כפי שזה נראה בשלב זה, ההצעה המצרית לעסקה לשחרור חטופים והפסקת אש תלויה במוצא פיו של איש אחד: יחיא סינוואר, מנהיג חמאס ברצועת עזה. האיתותים שמגיעים מכיוון הנהגת חמאס אינם חיוביים, על אף ההצהרות של הצמרת המצרית לתקשורת הערבית. קהיר אולי מנסה לייצר סוג של אופטימיות, אך תמונת המצב כנראה שונה במקצת וסינוואר (שוב) עלול להיות זה שמטרפד עסקה. ההצלחות האחרונות של חמאס, בזירה הבינלאומית בעיקר - כלומר הבערת הקמפוסים בארה"ב ובמידת מה בעולם כולו, יחד עם ההתבטאויות הקשות של הממשל האמריקני נגד נתניהו - העלתה את רמת היוהרה והביטחון העצמי של סינוואר, שגם כך לא הייתה נמוכה אי-פעם. סינוואר מרגיש כי ישראל חלשה מתמיד, אם בזירה הפוליטית הפנימית ואם בזירה הבינלאומית.
ההצלחות האחרונות של חמאס, בזירה הבינלאומית בעיקר - הבערת הקמפוסים בארה”ב וההתבטאויות הקשות של הממשל האמריקני נגד נתניהו - העלו את רמת היוהרה והביטחון העצמי של סינוואר, שגם כך לא הייתה נמוכה אי-פעם
הדרישה המרכזית של חמאס עד כה הייתה הפסקת אש מוחלטת. ההצעה המצרית אינה כוללת עצירה שכזו, אך היא כן סוללת את הדרך לעצירת הלחימה באופן מוחלט בהמשך. ההצעה של המצרים אומרת שאם שחרור 33 החטופים הראשונים יתקדם כסדרו, ישוחררו בעתיד עוד חטופים בתמורה להארכת הפסקת האש וכמובן לשחרור אסירים פלסטינים, וכך העצירה של הלחימה תהפוך מזמנית לסוג של קבועה. מנגד היא תאפשר לנתניהו לטעון בעיקר אל מול מצביעי הימין, שלא הסכים לעצור את המלחמה אלא רק להפסקת אש זמנית. צריך לומר, לאחר חודשים ארוכים שבהם המתווכים הקטארים הובילו את המגעים בין חמאס לבין ישראל - מצרים ואנשי המודיעין הכללי שלה הם אלה שקיבלו הפעם את ההובלה על מלאכת התיווך. חלק מהמעורבים בשיחות הם בכירים שמכירים היטב את המלאכה: הם היו מעורבים בהגעה לעסקת גלעד שליט ב-2011, אותה עסקה שבה ממשלת נתניהו שיחררה את יחיא סינוואר מהכלא יחד עם עוד 1,026 אסירים בתמורה לשחרור שליט.
סינוואר, אם יאמר לא להצעה המצרית, יכול לחסוך כאב ראש פוליטי לא קטן לנתניהו, לנוכח האיומים של שר האוצר בצלאל סמוטריץ' ש"אם תבטל את הפקודה לכיבוש רפיח, לממשלה בראשותך לא תהיה זכות קיום". ואכן המשמעות של התקדמות לכיוון עסקה מול חמאס היא כמובן ביטול הפעולה ברפיח. אם סינוואר יאמר כן, ונתניהו ייכנע לתכתיבים של סמוטריץ ושות' וידחה את העסקה, הרי שבני גנץ וגדי איזנקוט צפויים לעזוב את ממשלת החירום והדבר עשוי/עלול לגרום גם להתחדשות של המחאה הציבורית נגד נתניהו ביתר שאת.
זה המלכוד שנתניהו נמצא בו וגורם לו זה זמן רב מדי שלא לעשות דבר. אין מדובר ביממות או בשבועות האחרונים.
זה כמה חודשים שבעצם נתניהו וממשלת ישראל נמנעים מפעולה של ממש, כל פעולה, שתביא למשהו, נוסח ניצחון צבאי בעזה או לעסקה לשחרור החטופים. המלחמה נעצרה איפשהו סביב חודש ינואר, רק שמישהו שכח לעדכן את הציבור. אין פעילות קרקעית מסיבית מאז הכניסה לחאן-יונס שהחלה בחודש דצמבר.
מאז מרבה נתניהו לנופף במילה "רפיח", אולי כדי לאיים על חמאס, אך בעיקר כדי לאותת לציבור תומכיו שהמלחמה נמשכת למרות שבפועל היא הסתיימה. נתניהו מסרב לנהל דיונים משמעותיים בסוגיית "היום שאחרי" חמאס בעזה, שוב בגלל החשש מהמשמעויות הפוליטיות לקואליציה שלו, ובמקביל אינו מאשר פעולה ברפיח. רק בימים האחרונים עצר הדרג המדיני בישראל את תחילת הפעולה ברפיח ושוב ישראל נתפסת, בעיני אויביה בעיקר, כהססנית וחלשה, בכלל זה בעיני סינוואר וחבריו בצמרת חמאס. הלחץ האמריקני עושה את שלו בנוגע לרפיח, ונתניהו מהסס. אך סירוב של סינוואר להצעה המצרית ייאלץ כנראה את נתניהו לעשות את מה שאינו באמת רוצה בו - לתת אור ירוק לצה"ל לפעול ברפיח. הבעיה שגם נתניהו כבר מבין שאפילו פעולה ברפיח לא תשנה את התמונה. זו אולי אשליה שטובה לציבור תומכיו, אך ב"יום שאחרי" רפיח שום דבר לא ישתנה - אנו ניאלץ להתמודד עם חמאס שיתחזק מחדש בחאן-יונס ובצפון הרצועה. ואותם חטופים שהועברו בדצמבר כנראה לרפיח מהחשש שצה"ל יפעל בחאן-יונס, הועברו כנראה כבר למקומות מסתור חדשים, שאינם רפיח.
ואם להשתמש במילותיו של תומאס פרידמן, הפרשן של "הניו-יורק טיימס" שכתב לפני כמה ימים מאמר שבו הסביר שנתניהו צריך לבחור בין רפיח לריאד, ברומזו לאפשרות של הסכם נורמליזציה בין ישראל לסעודיה אם תתקבל הפסקת אש - הרי שראש ממשלת ישראל בחר בשבועות האחרונים באופציה השלישית מול חמאס: לא לעשות דבר. לא מקל ולא גזר. רק לקוות שממשלתו תשרוד.
פורסם לראשונה: 00:00, 30.04.24
