אחד ממוקדי ההפגנות הפרו-פלסטיניות נמצא בחוף המזרחי, בקמפוס של אוניברסיטת קליפורניה UCLA. פרופ' ניר הופטמן, הוא מומחה להרדמה שעובד באוניברסיטה כבר 22 שנים. "אני מדען, אבל מאז שהתחילו ההפגנות בקמפוס כמעט לא נגעתי במחקר, אני רק עוסק במלחמת הישרדות על הקיום שלנו כיהודים במדינה הזאת", אמר.
תיעוד הפריצה לבניין בקולומביה
(צילום: רויטרס)
לדבריו, שלושה מפגינים עצרו אותו ואמרו לו שאינו יכול לעבור. "מישהו תקף אותי מהצד, האוזנייה שלי עפה מהאוזן והוא נמלט איתה. אנשי האבטחה עמדו בצד ולא עשו דבר. זאת אנרכיה, המערב הפרוע כאן. ככה מתייחסים אלינו, כמו יהודים מסריחים שלאף אחד לא אכפת מהם. פשוט זורקים אותנו לפח".
הופטמן אומר כי הוא ועמיתיו הישראלים והיהודים אוספים כעת עדויות של תקריות אנטישמיות בקמפוס כדי להעיד בקונגרס, ולאחר מכן כדי להגיש תביעה נגד המוסד שנכשל בהגנת יהודים בקמפוס. "אנחנו נאבקים פה באוניברסיטה, אבל זה לוקח המון זמן. אנשים לא מבינים מה הולך פה. המשטרה לא עושה דבר כי מכווינים אותם לא לעשות דבר. זה ממש גרמניה בשנות ה-30. פשוט לא נותנים ליהודים להיכנס לבניינים. זה לא ייאמן, וזה רק הולך ומחמיר".
פרופ’ יהודה פרל המלמד שנים רבות באוניברסיטה בלוס אנג’לס אומר שהסיבה להפגנות נעוצה בכספים הרבים שהאוניברסיטה מקבלת מקטאר. “האוניברסיטה חשבה שייתנו למפגינים שהם פרו-חמאס להוציא את הכעס שלהם ויהיה כאן שקט. אבל ביום ראשון הגיעה ההפגנה של התומכים בישראל ומאז יש מכות, התנגשויות פיזיות ומילוליות. התיאוריה הכי מתקבלת על הדעת זה שהם לא רוצים להרגיז את קטאר. היא משלמת שכר לימוד ונותנת מלגות לקמפוסים".
כמו רבים מאנשי הסגל והסטודנטים באוניברסיטת קולומביה, גם גיל זוסמן, פרופסור להנדסת חשמל ומחשבים באוניברסיטה זה כ-17 שנה, לא ישן הלילה. "דיברתי עם סטודנטים יהודים שנמצאים בקמפוס בלייב ולא הצלחתי להירדם מרוב דאגה", סיפר.
לדבריו, "יש לנו 30 אלף תלמידים, והמפגינים האלה הם אחוז אחד קולני ורועש שמפריע לכל השאר. רוב האנשים נמצאים במעבדה או בכיתות ומנסים ללמוד. ההנהלה הביאה את המשטרה, אבל עשתה את זה בצורה לא נכונה ולא מלאה. היא עשתה חצי עבודה וזה גרם לעוד התפרצות".
פרופ' זוסמן כבר חווה מחאות סטודנטים, אבל לדבריו הפעם זה שונה: "זה מכוון כלפי יהודים ספציפית. הם אומרים במפורש - לא רוצים אנשים ששירתו בצה"ל, לא רוצים ציונים כאן בקמפוס. זאת אפליה על רקע דת, וזה קורה בצורה עקבית זה כמה חודשים באוניברסיטה".
יאיר מינסקי, 62, הוא פרופסור למתמטיקה שמלמד כבר 20 שנה באוניברסיטת ייל. איש רציונלי שלא קל להדאיג אותו, אבל עכשיו הוא דואג. פחות לעצמו, הרבה יותר לישראל. "הבוקר פירקו פה את המאהל בלי אלימות ובדרך מאופקת, ייל בסך הכל מתנהלת סביר", אמר, "אבל זו בעיה קשה. אני לא חושב שיש לי או לישראלים אחרים כאן ממה לפחד, אבל אני כן חושב שכל מי שאכפת לו מישראל צריך לדאוג מאוד".
למה?
"מה שקורה בקמפוסים זה לא נעים נקודתית ואני מקווה שיירגע, אבל יותר חשוב לי מה זה אומר לגבי המצב של ישראל. בסוף, המפגינים האלה הם ילדים שלא יודעים כמעט כלום על הקונפליקט ותקועים בחלוקה ברורה לטובים ורעים - אבל זה כן מראה שלישראל אין עכשיו את התמיכה הרצינית שהיא צריכה. את רוצה להאמין שכמו הרבה צעירים, הם יתבגרו וילמדו שהעולם לא שחור-לבן, אבל אי-אפשר להיות בטוחים בזה, ובעוד לא הרבה זמן הם יהיו מקבלי ההחלטות באמריקה".
מה מכל מה שאתה רואה הכי מדאיג אותך?
"הצורה שבה 'ציונות' הפכה למילה מלוכלכת, התדירות שבה אני שומע שלהיות ציוני זה כמו להיות נאצי. אם יש לקח שישראל חייבת ללמוד הוא שהיא צריכה לפעול יותר בשכל ברמה הדיפלומטית. יש לי על זה הרבה ויכוחים עם חברים. עד כמה שאני מסכים שצריך להרוס את היכולות של חמאס, חייבים לייצר עכשיו אופק ריאלי לעזה, כי זה לא עובד".
פורסם לראשונה: 00:00, 01.05.24
