על כף אחת של המאזניים מונח המשך המלחמה וכניסה של צה"ל למעטפת מרחב רפיח. על הכף השנייה הפסקת המלחמה, השבת החטופים, חזרת 100 אלף ישראלים לבתיהם ולחייהם בעוטף עזה ובצפון, שיקום היחסים עם הממשל האמריקאי ועם דעת הקהל במערב, הקמת קואליציה אזורית נגד איראן ונרמול היחסים עם סעודיה. אני חושש שאין מנוס מלצרף עוד גורם כבד משקל לכף אחת של המאזניים: קרע עמוק ומר בתוך החברה הישראלית, בתוך הצבא, בתוך משפחות. כך מתחילות מלחמות אזרחים.
היום מתכנס קבינט המלחמה למה שנראה כמו ישיבה מכרעת. אבל הניסיון לימד אותנו לא לפתח ציפיות. בדיון בקבינט ערב עסקת החטופים הראשונה, לאחר שתמו כל הבירורים, אמר נתניהו שהוא רוצה לעשות עוד שיחת טלפון, עוד בירור. רק איום מפורש של איזנקוט אילץ אותו לקבל את ההכרעה. הדחיינות היא המהות.
כן, חמאס הוא ארגון טרור רצחני. טוב היה אילו ידענו למחות אותו מעל פני האדמה. אבל לאחר 210 ימי לחימה אנחנו יודעים את מגבלות כוחנו. ההערכות בצה"ל צופות הישג צבאי מוגבל ברפיח במחיר גבוה
כן, חמאס הוא ארגון טרור רצחני. טוב היה אילו ידענו למחות אותו מעל פני האדמה. אבל לאחר 210 ימי לחימה אנחנו יודעים את מגבלות כוחנו. ההערכות בצה"ל צופות הישג צבאי מוגבל ברפיח במחיר גבוה. צה"ל ימוטט את השלד של ארבעת גדודי חמאס שמוצבים שם - עניין חיובי לעצמו - אבל חמאס לא יושמד ואנחנו נשלם בנפגעים נוספים מבין הלוחמים ומבין החטופים ונגרום להרס ולהרג בקנה מידה גדול בעיר ובסביבתה. התגובה של ממשלות ושל דעת הקהל בעולם תהיה קטלנית.
כל מי שעיניו בראשו, גם בצמרת הביטחונית שלנו, גם בממשל ביידן, מבין מה מונח על שתי כפות המאזניים. זה לא חטופים מול רפיח - זאת אסטרטגיה מול פוליטיקה. נכונות ישראלית לסיים את המלחמה, לא להלכה אולי, אבל למעשה, היא החלטה אסטרטגית שפותחת דלת ליציאה מהבור שנפלנו לתוכו ב-7 באוקטובר ולהסדרים שישראל יכולה לחיות ולשגשג איתם. היו לנו הישגים צבאיים משמעותיים במלחמה. נצטרך להסתפק בהם.
מחיר כבד
חמאס יחדל להתקיים בעזה כצבא וכממשלה, אבל ימשיך להתקיים כארגון טרור וכתשתית חברתית, גם בגדה, גם בעזה. המחיר כבד גם ברשימת האסירים הכבדים שישוחררו. ישראל תצא מעזה בלי הניצחון המיוחל, המוכרז. זה טבען של החלטות אסטרטגיות.
נתניהו בחר לברוח מהמסלול האסטרטגי אל המסלול הפוליטי. שתי ההודעות שהוציא אתמול תחת כיסוי חצי אנונימי נועדו לסכל את הסיכוי לעסקה. קהל היעד היה המתווכים, חמאס-חוץ והכהניסטים בממשלה שלו. אם הם ישתכנעו שאין עסקה הוא ישתחרר מהצורך להכריע. המלחמה תימשך, הלחץ האמריקאי יתפוגג והאיומים מימין ומשמאל לפרק את הממשלה שלו יידחו למועדים אחרים. העובדה שנתניהו התפתה להוציא את ההודעות, ועוד בשבת, מלמדת שהוא מבוהל באמת, שהוא מאמין שעסקה היא בגדר האפשר.
התרגילים האלה עבדו בעבר. הם לא עובדים היום, לא על חמאס, לא על גנץ ואיזנקוט ולא על המתווכים. הזמן בוער לממשל האמריקאי לא פחות משהוא בוער למיליוני ישראלים שחרדים לחייהם של החטופים. נותרו רק שישה חודשים לבחירות באמריקה. ביידן במאני טיים. לכן האמריקאים הבטיחו בנוסח כלשהו לראשי חמאס לערוב לכך שאם תהיה עסקה המלחמה לא תתחדש. חמאס דורש ערובה כזאת זמן רב. הוא לא מאמין להבטחה ישראלית - ובנסיבות האלה אפשר להבין אותו.
נחום ברנעצילום: אביגיל עוזילכן ראש הסי-אי-אי מקדים ומגיע לקהיר; לכן הממשל לוחץ בגלוי על קטאר לאיים על מנהיגי החמאס ולוחץ כמעט בגלוי על ממשלת ישראל להיענות לעסקה. הכל מונח על הכף, מהחימושים במטוסים ועד הקואליציה האזורית וההסכם בלבנון.
כולנו מכירים את הסיפור על ההוא שגם אכל את הדגים המסריחים, גם הוכה וגם גורש מהעיר. ב-7 באוקטובר הוכינו; בהתמשכות המלחמה בשש או שבע חזיתות אכלנו שפע דגים מסריחים; בדרך שבה נתניהו מתנהל אנחנו נגורש בסוף מהעיר.
פורסם לראשונה: 00:00, 05.05.24
