האיום האמריקני להגביל את משלוחי הנשק לישראל הופך בימים אלה לנושא יותר מרכזי ובעיקר גלוי בדיאלוג בין שתי המדינות. שורת הפרסומים בתקשורת האמריקנית בימים האחרונים היא לא איתות אזהרה: זוהי הצלפת שוט של ממשל ביידן נגד ישראל, והאמת הלא פשוטה היא שהמכות הבאות עלולות להיות כואבות הרבה יותר.
הניסיונות לגמד את הסיפור – למשל בתזכורת ממה שאירע במהלך מבצע צוק איתן, כשנשיא ארצות הברית דאז ברק אובמה עיכב את משלוחי טילי "הלפייר" – לא מחזיקים מים. עם כל הכבוד למה שקרה לפני כמעט עשור, מלחמת חרבות ברזל היא גם ארוכה וגם רב-זירתית, עם פוטנציאל להתרחב לחזית מלאה בצפון.
2 צפייה בגלריה
ביידן ונתניהו. קרע בין ארה"ב לישראל שמעלה את הסבירות למלחמה
(צילום: REUTERS/Elizabeth Frantz, דובר צה"ל, REUTERS/Ronen Zvulun)
כבר עתה, בגלל ריכוז המאמץ בתחילת המערכה בעזה והדריכות מול חיזבאללה, זוהי המלחמה שבה האמריקנים פיטמו את צה"ל יותר מבכל מערכה אחרת עם יותר מ-370 מטוסים ו-65 אוניות שהגיעו לישראל, רובם עם דגל אמריקני. הנתון הזה לבדו מלמד עד כמה בניין הכוח של ישראל לא התאים למפת האיומים.
כפי שפורסם כאן בעבר, הדרג המדיני הנחה את צה"ל לבנות את יכולות ההכרעה שלו רק בזירה אחת (לבנון) ולמגננה ביתר הזירות. המלחמה הזו מלמדת אותנו עד כמה הערכת המצב הייתה חסרה וקשה לדמיין איפה היינו אלמלא ההתייצבות המלאה של ארה"ב בראשות הנשיא ג'ו ביידן.
אולם עכשיו, ודי כצפוי, מגיע ה"עד כאן". המסר האמריקני מאוד בהיר: אם לא תצייתו בעניין רפיח, ותפעלו לכיבוש העיר, לא תקבלו את הסיוע שהוא קריטי לא רק לרפיח אלא גם להתפתחויות אפשריות בצפון.
אמנם ישראל שמרה חימושים למלחמה מול חיזבאללה וגם עתה הם מחכים ליום פקודה, אלא שמלחמה כזאת, מול אויב מאומן ומצויד בהרבה מחמאס, לא תהיה קצרה. לכן במערכת הביטחון מתייחסים לאיום האמריקני במלוא הרצינות ומתנהלים מולו בזהירות וברגישות רבה.
השינוי כעת הוא שבמקום שהנושא שעד כה נדון בין הפנטגון לבין מערכת הביטחון הישראלית – שראשיה שיקפו את המצב לדרג המדיני – האמריקנים החליטו שהגיעה השעה לאוורר את הכביסה המלוכלכת בחוץ. לפי אותם פרסומים בתקשורת בארה"ב, העיכוב במשלוחי הנשק שמיועדים לישראל עומד על שבועיים לפחות, והמשלוחים כוללים, בין השאר, אלפי פצצות למטוסי קרב מתוצרת בואינג, לצד ערכות שהופכות את הפצצות למדויקות יותר. בצה"ל פצצות מהסוג הזה מכונות "ברד כבד", וחיל האוויר משתמש בהן בכל זירות הלחימה, מעזה ועד סוריה.
יש מי שטועים או מוטעים לחשוב שהסיפור הוא גחמה של "פקיד" כזה או אחר. במציאות, החלטה כה רגישה, שנוגעת בליבת הדיאלוג האסטרטגי בין שתי המדינות, מאושרת בחדר הסגלגל ולא פחות מזה. שם יודעים שאפילו חמש דקות של עיכוב במשלוח הן התפתחות אזורית דרמטית, שבאמצעותה השחקנים במזרח התיכון בוחנים את רמת ההרתעה הישראלית. העיניים בטהרן, למשל, עוקבות אחרי כל תנודה ביחסים שבין וושינגטון לירושלים. זה בדיוק מה שנאמר באזהרה המפורסמת שהעביר אגף המודיעין לנתניהו בזמן הסערה סביב הרפורמה המשפטית: קרע בין ארה"ב לישראל מעלה את הסבירות למלחמה.
המסר האמריקני קשור ישירות לעסקת החטופים, ששוב תלויה על בלימה. צה"ל מנצל זאת לפעולה מוגבלת ואף סמלית, שהגיעה עד כה עד מעבר רפיח בלבד. מעניין גם לשים לב לרטוריקה של שר הביטחון, יואב גלנט, שביקר אתמול בגבול הדרומי: "הפעולה ברפיח לא תיעצר עד לחיסול חמאס – או החזרת החטוף הראשון לישראל". במילים הללו, גלנט לא פוסל התגמשות ובניגוד לנתניהו הוא אף מאותת לאמריקנים שניתן למנוע פעולה מסיבית ברפיח.
כרגיל, זה תלוי בעיקר בסינוואר: אם החשש מפעולה ישראלית יוביל אותו לעסקה שונה מזאת שדוברה בימים האחרונים. בהתאם, ישראל תגיע לרגע הכרעה דרמטי: להיענות לתכתיב האמריקני ולפעול מינימלית ברפיח, או להיכנס עד סוף ולהסתכן בתרחיש שיכול להותיר אותה חשופה ומבודדת.
פורסם לראשונה: 00:03, 08.05.24
