לא חלפו יותר מדקות בודדות אמש מהודעת חמאס על כך שהם מקבלים את ההצעה המצרית להפסקת אש, וכבר החלו החגיגות ברחובות רפיח של עזתים שהניחו שבכך נחסכה מהם פגישה מקרוב עם כוחות צה"ל. אפשר להבין אותם. את החוגגים בצד הישראלי, עם זאת, שמיהרו להניח שהודעת חמאס מחייבת את ישראל לדחות את הכניסה לרפיח ולהסכים מיד להפסקת אש למשך מספר שבועות - אפשר היה להבין פחות.
ראשית, העובדות: ההצעה שחמאס ניאות להסכים לה לא הוגשה לו מהצד הישראלי, אלא מידי המצרים - שכבר נכתב כאן בעבר כי קיימות מספר סיבות לפקפק בניטרליות לכאורה שלהם, וכי יש מי שמעריכים שהם חוששים מכניסה של צה"ל לרפיח שתחשוף לעיני ישראל את כמות המנהרות שנבנו שם מתחת לעיניים המצריות, ואת איכותן. בקהיר רוצים לשמור - לפחות מול העולם - על דימוי של מתווכים הוגנים ושפויים, ולא מעוניינים שישראל תיאלץ להבין סוף-סוף מה הם מוכנים לעשות כדי לשמור על אנשי האחים המוסלמים שבשטחם בשקט.
גם אם ישראל תסכים לדון על פרטי העסקה, ספק גדול אם תוכל לחיות בשלום עם תנאיה הנוכחיים - שמשמעותם, הלכה למעשה, הם סיום המלחמה ללא כל הישג
בנוסף, מעבר לכך שיש לפקפק במניעים המצריים להצעה, ישנו פרט נוסף שאסור לשכוח מול צהלות השמחה ברחובות ברפיח ובקרב הפרשנים והאלופים בדימוס אצלנו: ישראל מעולם לא הסכימה בעצמה להצעה הזו, וגם אם תסכים לדון על פרטיה, ספק גדול אם תוכל לחיות בשלום עם תנאיה הנוכחיים - שמשמעותם, הלכה למעשה, הם סיום המלחמה ללא כל הישג, כאשר קיים חשש שרבים מהחטופים יישארו בידי חמאס, וחשש גדול עוד יותר לכך שתאוותו של ארגון הטרור לבצע חטיפות נוספות, כמו גם יכולתו לעשות זאת, רק יגדלו.
ולכן, אין מנוס ממסקנה אחת פשוטה: עם כל הכבוד להסכמה של חמאס להצעה שמניעיה מפוקפקים ושישראל מעולם לא אימצה בעצמה - טוב עשתה הממשלה כשהודיעה שהפעולה ברפיח תתבצע כמתוכנן, ופעלה בהתאם. אם כבר, הודעת חמאס אמש רק חיזקה את ההבנה שפעולה צבאית ברפיח היא הכרחית - שכן היא הוכיחה שרק לחץ צבאי מצליח להוריד את חמאס על ברכיו, ורק הוא יכול להביא בסופו של דבר להחזרת החטופים כולם - החיים והמתים - וליצירת שקט בגבול הדרומי.
דחיית הכניסה לרפיח הייתה יכולה להיות המשך ישיר של מדיניות הוויתורים והכניעה שנכשלת פעם אחר פעם כבר ארבעה עשורים - החל מאוסלו, דרך ההתנתקות ועסקת שליט ועד הקונספציה שהביאה עלינו את 7 באוקטובר. לעשות את אותו הדבר פעם אחר פעם ולצפות לתוצאה שונה, זו ההגדרה של טירוף. ואל מול המחאות הספונטניות, לכאורה, שפרצו אמש בישראל בעקבות הודעת חמאס, בקריאה להיענות להצעה להפסקת אש כדי להשיב את החטופים, צריך להזכיר שוב: דווקא מי שמתנגדים לעסקה מופקרת ומתעקשים על לחץ צבאי הם מי שחושבים על טובת החטופים - הנוכחים והעתידיים. צריך להמשיך להילחם, גם ברפיח, עבור החטופים החיים והמתים ועבור ביטחונם של כלל אזרחי ישראל, במיוחד אלו שעוד ישובו לגור ביישובי עוטף עזה. צריך להסיר את איום החטיפה מארגז הכלים של ארגוני הטרור אחת ולתמיד, והדרך לשם עוברת בהפיכת כל אבן ברפיח עד לחיסול כלל המחבלים ועד לפירוקו המלא של חמאס מכוחו הצבאי.
מותר לנו להיות החזקים. גם מול הודעת חמאס, צריך לדבוק בטקטיקת הניצחון והביטחון.
פורסם לראשונה: 00:00, 07.05.24
