כמה זמן זה "כפסע"? ימים אחדים? חודש? שבעה חודשים נוספים? שנה? עשר שנים? מה זה "הניצחון המוחלט"? על גרמניה הנאצית היה ניצחון מוחלט. על יפן היה ניצחון מוחלט. כזה שלא צריך להסביר, הוא ברור למנצחים, למנוצחים ולכל מי שצפה מהצד. במלחמת העצמאות היה ניצחון כזה, בששת הימים, ביום כיפור, במבצע של"ג ובמבצע חומת מגן, הפעם האחרונה שצה"ל השיג ניצחון ברור שאינו נתון לפרשנות.
שחרור החטופים וחיסול או כניעת מחבלי חמאס - זה הניצחון המוחלט היחיד. האם לזה מתכוונים ראש הממשלה והקבינט? לא ברור, אצלם זו סיסמה ללא פירוש. בכל אופן, הם הולכים הפוך. כבר לפני חודשים, באמצע המומנטום, הם הוציאו כמעט את כל הצבא מהרצועה. להגיד את הדברים הנכונים הם דווקא יודעים: "רק לחץ צבאי יביא לשחרור". אבל בפועל עושים הפוך. על איזה לחץ צבאי אתם מדברים, אם הוצאתם את הצבא? מה זה - טיפשות? חולשה?
להגיד את הדברים הנכונים הם דווקא יודעים: "רק לחץ צבאי יביא לשחרור". אבל בפועל עושים הפוך. על איזה לחץ צבאי אתם מדברים, אם הוצאתם את הצבא? מה זה - טיפשות? חולשה?
אף אחד מחברי הקבינט עד 7 באוקטובר לא יכול להימלט מאחריותו למימון חמאס ולמדיניות הרופסת של הכלת הטרור, ואף אחד מחבריו מאז 7 באוקטובר לא יכול לחמוק מאחריותו לניהול הכושל של המערכה. ומלבד הכישלון, קיימת תופעה עלובה במיוחד: השרים סמוטריץ' ובן גביר מרבים לתקוף את החלטות הקבינט שבו הם עצמם חברים. קשה להעלות על הדעת חוסר יושרה וצביעות גדולה מזו: מצד אחד ליהנות ממנעמי השלטון והשֹררה, ומצד שני לתקוף את ההחלטות שמתוקף חברותם בקבינט גם הם אחראים להן - "ללכת עם ולהרגיש בלי". כשאביגדור ליברמן לא השלים עם מדיניותו של נתניהו בקשר לחמאס, הוא התפטר מתפקיד שר הביטחון. אבל שני אלה נדבקים לכיסא כמו מסטיק לָעוּס לסוליה, ובטוחים שההתקפות פוטרות אותם מאחריות. הכיפות הסרוגות הם ממיטב בנינו, בושה ששני משתמטים למחצה אלו הם נציגיהם.
זה לא שהפיקוד הבכיר בצבא חף מטעויות; להפך. הלוחמים והמפקדים בדרגי השטח מעולים ומבצעים כל מה שמוטל עליהם, אבל הפיקוד מעליהם כשל עד הטבח, וגם מאז בניהול המלחמה. מדוע לא הותקף תחילה מרכז הכובד של האויב על פי עקרונות המלחמה? מדוע לא בודדו את מרחב הלחימה והשאירו את רפיח לסוף? מדוע תקפו בדירוג ולא במקביל? כל אלו שאלות שיחייבו בירור וניעור רציני בצבא. אבל צריך לזכור, הצבא הוא מכונה גדולה ומשוכללת אך זו זקוקה למפעיל מיומן. אין לה כזה. לעניין זה יפים דבריו של נתניהו מעל דוכן הכנסת: "אתה זה שהיית צריך לבדוק את מוּכנוּת הצבא, את הפעלת הצבא. ידידיי, כשהכישלון במלחמה הוא כל כך רחב, כל כך יסודי, כשהמחיר כל כך יקר, הצעד ההכרחי המתבקש הוא החלפתו של ראש הממשלה שכשל". נתניהו דיבר אז לראש הממשלה אהוד אולמרט אחרי מלחמת לבנון השנייה, אבל עכשיו הכישלון גדול יותר והמחיר יקר בהרבה, ועוד לא דיברנו על הביזיון בצפון. אז מה ההבדל? איזה פליק פלאק יעשו השופרות כדי להסביר מדוע הדברים תקפים רק כלפי מישהו אחר? האם תינתן בכלל תשובה עניינית, או ששוב יושלך רק רפש ברפלקס פבלובי?
גלעד שרוןצילום: יריב כץ איך אפשר לתמוך בכישלון המתמשך הזה? מי שתומך בזה איננו נאמן לליכוד, אלא הוא גְּרוּפִּי של נתניהו, וזה לא אותו דבר. גרופי הולך בעיניים עצומות ומוכן לקבל כל גחמה, גם אם היא סותרת את אמונתו, בבחינת "המשיח אינו יכול לטעות". אבל "המשיח" עירום וחלש, ומוריד את ישראל ואת הליכוד ביגון שאולה. גם לעניין זה נכונים הדברים שאמר בזמנו נתניהו: "חיי אומה אינם מסלול הישרדות אישי של ראש ממשלה". את מה שאני כותב בעיתון אומרים שרי הליכוד בלחישה, אך עדיפה האמת בפנים מדקירות בגב. צריך איש ליכוד אחר בראשות הממשלה.
פורסם לראשונה: 00:00, 30.04.24
