שאלתי את עצמי השבוע, מה יש ביני לבין השרה אורית סטרוק. מה הופך את ה"ביחד ננצח" למשהו אותנטי ולא לסיסמה נבובה. לכאורה, יש מקום לראות את המשותף: שתינו בנות אותו דור. נולדנו בארץ. הוריה היו בעלי תפיסת עולם שמאלנית (כן, אתם קוראים נכון). היא למדה בתיכון ליד האוניברסיטה. לה, כמו לי, יש ילדים ונכדים. ילדינו שירתו (ומשרתים) בצה"ל. אם לא הייתה חוזרת בתשובה בכיתה י"א, יכול להיות ששתינו היינו נפגשות כל שבת בקפלן. אבל סטרוק חזרה בתשובה, עשתה שירות לאומי והייתה בת בית בביתו של הרב חיים דרוקמן. אחרי נישואיה התגוררה ביישוב היהודי בחברון. היום היא חברת מפלגת הציונות הדתית.
חשבתי, מה משותף ביני לבין אישה שמשווה את כוחות הביטחון לכוח ואגנר. או קוראת לישראל לחזור ולהתיישב בעזה. או אותה שאלה "תמימה" ששאלה את האלוף טולדנו בישיבת ממשלה, האם זה נכון שיש טייסים שלא מסייעים לכוחות היבשה מסיבות מצפוניות. או בימים שלפני המלחמה, כשאמרה שאסור לכפות על רופא לתת טיפול שעומד בניגוד לעמדתו הדתית.
והשבוע, בראיון לגל"צ, שממנו צוטטה כאומרת שממשלה שזורקת הכל לפח בשביל להחזיר 22 או 33 איש, אין לה זכות קיום. מאז יצאו הבהרות. טענות שדבריה הוצאו מהקשרם. אלא שההקשר לא כל כך חשוב כמו הסגנון. אי-אפשר להתנסח בעניין החטופים כאילו היא נמצאת בשוק ומבקשת קילו, שני קילו, תפוחי אדמה. ח"כ צבי סוכות ממפלגתה יצא להגנתה. אישה רגישה, עדינה ואידיאולוגית, הוא כינה אותה. יחסית למה, מר סוכות, לסוכה שלך שתקועה כמו קוץ לתושבים הפלסטינים בחווארה?
לא מצאתי סיבה שסטרוק ואני ננצח ביחד. התייעצתי עם ידיד שאני מעריכה את עמדותיו, למרות שהן שונות משלי מקצה לקצה. הוא הסכים שסטרוק אמנם דיברה ב"צורה מאוד לא מוצלחת" ושהיא לא בדיוק אומנית הניסוח, אבל טען שהיא מייצגת עמדה לגיטימית, מוסרית, שאומרת שהיה פה מאמץ לאומי שהיה כרוך בהקרבה של מאות חיילים ואלפי פצועים, שהניצחון קריטי למדינה, שחשוב ביותר להחזיר את החטופים - אבל לא במחיר של הפסד במלחמה. ביקשתי שבכל זאת יסביר מה לי ולסטרוק.
7 באוקטובר, הוא אמר. זה המשותף ביניכן. אם שתיכן הייתן במקרה באחד מיישובי העוטף, גורלכן היה אותו גורל, וחמאס לא היה מבחין בינך לבינה. גורל משותף, זה מה שיש ביניכן. אם פעם נלחמנו על איך החיים שלנו ייראו, אמר, עכשיו המאבק הוא על הקיום עצמו. מה שקרה לנו עירער את המהות שלשמה הוקמה המדינה, ה"לעולם לא עוד" של קיומנו כאן. ישראל הגדולה והחזקה נכשלה. עכשיו אנחנו נלחמים על גורלנו, לא על אורחות חיינו. וזה המשותף ביניכן. הגורל.
בחזרה להפיכה
אם גנץ מחפש הזדמנות לצאת מהממשלה מבלי שיואשם בכך שפרישתו בעת מלחמה מזיקה למדינה - העילה נמצאה השבוע מתחת לאפו. זו עילה מובהקת ומוצדקת, שמאז כניסתו לקבינט המלחמה לא הייתה כמותה. הוא יכול היה לפרוש כשמצביעיו, אלה שמילאו את הרחובות במחאה נגד ההפיכה המשטרית ואלה שמתנגדים לאי-שוויון בגיוס, סומכים ידיהם על כך ומודים שמדובר בקו אדום, בנקודת שבר שאין לחצות.
אלא שלמרות שמדובר בנושא שאמור להרעיד את אמות הסיפים, נראה שהוא עבר מתחת לרדאר. זה קרה בישיבת הממשלה, כשבמפתיע, הונח על סדר יומה נושא שלא הוגש בפרוצדורה הרגילה: ייצוג נפרד להחלטות הממשלה בנושא חוק הגיוס. זה היה אחרי שהיועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה אישרה לממשלה ייצוג נפרד לעמדתה בבג"ץ, בטענה שאינה יכולה לייצג בהליכים משפטיים עמדה שאין לה בסיס בדין, ושהיא מנוגדת לצווי בית המשפט.
עד כאן הכל בסדר. לממשלה אושר עו"ד פרטי שייצג אותה. אלא שהאישור הזה ניתן רק לייצוג עמדת הממשלה, ולא לייצוגם של המשרדים הרלוונטיים לנושא הגיוס, כמו האוצר, הביטחון והחינוך. אלה אמורים להמשיך להיות כפופים לחוות הדעת של היועמ"שית ולהיות מיוצגים על ידי פרקליטות המדינה. אלא שבשקט בשקט ובאין רואה, הוכנס לישיבה נושא שכותרתו: "הייצוג הנפרד בבג"ץ חוק הגיוס - מדיניות ממשלתית אחת".
מתחת לכותרת התמימה, שנשמעת כמו הסיסמה החלולה "ביחד ננצח", מדובר בהחלטה שפירושה הוא שההיתר שניתן יאפשר את הכפפת כל גופי המדינה לייצוגם של עורכי-דין פרטיים, והם יוכלו לפעול בהתאם לעמדה של הממשלה. למשל, אם בית המשפט יקבע בהחלטת ביניים שצריך להפסיק לשלם עבור תלמידי הישיבה - משרד האוצר יוכל להמשיך לשלם להם. והמחטף הזה נעשה בלי שניתן אפילו לייעוץ המשפטי הזדמנות להסביר לקבינט שמדובר בהחלטה המנוגדת לחוק.
רגע, האם לא על זה התבססה ה"רפורמה המשפטית" של לוין - ניסיון להחליש את מעמד הייעוץ המשפטי לממשלה? והאם הממשלה מוסמכת לשנות את מהות האישור שניתן לה ולקבוע אחרת, כפי שנטען במכתבו של המשנה ליועמ"שית, ד"ר גיל לימון, אל מזכיר הממשלה, עו"ד יוסי פוקס?
אז הנה לכם, גנץ ואיזנקוט. שני נושאים שהם ליבת המצע של המפלגה שלכם. שני דגלים שאתם נושאים מתחילת הדרך: המהפכה המשטרית וחוק הגיוס
אז הנה לכם, גנץ ואיזנקוט. שני נושאים שהם ליבת המצע של המפלגה שלכם. שני דגלים שאתם נושאים מתחילת הדרך: המהפכה המשטרית וחוק הגיוס.
ואם להתפטר מהממשלה קצת גדול עליך, גנץ, יכולת לפחות לדרוש מנתניהו לבטל את ההחלטה. הרי השותפות ביניכם הייתה בתנאי שלא מתעסקים בשום דבר שלא קשור למלחמה. תראה את בן גביר: מזהיר את ראש הממשלה בפומבי, וראש הממשלה שומע ומבטיח. ולא סתם מבטיח: שלוש פעמים הוא מבטיח. מבטיח שישראל תכנס לרפיח, מבטיח שלא מסיימים את המלחמה ומבטיח שלא תהיה עסקה מופקרת. ואתה, גנץ, לא יכול לקבל אפילו הבטחה אחת?
פורסם לראשונה: 00:00, 03.05.24