שר הביטחון יואב גלנט והרמטכ"ל הרצי הלוי סיכמו כי תא"ל עופר וינטר, שנמצא כבר שנה וחצי ללא תפקיד - ולא סוכם לתפקיד בדיון האחרון - ישתחרר מצה"ל. בקרוב יזמן הרמטכ"ל את הקצין לצד קצינים בכירים נוספים בדרגת תא"ל שלא קודמו והמתינו להחלטה.
בסיכום הזה, כמו גם בהחלטה להחליף אלופים שאין סיבה למהר בהחלפתם כמו מינוי תא"ל דדו בר כליפא לראש אכ"א ותא"ל אביעד דגן לראש אגף התקשוב, ממשיך הרמטכ"ל לעצב עבור מחליפו את המטה הכללי הבא.
בעניין של תא"ל וינטר נאמר כי מאז ספטמבר 2022 הוא ללא תפקיד. לא נכון היה להשאיר קצין "באוויר" ללא החלטה גם ברמה המקצועית בפיתוח הקצונה בצה"ל, וגם ברמה הערכית של בזבוז כספי ציבור. אם הוא ראוי נכון היה לקדמו, ואם לא - לשחררו.
בהחלטות להחליף את ראש אכ"א, ראש אגף התקשוב וגם אלוף פיקוד המרכז (שיכול היה להישאר) יש טעם נוסף לפגם בהתנהלות המקובלת בין רמטכ"לים טרם סיום תפקידם. רמטכ"ל יוצא אינו מבצע מינויים של חברי מטכ"ל וקובע עובדות למחליפו, אלא במקרים חריגים, וגם אז רק לאחר שזהות הרמטכ"ל החדש סוכמה וההחלטות מקובלות עליו, כי הוא זה שיפקד עליהם ויעבוד איתם. אגב, אם כבר הלוי החליף קצינים במטכ"ל, הוא יכול היה להתחיל באלוף אליעזר טולדנו שאחריותו כאלוף פיקוד דרום לשעבר, עד לחודשים ספורים לפני פרוץ המלחמה, די ברורה. אם הוא עצמו לא יזם עד כה מהלך של לקיחת אחריות, אזי הרמטכ"ל יכול היה לעשות זאת במסגרת הסבב.
3 צפייה בגלריה
ביצע סבב מינויים נרחב, כך שניתן להעריך שאינו מתכוון לפרוש בקרוב. הלוי
(צילום: דובר צה"ל)
ניתן להעריך כי אם הרמטכ"ל החליט לבצע סבב יחסית נרחב ולא להסתפק רק בראש אמ"ן, הוא לא מתכוון לסיים את תפקידו בקרוב - אלא אם מישהו יורה לו ללכת הביתה. זאת כאשר מבחינתו, אי אפשר לצפות ממנו לקבל החלטות הרות גורל כמו מלחמה בעזה, לבנון, או איראן ומצד שני לא לאפשר לו לקדם את הארגון בפיתוח כוח אדם.
ועדיין, תפוח האדמה הלוהט והבעייתי ביותר הוא מינויו של ראש אגף המודיעין תא"ל שלומי בינדר, ראש חטיבת המבצעים ב-7 באוקטובר ובשנה שקדמה לה. הרמטכ"ל ושר הביטחון ידעו חודשים מראש שהאלוף חליוה אמור להתפטר ובינדר היה המועמד המוסכם על השניים. מצופה היה שיאיצו תחקיר ספציפי אחד על תפקוד חטיבת המבצעים ויציגו אותו לציבור כדי להשיג את אמונו, שגם כך היה ברצפה. אבל זה לא קרה.
תא"ל בינדר אף ביקש שהדבר ייעשה לפני שהוא נכנס לתפקיד, כי גם הוא הבין את הרוח המנשבת מחוץ לקריה (אף שיצא ממנה רק פעם אחת הביתה מאז תחילת המלחמה). הרמטכ"ל ושר הביטחון התעקשו מצידם על מינויו, אבל בינדר לא התעקש מספיק שיוצג תחקיר וכך הפך למוקד הביקורת ולדרישה די מוצדקת של משפחות שכולות לאפשר את מינויו רק לאחר שיתברר שאינו אחראי לכך שהצבא לא היה ערוך כראוי למלחמה וגם לא הגיע בזמן לעוטף.
הרמטכ"ל הלוי שמע את הביקורת מבחוץ וגם מבית וענה לאנשים כי הוא כבר עבר על כל החומרים שכללו החלטות של תא"ל בינדר מ-6 באוקטובר ועד ל-8 ביום ראשון בלילה, כולל כל הערכות המצב שהתקיימו, ומצא שלא נפל פגם בתפקודו. לפי גורמים ששמעו את הרמטכ"ל, הוא אמר כי בסופו של דבר בינדר (כמו כל חטיבת המבצעים) ביצעו הנחיות של הרמטכ"ל, ובאופן ספציפי של הרמטכ"ל ושל ראש אגף המבצעים עודד בסיוק, ואלה בוצעו. לפיכך, הוא מסביר, אם יש ביקורת היא צריכה להיות מופנית אליהם. מבחינת שני האישים, בינדר קיבל החלטות טובות, הרחיב את האחריות ויצר פתרונות. הוא לא קבע מדיניות אלא מימש הנחיות של המטכ"ל.
האם האמירות האלה מספיקות לציבור? בוודאי שלא. הן צריכות להיות מגובות בתחקיר מקצועי ומעמיק, כי אם יתברר אחרת לא יהיה לאן להוריד את רמת האמון יותר. אפשרות נוספת היא שהרמטכ"ל או שר הביטחון יצאו בקולם לציבור ויאמרו שהם תחקרו והאחריות עליהם. ההבנה בצמרת צה"ל היא שאת הכישלון צריך לתחקר לא רק מ-6 בחודש, אלא לפחות מאז מלחמת לבנון השנייה - הנקודה שבה הצבא החל לצמצם את כוחותיו בגבולות ובכלל הקטין את היקפו, וכל תפישת הביטחון שאושרה על ידי כל ממשלות ישראל וחטפה סטירת לחי ב-7 באוקטובר.
פורסם לראשונה: 00:12, 05.05.24
