האישית שבניתוח של קורל היו הרבה דמעות".
פורסם לראשונה: 00:00, 30.04.24
