משאים ומתנים מול ארגוני טרור בתחום השבויים והנעדרים היו מאז ומעולם מורטי עצבים ולא אחת מתסכלים, אך בכולם עמדה בקצה הדרך מנהיגות שידעה לקבל החלטות קשות. כך למשל, רה"מ אריאל שרון ז"ל, שבשלהי 2003 ידע להכריע – על אף הסתייגויות במערכת הביטחון ובצל קשיים שהערים ארגון הטרור חיזבאללה – על השבתו של אל"מ (מיל') אלחנן טננבאום. טננבאום נפל שבי לתרמית שהארגון טמן לו, ונחטף בידי משמרות המהפכה האיראניים בדובאי, שנים לפני שנפתחו שערי הנורמליזציה בין ישראל למדינות המפרץ הפרסי.
יחד עם האזרח טננבאום, הושבו ארצה שרידיהם שלושת של חללי צה"ל מתקרית החטיפה בהר דב באוקטובר 2000, שגורלם הוסתר משך למעלה משלוש שנים בידי ארגון הטרור האכזר.
המו"מ העכשווי למול רב-המרצחים סינוואר אינו שונה מהותית במובנים אלה. יש בתהליך רכיבים ואתגרים המוכרים למערכת הביטחון היטב מן העבר (דוגמת מניפולציות תקשורתיות שתכליתן העמקת קרע בין הציבור להנהגה, הסתרת מצבם וגורלם של החטופים ועמדות מופרכות כבלוני ניסוי), אך גם יש בו מן החידוש והייחודיות, הטמונים ראשית בהיקף החריג בכל קנה מידה של החטופים, ובעובדה כי המגעים מתנהלים, לראשונה, תחת אש.
משתנים נוספים שבולטים בתהליך הנוכחי הם מידת ועומק העניין והמעורבות הבינלאומית בתהליך בהובלת ממשל ביידן, והחתימה התקשורתית הגבוהה, באופן יחסי, של מהלכי המו"מ. לכל אלה נגזרות והשפעות על דינמיקת המו"מ, ובהתאם גם על ההבנות המתגבשות – ועל מידת הבהירות האסטרטגית של התהליך כולו.
אלה גם אלה מייצרים בימים האחרונים תמונה שהולכת ומתחדדת, שלפיה בהנהגת חמאס נפלה ההחלטה – שאמנם כפופה להתפתחויות בשטח ולדינמיקת המשא ומתן – שיש לאמץ את "הסכם המסגרת" לעסקה, בכפוף לתיקונים, שאינם מקובלים בעליל על ישראל, בפרט ביחס להיקף החטופים המשוחררים, מנגנון השחרור ומאפייני הפסקת האש.
מחד, ניתן לטעון כי עצם ההישענות של חמאס על מתווה "הסכם המסגרת" מגלמת התקרבות בין הצדדים, ושבה ומשקפת את עניינו של ארגון הטרור בראש ובראשונה בהפסקת הלחימה, ובמדרגה השנייה – בשחרור אסירים ביטחוניים, באופן שמותיר כר גמישות נרחב יחסית לישראל בקביעת שמות המשתחררים, יעד גירושם ועוד.
מאידך, המסרים הישראליים שלפיהם חמאס חרג באופן בוטה מההבנות שסוכמו לכאורה עד כה, אפשר ומשקפות את חוסר עניינו בהצלחת המו"מ, עד כדי פיצוצו – בבחינת מניפולציה נוספת מבית היוצר של ארגון המרצחים. כך או אחרת, המו"מ מצוי בשלב רגיש – בין אם לקראת פריצת דרך ובין אם לעבר התרסקות מהדהדת נוספת – באופן שבו לפקטורים חיצוניים יש פוטנציאל השפעה ישיר על המו"מ. בין אלה נמצא התמרון הצה"לי בדרום רפיח שעשוי להוות מנוף כחול-לבן נוסף על חמאס, אך כזה המוגבל בזמן ובתוחלת על חדרי המו"מ, כפי שהוכח לאורך חודשי המלחמה ונוכח העובדה שעיני הקהילה הבינ"ל נשואות לרצועת עזה ובוחנות במסרקות ברזל את פעילות צה"ל.
בנוסף, התכיילות הצדדים לעבר "הסכם המסגרת" המסתמן איננה מניחה יסוד לשינוי דרמטי במבנה העסקה האפשרית (מהלך מדורג לשחרור כלל החטופים), אך מחדדת את הצורך בהכרה במגבלות הכוח ובתפיסה זהירה של המציאות המורכבת, בהנחה ומעוניינים להביא לשחרור החטופים. גישה צנועה זו מחייבת את ישראל לשמר אקטיביות בתהליך, תוך הימנעות ככל הניתן ואלא במצבי משבר חריגים, מהיעדרות מסבבי השיחות בקהיר, כפי שדווח לאחרונה מספר פעמים.
דומה, אם כן, כי המשא ומתן מצוי על פרשת דרכים, אך באופן שעשוי להגיע בקרוב כדי מרחבי הכרעה - לכאן או לכאן, נוכח הלחץ האמריקאי הגובר להגעה לעסקה כאינטרס עליון של ממשל ביידן בעת הנוכחית.
לו תתבהר התמונה, גם קו פרשת המים של החוגים המתונים בממשלה ילך ויתקרב לנקודת הכרעה – ואפשר גם של המערכת הפוליטית כולה.
עו"ד אבי כאלו כיהן כראש מחלקת שבויים ונעדרים בצה"ל, והוא עמית מחקר במכון למדיניות נגד הטרור (,(ICT אוניברסיטת רייכמן
פורסם לראשונה: 00:00, 08.05.24
