לפני כמה חודשים העלה בפניי מקור בוושינגטון רעיון: "תהפכו את ביבי לסלובודן מילושביץ' שלכם". מילושביץ' היה מנהיגה של סרביה הלאומנית. הוא הוביל למלחמות יוגוסלביה, לרצח עם בסרברניצה. חייו הסתיימו בתא כלא בהאג, נאשם בפשעים נגד האנושות בידי ה-ICC, בית-הדין הפלילי הבינלאומי. אותו מוסד ששוקל בימים אלה להוציא צווי מעצר נגד בכירים ישראלים.
נתניהו על אפשרות צווי המעצר
(צילום: איתי בית-און / לע״מ)
המקור לא כיוון להאשים את ישראל או נתניהו ברצח עם, או לייחל להסגרתו. הנקודה שלו הייתה פוליטית: אפשר להטיל על נתניהו את כל שגיאותיה של ישראל במלחמה, וכך להתחיל בתהליך המירוק והטיהור שלה מהכתמים שדבקו בה. כן, לכך הגענו, כמה חודשים אחרי התקפות הרצח ההמוני של 7 באוקטובר: זו ישראל שנמצאת במצוקה דיפלומטית עולמית, וזקוקה לחילוץ.
למרבה הצער, ההתפתחויות האפשריות סביב בית הדין הפלילי מזכירות את מלחמות יוגוסלביה. מילושביץ' הוסגר לאחר שעל סרביה הוטלו סנקציות. היה זה יריבו הפוליטי הסרבי שהחליט להעביר אותו להאג, תוך התעלמות מהדין המקומי, "לטובת המדינה". יש לי רושם שנתניהו מכיר את התרחיש הזה. הוא נמצא בלחץ עצום סביב הוצאת הצווים. לאחרונה, נתניהו בעצמו לחץ על מערכת הביטחון שוב ושוב להכניס יותר מזון וסיוע הומניטרי. הטענה שנשמעת במערכת המדינית והבטחונית היא שהכנסת הסיוע יכולה לסייע בעיכוב או מניעת הצווים. ראש הממשלה דחף בשבועיים האחרונים לפתוח בדחיפות את מעבר ארז. "אותו אדם שלחץ עלינו כל הזמן להפציץ את המעברים לרצועת עזה, בתחילת המלחמה, ואמר שאין יותר קשר בין עזה לישראל", אמר לי בכיר בטחוני אחד, "הוא זה שעכשיו תובע שארז ייפתח כמה שיותר מהר".
אתמול, בעקבות הלחץ של ראש הממשלה, נפתח המעבר; מקום שבו ביצעו מחבלי הנוחבה של חמאס חלק ממעשי הזוועה שלהם. הלחץ של נתניהו כה גדול, שהוא נוקט פעולות שספק אם יועילו. ביממות האחרונות, ישראל פנתה ליו"ר בית הנבחרים בארצות הברית, ולסנאטורים בולטים, כדי שאלה ילחצו על התובע של בית הדין הפלילי הבינלאומי. בין היתר דובר על קידום חקיקה בארה"ב נגד בית הדין, אם יוצאו צווים.
זו הבעה של חוסר אמון בממשל האמריקני. השבוע פורסם כי ראש הממשלה נתניהו ביקש ממשפחות החטופים (!) לפעול אף הן נגד הצווים. אמש פרסם ברק רביד ב"אקסיוס" כי ישראל העבירה מסר לארצות הברית לפיו אם יוצאו צווים בהאג, היא תעניש את הרשות הפלסטינית ותוביל לקריסתה.
נתניהו מציג את הצווים הללו כפגיעה לאומית. הוא צודק. אך במערכת הפוליטית, וגם בקואליציה, תוהים אם המוטיבציות שלו אינן קשורות גם לגורלו האישי. או כפי שאמר לי - ברשעות מסוימת - גורם אחד: "אם יוצאו צווים כאלה, חופש התנועה הבינלאומי של נתניהו יקביל לזה של ולדימיר פוטין, והוא כנראה מבין את זה". נגד פוטין יש צו מעצר של בית הדין הפלילי בהאג מאז מארס 2023.
מעבר לכל עניין אישי, הוצאת צווי מעצר נגד אישים ישראלים היא רגע מסוכן. מסוכן לא רק להם, לא רק למעמדה של ישראל, אלא גם למערכת הביטחון כולה. לחיילי המילואים שלוחמים ולחמו ברצועת עזה. לרעיון שאפשר לנהל את המלחמה גם בהמשך. זה נושא שהיה צריך לטפל בו קודם, הרבה קודם. התזזית שאחזה בנתניהו היא הדגמה טובה לתרבות ה(חוסר) ניהול שלו: התעלמות, דחיינות, ואז פאניקה מוחלטת וירי בכל התותחים. חבל שהוא לא השקיע מאמצים דומים ביצירת חזון כלשהו לרצועת עזה ללא חמאס, או גיוס אמיתי של הקהילה הבינלאומית לשחרור החטופים.
הטור המלא - מחר ב"המוסף לשבת" ב"ידיעות אחרונות" וב-+ynet
פורסם לראשונה: 00:00, 02.05.24
