ביממות האחרונות אופף את ישראל גל אופטימיות. מעבר לכל הודעה היסטרית של בנימין נתניהו בשבת, מעבר לכל חשבון פוליטי, יש תחושה של פריצת דרך. המתווכים המצרים והקטארים מפזרים כהרגלם נבואות חיוביות על העתיד הקרוב. מאות משפחות מיוסרות, ואלפים רבים אחרים הקשורים בחטופים, עוקבים אחרי כל שביב מידע. ראוי להזהיר: מקורות שרוצים בעסקה אומרים שהמצב מסובך ורחוק מפתרון. הם טוענים שחמאס ממשיך להתעקש על ערובות לסיום המלחמה. שהוא רוצה לדחות את השבת החטופים לסוף נסיגת צה"ל, ולהאריך מאוד את תקופת החזרתם לישראל. שייתכן שיגיע "כן" מחמאס, אבל הוא יהיה לצורכי יחסי ציבור בעיקר. מקורות אחרים, לעומתם, חושבים שחמאס רציני. שהוא ויתר על הפסקה רשמית של המלחמה, ויסתפק בתמונות ניצחון: חזרת התושבים צפונה, ונסיגת צה"ל. אתמול דיווחו מקורות ערבים כי חמאס שינה את עמדתו; הוא מוכן כעת לשחרור 33 חטופים, ולא מספרים נמוכים בהרבה שהושמעו קודם לכן. ביממה הקרובה הדברים יתבהרו.
המהלך הנוכחי הוא פרי פריצת דרך בישראל. לפני 11 ימים התכנסה ישיבת הצוות הבכיר שעוסק בשבויים ונעדרים. בין היתר, ישבו שם שר הביטחון גלנט, הרמטכ"ל הלוי, ראש המוסד ברנע, ראש השב"כ בר, האלוף ניצן אלון. זו הייתה ישיבה קריטית. כל הנוכחים הבינו שישראל הגיעה לאין מוצא. בוושינגטון אומרים שלא יגבו פעולה ברפיח; לא יספקו נשק, אולי ימנעו שימוש בתחמושת אמריקנית. גם גיבוי במועצת הביטחון לא יהיה. נאומי הרהב של נתניהו את בן גביר מתעלמים מהעובדה הזו, שוב ושוב. בנוסף, ברור שאי-אפשר להגיע להסדר בצפון ללא הפוגה כלשהי בלחימה בעזה; שהחלון הסעודי עלול להיסגר במהירות, ושצה"ל ממילא איננו מנהל מלחמה ברצועה כרגע.
בינתיים, החטופים נמקים בשבי. הנסיבות והתנאים מחרידים, ועוד רבות ידובר בהם. חמאס וסינוואר אינם חוששים במיוחד ממהלכי ישראל הצבאיים בשלב זה. בניגוד לממשלה הנוכחית, הם מבינים שישראל איבדה את שני יתרונותיה המרכזיים: תמיכה אמריקנית במלחמה ואחדות ציבורית.
לכל הנוכחים בישיבה היה ברור שהקדימות צריכה להינתן להשבת החטופים, עכשיו. אם צריך ולמען עסקה, יש להתיר עליית אוכלוסייה פלסטינית צפונה, ללא כל הגבלה. באופן הדרגתי, לפי התקדמות העסקה, יש לפנות את מסדרון נצרים. נקבע שבכל מקרה, ישראל לא תסכים להשבת פחות ממספר מסוים של חטופים.
כך הגיעו הדברים לקבינט המלחמה. נתניהו, כפי שכתב עמיתי נחום ברנע בעמודים אלה ביום שישי, היה המום מהחזית האחידה של מערכת הביטחון. הוא ראה בה מארב. היה ברור לו שעסקה כזו — גם ללא הודעה על הפסקת המלחמה — מסכנת את הקואליציה. כאשר סיכם את הדיון, אמר נתניהו לאיזנקוט, גנץ, דרעי וגלנט ש"צריך לדבר שוב על המספרים" של החטופים. איזנקוט וגנץ זיהו את התרגיל; הם כבר מכירים את הקליינט. השניים, יחד עם שר הביטחון גלנט, לא התכוונו לתת לנתניהו לעשות את מה שהוא עושה כבר חודשים: לדחות, לעכב, לדון שוב. אם זה ככה, אני מודיע שאדרוש הצבעה, אמר גלנט לנתניהו. חבר אחד בקבינט אמר לראש הממשלה - הדברים הוצגו, הם מקובלים על מערכת הביטחון כולה.
בישיבה הזו, בצורה החשאית ביותר, נקבעה עמדת הפתיחה של ישראל במו"מ לגבי מספר החטופים - ועמדת המינימום שלה. באותו ערב התקיים קבינט כללי, ומישהו - תנחשו אתם מי - טרח לעדכן את בצלאל סמוטריץ' על הפרטים החשאיים במו"מ מול המצרים וחמאס
נתניהו שתק; זה עבר איכשהו, אבל לא היה סוף הסיפור. בישיבה הזו, בצורה החשאית ביותר, נקבעה עמדת הפתיחה של ישראל במו"מ לגבי מספר החטופים - ועמדת המינימום שלה. באותו ערב התקיים קבינט כללי, ומישהו - תנחשו אתם מי - טרח לעדכן את בצלאל סמוטריץ' על הפרטים החשאיים במו"מ מול המצרים וחמאס.
במילים אחרות: קבינט המלחמה קיים דיון סודי ביותר על פרטי מו"מ רגישים ביותר. אלה הועברו לשר סמוטריץ' שהעלה זאת בישיבת הקבינט הגדול. איכשהו, למהדורות החדשות, זה כבר הודלף באופן סלקטיבי. הופיע בהן מספר מסוים, מזיק ביותר, שהוא למעשה עמדת המינימום של ישראל במו"מ. עוד באותו ערב שוגר גורם ביטחוני לכל כלי התקשורת כדי לנסות לצמצם את הנזק, ולהבהיר שהמספר הרלוונטי לעסקה הוא 33 חטופים.
מה התכלית של הדלפה כזו? לפוצץ את העסקה. איך? באמצעות מיתוג קודר בתקשורת הישראלית. חמור מכך - במשתמע, זה העביר אינפורמציה לחמאס, כך שיוכל להתעקש על פחות חטופים. יותר ממשתתף אחד בקבינט המלחמה משוכנע לגמרי שנתניהו הוא ששיגר את אנשיו לעדכן את סמוטריץ'. אחרי שקמה הסערה באותו ערב על התנאים "הגרועים" של העסקה - מי יכול היה לרצות בסערה כזו, תמהני - רה"מ מייד "נזעק". הכל התפוצץ, הוא התאונן מרה באוזני אנשיו. הכל הודלף לתקשורת, אוי, חייבים לעצור, מה נעשה עכשיו.
המסר היה: תעצרו הכל. בבוקר שמע על כך גנץ והתפוצץ. הוא דרש להעלות על הקו את ראש המוסד, ולוודא שהחלטות קבינט המלחמה ייושמו. שהעמדה החדשה של ישראל תוצג, ושיהיה ניסיון להגיע לעסקה. וזה עוד לא הסוף. ביממות האחרונות ממש ניסה נתניהו לבצע עוד מהלך אגרסיבי, ברגעים הרגישים ביותר לעסקה. אם היה מתבצע, העסקה הייתה מתפוצצת לגמרי. נתניהו שוב נבלם.
"אתם לא יודעים איך מנהלים מו"מ", האשים נתניהו פעם. במקרים אחרים, רבים מספור, התחושה הייתה של דחיינות, חוסר יכולת לקבל החלטות. האפשרות הנוספת הייתה בלתי נסבלת: שנתניהו לא רוצה עסקה, ויעשה הכל לסכל אותה, רק כי זו מאיימת על גורלו הפוליטי האישי
במשך חודשים, הנושאים והנותנים מטעם ישראל התקשו לפרש לגמרי את מעשיו של ראש הממשלה. לעיתים, נדמה היה להם שהוא רוצה בעסקה, אבל מנסה לשחק משחק קשוח. "אתם לא יודעים איך מנהלים מו"מ", הוא האשים פעם. במקרים אחרים, רבים מספור, התחושה הייתה של דחיינות, חוסר יכולת לקבל החלטות. האפשרות הנוספת הייתה בלתי נסבלת: שנתניהו לא רוצה עסקה, ויעשה הכל לסכל אותה, רק כי זו מאיימת על גורלו הפוליטי האישי.
רוב הזמן, נדמה היה שמדובר באופציה ב'. ובוא נגיד את האמת: צה"ל ומערכת הביטחון לא רצו, לדוגמה, לעזוב את מסדרון נצרים. חמאס התעקש (ואולי עוד מתעקש) על הצהרה ישראלית שהמלחמה נגמרה, וגם ערובות שלא תתחדש.
אבל כרגע, יש התבהרות מסוימת. היא קשורה לנתניהו. קחו כדוגמה את מה שעשה במהלך סוף השבוע, תחת הכינוי "גורם מדיני בכיר". אין כל היגיון בהודעות ההיסטריות לתקשורת הישראלית במהלך השבת, על כך שבשום אופן המלחמה לא תיגמר, ושהמבצע ברפיח ייצא לדרך, עם עסקה או בלעדיה. הרי איש בקבינט המלחמה לא מסכים ממילא להצהרה על סיום המלחמה. נניח שחמאס יחזור עם הצעה בלתי אפשרית. קבינט המלחמה יתכנס ויגיד לא. אז מה תכלית תדרוכי "הגורם המדיני"? התשובה היא שנתניהו כבר איננו משרת את האינטרס הלאומי של עסקת החטופים, ואפילו לא את רצונו לשמור על הבייס של הימין. הוא כרגע מסור בעיקר לחנופה לבייס של הימין הקיצוני, מסמוטריץ' דרך אורית סטרוק ועד איתמר בן גביר. ההודעות האלה אינן רק יחסי ציבור; הן נזק נטו עבור האינטרס הישראלי. נניח שהעסקה לא תצא אל הפועל. בדיעבד, התנהלות רה"מ יצרה רושם מובהק שהוא השתדל לסכל את השבת החטופים. רושם שהוא רעל נורא לחברה הישראלית ואחדותה - בוודאי אם הולכים למהלך צבאי. בנוסף, ההודעות והתדרוכים הללו גרעו מהקרדיט שקיבלה ישראל שהיא עשתה הכל לקידום עסקה. בזמן כזה, הדבר הנכון הוא לשתוק ולנהל את המגעים בחדרים הסגורים. אם אתה רוצה את החטופים בבית, כמובן.
פורסם לראשונה: 00:16, 05.05.24
