המציאות הקשה שבה נמצאת מדינת ישראל בחודשים האחרונים תבוא לידי ביטוי באופן כואב ביום הזיכרון הקרוב: משפחות שכולות שיקיריהן נטמנו בחלקה הצבאית בבית העלמין של קריית שמונה לא יודעות אם יוכלו לעלות לקבריהם. טקס ממלכתי, ואת זה אפשר לומר בוודאות כמעט מוחלטת, לא יתקיים שם.
המטח הכבד לקריית שמונה בתחילת השבוע
(צילום: יהושע אוחנה מנחת קריית שמונה)
משפחת סעדיה מקריית שמונה היא אחת מאלה שיצטרכו להתמודד עם המצב הלא הגיוני הזה. בנם של ציון ומיכל, סמ"ר לירן סעדיה, נהרג במלחמת לבנון השנייה. "לירן היה ילד מחונן", הם סיפרו, "כבר בגן הוא ידע לפתור בראש תרגילים מורכבים, מה שהותיר את הגננות נדהמות. הוא למד בתיכון במגמת פיזיקה-מתמטיקה, וכשהגיעה השעה להתגייס בחר ביחידה מובחרת ושירת כקשר בסיירת 'אגוז'. במהלך השירות עבר קורס מ"כים ושימש כמדריך טירונים. הוא זכה פעמיים בתעודות הצטיינות – כחניך וכמ"כ. לירן גם היה מוכר כמי שתמיד דאג להשכין שלום בין החברים, המפייס של הצוות".
עם תחילת מלחמת חרבות ברזל, פונתה משפחתו של לירן מקריית שמונה. ציון, מיכל, בתם ירדן ושלושת הנכדים הגיעו תחילה למושב נורדיה, ולאחר חודש עברו למלון בנתניה. מאז הם שם. שבעה חודשים. "להיות רחוקים מהבית שאנחנו כל כך אוהבים, לגדל פה נכדים, לחיות בחוסר ודאות מתי נשוב ואיך – זה פשוט לא חיים", אמר ציון, "אני מגיע פעם בשבועיים לקריית שמונה לבקר את האחים שלי ולבדוק מה עם הבית. מיכל והבנות חוששות ולא מגיעות.
מי יודע אם נוכל להגיע השנה לקברו של לירן. ברור לנו שטקס לא יהיה, כי חיזבאללה כל הזמן יורה טילים ושולח רחפנים לעיר, אז מסוכן להתקהל", הוסיף. "מיכל נהגה לעלות לקברו הרבה מאוד, אבל מאז סוכות היא לא הייתה שם. זה דבר נורא עבורנו. אנחנו מתגעגעים אליו מאוד וזו דרכנו להרגיש קרובים אליו".
4 צפייה בגלריה
"איזה יום זיכרון זה יהיה אם לא אוכל להיות ליד הקבר של בני". גרמן רוז'קוב ואמו לודמילה
לודמילה רוז'קוב בת ה-73, שפונתה מקריית שמונה לבית מלון בטבריה, פורצת בבכי כשמדברים איתה על יום הזיכרון. בנה, סגן גרמן רוז'קוב, קצין בחטיבת הנח"ל, נהרג בהיתקלות עם מחבלים שחדרו לישראל בשנת 2002. לאחר מותו הוענק לו צל"ש מפקד אוגדה. "עצוב לי מאוד", אמרה לודמילה, "איזה יום זיכרון זה יהיה אם לא אוכל להיות ליד הקבר של בני? אני מדברת עם עוד הורים שכולים מהאזור וכולם שבורים מזה.
"כל שנה, ביום הזיכרון, חברים של גרמן, שהיום כבר יש להם משפחות וילדים, מגיעים לבית העלמין, מחזקים אותי, מדליקים איתי נר זיכרון ומניחים אבן על המצבה", סיפרה. "עם כל הכאב הגדול, זה יום מיוחד עבורי. חשוב לי להיות שם בצפירה ולדבר איתו. מה יהיה הפעם, אני לא יודעת. יש לי חור גדול בלב מהמחשבה שלא אהיה שם השנה".
לודמילה נלחמה במשך שנים כדי לקבל אישור להביא לעולם ילד מזרעו של בנה המנוח. היא ניצחה במאבק והצליחה להגשים את חלומה בעזרת אם פונדקאית. לפני שבע שנים נולדה נכדתה, ורוניקה גל. "אני חיה כאן במלון עם ורוניקה גל ועם האמא שלה, אירנה", היא סיפרה, "כולנו מתפללות שיקרה נס ונוכל לעלות ביחד לקברו של גרמן, לספר לו מה קורה איתנו ולהדליק נר לזכרו".
פורסם לראשונה: 00:00, 08.05.24
