על שני דברים מסכימה הצמרת הישראלית כולה: הראשון, ההצעה של חמאס אינה מקובלת. היא שוברת כמעט כל עיקרון שהוצב במגעים בין ישראל, קטאר, מצרים וארה"ב בשבועות האחרונים. העסקה איננה מבטיחה את השבתם של 33 חטופים בחלק הראשון, בניגוד לספינים של המתווכות – אלא רק 18, בקצב של שלושה בשבוע. בשלב השני, ישראל מחויבת להמשך השקט – כדי לקבל את 15 הנוספים, ואין מחויבות שכולם נמצאים בחיים. למעשה, ישראל אמורה להיסחט במשך זמן רב, מבלי לדעת את מצב החטופים, בעודה כבר מחויבת (החל מהשלב השני) לתום המלחמה. ממתווה חמאס משתמע שגם חמושים יוכלו לחזור לצפון ומרכז הרצועה, מבלי שישראל תסנן אותם מבין האזרחים או תוכל לפעול נגדם. בישראל העריכו עוד מסוף השבוע שתשובת חמאס תהיה למעשה שלילית.
הדבר השני הוא, שלאור תשובת חמאס לא נותרה לישראל ברירה אלא לנסות לייצר מנוף צבאי אפקטיבי שידחק את הארגון לעסקה. בישראל מתוסכלים מאוד מההתנהלות של הבית הלבן, שגם אתמול שחרר הודעות שמבטיחות למזרח התיכון ולעולם שהפעולה הישראלית מוגבלת ואיננה כניסה עמוקה לרפיח. בכיר בטחוני אחד אמר בדיון אתמול: "אם האמריקאים לא רוצים שניכנס לרפיח, הם צריכים לתת את הרושם שאנחנו מוכנים לכך. כשהם מדקלמים שלא ניכנס, אנחנו ניאלץ לעשות זאת, כי חמאס חש חסין".
בכלל, הבית הלבן המחיש ביצועים מוגבלים ביותר במו"מ. "לפחות הבאנו הצעה של חמאס על השולחן", אמר בכיר אמריקאי לעמיתיו בישראל ביממות האחרונות, "לפחות הבאנו משהו". הוא נשמע כמעט נואש, אבל הרגש השולט בצמרת הישראלית ביחס לוושינגטון הוא אכזבה. זה נראה שהם רודפים אחרי חמאס, במקום להיות מוכנים לאיים עליו. וזה לא מקדם את העסקה. עד כאן מה שכל חברי קבינט המלחמה וראש הממשלה מסכימים עליו.
אך הבעיות הפנימיות בצמרת הישראלית חריפות מאוד, וכך גם המילים. גורמים מעורים במו"מ מאשימים, בעקביות, שראש הממשלה עושה שימוש אגרסיבי בתקשורת וגם במודיעין רגיש כי הוא לא מעוניין בעסקה, "וזה לא סותר", אמר לי גורם אחד, "את זה שגם יחיא סינוואר לא רוצה עסקה". הדוגמה האחרונה, שגורמת לסערה משמעותית בצמרת המדינית בישראל, היא תשובת חמאס שלשום בערב. מי שקיבל את התשובה מטעם ישראל הוא ראש המוסד, דדי ברנע. ברנע עדכן את המזכיר הצבאי של ראש ממשלה, ואת צוות המו"מ – שם יושבים ראש השב"כ והאלוף במיל' ניצן אלון, האחראי על שבויים ונעדרים.
בזמן הזה, חמאס כבר החל מוציא הודעות שהוא אמר "כן" לעסקה, וברפיח חוגגים ברחובות. התקשורת הבינלאומית כבר כמעט מדווחת על שלום אזורי. אך שרי קבינט המלחמה (ובהם שר הביטחון), וגם הרמטכ"ל ואמ"ן, טרם קיבלו את תשובת חמאס. למעשה, הם שומעים על התשובה, ועל כך שמדובר ב"תרגיל" או "הונאה", בערוצי הטלוויזיה. אין להם שום זמן לעכל, בשעה שראש הממשלה נתניהו כבר מחזיק את התשובה, ואולי גם את הניתוח שלה, שאותם הוא קיבל מהמוסד – וגם מתחיל באמצעות אלה להכתיב קו תקשורתי.
כעס ניכר בחלקים במערכת הביטחון על ראש המוסד
למה ראש המוסד לא עידכן את שר הביטחון והרמטכ"ל אישית (או לשכתו את ראשי לשכותיהם, המזכיר הצבאי וכו')? תלוי את מי שואלים. יש כעס ניכר בחלקים במערכת הביטחון על ראש המוסד, שנחשב לקרוב ביותר לנתניהו מבין ראשי השירותים; בין הרמטכ"ל הלוי ובין דדי ברנע יש מתיחות משמעותית כבר כמה חודשים. במוסד לא מסרו לי תגובה, אבל אפשר להניח ששם יגידו שברנע לא מחויב חוקית לעדכן איש לבד מרה"מ וצוות המו"מ, ושם ממילא יושב האלוף ניצן אלון שצריך לעדכן את הממונים עליו.
בקבינט המלחמה יש המשוכנעים שנתניהו עצמו אחראי לזליגת עמדת המינימום של ישראל, זו שהוכנה בחשאי למו"מ עם חמאס
בכל מקרה, הנה התוצאה: מגיעה תשובה מחמאס. העולם כולו מאזין. ישראל לא עוצרת רגע, ועושה דיון מסודר, שבו מעודכנים כל הגורמים. היא לא אומרת את מה שדובר צה"ל הגרי אמר שלשום בלילה: אנחנו לומדים את ההצעה, ברצוננו להשיב את החטופים, נודיע על עמדתנו. לא נותנים לרמטכ"ל, שר הביטחון, גנץ, איזנקוט, דרעי, לעכל. כמעט מיד, ישראל סופגת כותרות בכל העולם: חמאס אמר כן, בישראל אומרים לא, ישראל תוקפת ברפיח. ותראו עד כמה זה מגוחך: ממילא הצעת חמאס לא קבילה על איש בקבינט המלחמה. אז מה הלחץ. מה הצורך הדחוף והקבוע של "גורם מדיני בכיר".
זה לא טכני, ההתנהלות הזו. שוב ושוב יש חיכוכים, פיצוצים ולפעמים שיחות צרחות על החלטות של נתניהו – לא לעדכן את גנץ ואיזנקוט, לקבוע קו מסוים למו"מ בקהיר, לדבר עם ראש המוסד אישית ולנסות לכוון למקום מסוים, שונה מדעת קבינט המלחמה. לאחרונה, התעקש בני גנץ להעלות על הקו טלפונית את ראש המוסד, לשמוע ממנו אישית שמה שהוחלט בקבינט המלחמה זה מה שיובא בפני המצרים כהצעת ישראל. חוסר האמון שולט.
"זו השיטה שלו באופן קבוע", אומר גורם בולט בקואליציה, "זה גם מה שנתניהו עשה בשבת. נתניהו מנצל שוב ושוב את הנגישות הגבוהה שלו לחומרים, לעיתים מודיעיניים, כדי לשחק איתם במשחק הפוליטי ונגד העסקה. והסיבה לכך פשוטה: גם ההצעה המקורית שישראל הציעה, שחמאס לא אימץ, רעה לו פוליטית. בן גביר וסמוטריץ' כנראה יפרשו אם חמאס יקבל אותה. וגם גנץ, בשישה שבועות של שקט עם השבת חטופים, יפרוש".
נדב אילאביגיל עוזיכפי שנכתב בעמודים אלה, בקבינט המלחמה יש המשוכנעים שנתניהו עצמו אחראי לזליגת עמדת המינימום של ישראל, זו שהוכנה בחשאי למו"מ עם חמאס. "וזה פגע קשות בתהליך כולו. כי חמאס ניצל את עמדת המינימום כעת, בתשובה שמסר. האינטרס הלאומי והאינטרס האישי של נתניהו מתנגשים", אמר אותו גורם, "ולכן הדרך היא הדלפות, תדרוכים, גם בשבת. הוא איבד מעצורים לגמרי ואין לו שום בעיה לנצל את המוסד בצורה צינית". אנשי נתניהו ישיבו שהוא זיהה היטב שלחמאס אין כוונה לעסקה; שאילו היו הולכים למהלך צבאי ברצועה לפני חודשיים, אולי היינו עם עסקה כיום. שתדרוכיו חילצו את ישראל מעסקה חשוכה אזורית, עם ארה"ב, להפסקת המלחמה. ספק אם חבריו בקבינט המלחמה קונים את ההסברים האלה; והם אלה שמנהלים את המלחמה יחד אתו. כשמעדכנים אותם, כמובן.
פורסם לראשונה: 00:01, 08.05.24
