אפתח בשתי קביעות שמנוגדות למסרים שהישראלים מקבלים ביומיים האחרונים מהממשלה. האחת, עסקת החטופים שמציע חמאס לא רחוקה מההצעה שאושרה על-ידי ישראל. יש פערים, אבל בשלב הזה לא הם העיקר. החדשה העיקרית היא שיש עסקה: קונקרטית, מפורטת, ברורה. כך מבין את המצב כל העולם, מוושינגטון עד עזה. אילו היה מדובר בעסקה לרכישת דירה היינו אומרים: זיכרון הדברים כבר נכתב. עכשיו נישא וניתן על הפרטים.
השאלה מה רוצה חמאס ברורה. נותרה השאלה מה רוצה נתניהו. מסמך כתוב שהגיע אמש לידי קובעי המדיניות מתמודד עם הטענה של נתניהו שההצעה החמאסית סותמת את הגולל על המשא-ומתן. לא כצעקתה: יש על מה לדבר.
הקביעה השנייה שמנוגדת למסרים נוגעת לרפיח. האמת היא שישראל לא תקפה את רפיח ולא כבשה את רפיח ולא הניפה את דגלי ישראל ולא הודתה לאלוהים על ישועתנו ברפיח. חגיגת הכיבוש מוקדמת ומוגזמת. מעבר רפיח ממוקם שלושה קילומטר מרפיח העיר. כמו שמעבר ארז וקיבוץ ארז הם ישויות נפרדות, כמו שחוף ירושלים וירושלים הם ישויות נפרדות, גם מעבר רפיח ורפיח הם ישויות נפרדות.
השאלה מה רוצה חמאס ברורה. נותרה השאלה מה רוצה נתניהו. מסמך כתוב שהגיע אמש לידי קובעי המדיניות מתמודד עם הטענה של נתניהו שההצעה החמאסית סותמת את הגולל על המשא-ומתן. לא כצעקתה: יש על מה לדבר
הטור הצבאי שהשתלט על המעבר ביצע את משימתו בנסיעה, בשטח שרובו ככולו ריק מאנשים. בהתחלה עבר הטור בדהניה, שהעבר שלה עשיר יותר מההווה: קודם הייתה כפר משת"פים, צמוד לגבול ישראל, אחרי אוסלו נחנך בה בטקס חגיגי בהשתתפות קלינטון שדה התעופה קצר הימים של נתיבי אוויר פלסטין, באינתיפאדה השנייה צה"ל חרש את המסלול, וב-2006 נחטף שם גלעד שליט. דהניה חזרנו אליך שנית, שלישית, רביעית. מסע הכיבוש נגמר בהכרזה חגיגית של מג"ד: "מעבר רפיח בידינו" - כאילו כבש זה עתה את הר הבית.
החלטת הקבינט ביום ראשון הייתה הבסיס לתרגיל שנתניהו מצטיין בו, מה שהאמריקאים מכנים דיבור משני קצות הפה. אנחנו לא תוקפים את רפיח, התחייב לאמריקאים; אנחנו כן תוקפים את רפיח, הסביר לשותפיו מימין ולשלוחים שלהם בתקשורת. ההשתלטות על המעבר נועדה להפעיל לחץ על חמאס לרכך את עמדותיו במשא ומתן, רמז למשפחות החטופים; ההשתלטות על המעבר היא רק ההתחלה, רמז לבייס. גלנט, שבז פחות ממנו לעובדות, מצא נוסח מגשר: ישראל תוקפת "במרחב" רפיח.
אחת ההחלטות הקלות של קבינט המלחמה
למהלך הצבאי לא היה קשר לעסקה: הוא לא ריכך את הצעת חמאס ולא השבית את המשא ומתן. כך לפחות הבין את המצב ראש הסי-אי-אי ביל בארנס, שהמשיך במסע התיווך האינטנסיבי שלו בין קהיר, דוחא ותל-אביב. אשר לחמאס, הוא לא זקוק למעבר: יש לו שפע מנהרות לעבור בהן. ההשפעה האפשרית היחידה היא על קצב כניסת הסיוע ההומניטרי. כרגע גם המעבר בכרם שלום סגור, וארגוני זכויות האדם מזהירים מפני הידרדרות.
זאת הייתה אחת ההחלטות הקלות של קבינט המלחמה. היה ברור שלאחר התקפת הפצמ"רים על כרם שלום הציבור - גם ציבור התומכים של גנץ - מצפה לפעולה. איזנקוט שאל את מפקדי צה"ל לפני שלושה חודשים מדוע הם לא משתלטים על המעבר. בנוסף, מכונת התעמולה של ערוץ 14 סימנה את איזנקוט כאיש שבולם את ההתקפה המיוחלת ברפיח. לאיזנקוט נמאס, והוא פרסם תגובה שהכחישה את הטענה מכל וכל.
מכונת התעמולה של ערוץ 14 סימנה את איזנקוט כאיש שבולם את ההתקפה המיוחלת ברפיח. לאיזנקוט נמאס, והוא פרסם תגובה שהכחישה את הטענה מכל וכל
ההכחשה שיחקה לידיו של נתניהו. כשהקבינט דן בהשתלטות על מעבר רפיח הוא ביקש שכל אחד מהשרים יצביע. קבינט המלחמה הוא פורום להתייעצות; אין בו הצבעות. שניים מהשרים לא הרימו ידיים: דרמר ואיזנקוט. נתניהו פנה אל כל אחד מהם בשמו. רון, אתה נגד פעולה במעבר רפיח? דרמר הבהיר שהוא בעד; גדי, אתה נגד פעולה במעבר רפיח? איזנקוט הבהיר שהוא בעד. למחרת יצאה הודעה של לשכת ראש הממשלה שהדגישה: ההחלטה התקבלה פה אחד.
הפה האחד הלך הרבה יותר רחוק מרפיח. הוא שירת את נתניהו במאבק שלו ללגיטימציה, גם בוושינגטון, גם בארץ. לא לכך מפללים גנץ ואיזנקוט. אתמול, לאחר שנתניהו וגלנט יצאו בהכרזות מתלהמות על המשך הלחימה ברפיח, איזנקוט ביקש לפרסם פוסט שמגנה את דבריהם. גנץ הקדים אותו.
ההסכם שמציע חמאס קשה לישראל, אבל אלה קשיים שליוו את המשא ומתן מראשיתו. קודם כל, הוא מחייב את ישראל להפסיק את הלחימה. אומנם זה קורה בפועל רק בשלב השני, אבל ההתחייבות היא לחבילה כולה. היא סותרת בעליל את מה שהבטיח נתניהו לבוחריו מאז תחילת המלחמה. ההשתמטות ממנה לא פשוטה: לפי ההצעה מדובר בערבות אמריקאית, לצד מצרים וקטאר, לא בערבות של אריה דרעי.
אין התחייבות לשחרור 33 חטופים בשלב א', ההומניטרי. חמאס טוען שאין לו 33 חטופים חיים שנכללים בקטגוריה "חולים". יש לו רק 20. צריך לומר שהוא טוען כך זמן רב, בעקביות.
חמאס מסרב לתת לישראל זכות וטו על שמות האסירים שישתחררו. זאת נקודה קשה שעליה יש מקום להתדיינות. גם המעבר משלב ב', שבו ישוחררו כל החטופים החיים וישראל תתחייב להפסקת הלוחמה ותיסוג מכל הרצועה לשלב ג', שבו יוחזרו הגופות, מעורר שאלות ודורש הבהרות.
כאשר הגיעה ההצעה לישראל הגורמים שמעורבים במשא ומתן הופתעו: הם לא ציפו להודעה של חמאס שאומרת "כן" במפורש. הם הופתעו גם מהחירות שלקחו לעצמם המתווכים, לנסח מחדש את מה שבהצעות הקודמות סוכם קודם, מילה במילה, עם ישראל.
נחום ברנעצילום: אביגיל עוזיכתבתי בעבר שהוויכוח בישראל רחב ועמוק מפרטי ההסכם. הוא גם לא מתמצה בשאלת החטופים. הוא מחלק את מקבלי ההחלטות לאלה שמבקשים לשלם את המחיר הנדרש, להחזיר את החטופים ולפתוח דף חדש בחיי המדינה, ולאלה שרואים במלחמה הזדמנות להגשים חלומות אחרים, גירוש, התיישבות, מלחמה כוללת. נתניהו נתון בכף הקלע: הוא לא יכול להרשות לעצמו לדחות את העסקה בגלוי; הוא לא יכול להרשות לעצמו לקבל אותה.
פורסם לראשונה: 00:02, 08.05.24
