רס"ן ג'מאל עבאס, שהיה מ"פ בגדוד 101 בצנחנים, הגיע ממשפחה של לוחמים - ונפל בקרבות ברצועת עזה. אחיו גדעון שירת עד לאחרונה במילואים, ואביו ענן משרת כבר שמונה חודשים ברציפות כרע"ן שליטה בבור בפיקוד הצפון. "כשהכל התחיל הוא חזר מהר הביתה, ארז את הציוד שלו וירד לדרום להגן על המדינה. הוא אמר לנו 'אם אני אפול בקרב, תהיו גאים בי'", סיפר האב.
"הוא חסר לנו מאוד. הוא הוביל את הכוח שלו והיה גיבור אמיתי. מפקד נערץ ומוערך מאוד על-ידי חייליו, מנהיג שהיה אחראי ואוהב את המדינה ודאג תמיד לחייליו", הוסיף בכאב ענן. "אני משרת במילואים כבר תקופה ממושכת ומורכבת בפיקוד הצפון, והוא חסר לנו כל הזמן. אשתי ויתר בני המשפחה כולם מספרים על המילים האחרונות שלו ומקווים להמשיך את דרכו".
"הספיקה לומר לנו שהיא אוהבת אותנו"
רב"ט שיר ביטון התנדבה במד"א מגיל 14, ושירתה כחובשת קרבית בנחל עוז. בבוקר 7 באוקטובר עדכנה את משפחתה על פשיטת המחבלים על הבסיס - ונהרגה בקרב. "היא התעקשה להיות כמה שיותר מבצעית", סיפר אביה רנ"ג אסי ביטון, המשרת כבר 30 שנה בקבע באגף התקשוב.
"אני איש קבע ובצבא יש המון משימות ועשייה מורכבת, בטח במלחמה, אבל כשאני חוזר הביתה הזיכרונות והגעגועים צפים והכאב הבלתי פוסק פשוט לא מרפה", אמר. בשבת, בוקר שמחת תורה, שיר הספיקה להעביר למשפחה הודעה קולית לאחר פריצת המחבלים למוצב. "שמענו ברקע קולות כבדים של ירי, לא הצלחנו להבין מה קורה. היא הספיקה לומר שיש פשיטה, הספיקה לומר לנו שהיא אוהבת אותנו. זו הייתה ההודעה האחרונה שלה".
במשך יומיים נחשבה שיר כנעדרת - ואז הגיעה הבשורה הקשה. היא נמלטה מהמיגונית בבסיס, אליה השליכו המחבלים רימונים, וחיסלה מחבל שניסה להיכנס לחדר שלה במגורים. כשיצאה נפגעה מרימון שהשליך מחבל אחר, ונהרגה במקום. משפחתה ביקשה להנציח את זכרה, וקרוביה יצאו לגיוס כספים במטרה לתרום ניידת טיפול נמרץ על שמה למד"א. בסיום התהליך, תודות לתרומות, הם רכשו חמישה אמבולנסים ושני חדרי הדרכה - נוסף על אנדרטה לפועלה.
"עידו רץ לשער בבסיס יחף - ונפל כגיבור"
"התעוררתי כדי ללכת לבית הכנסת, ואז אשתי קיבלה שיחה מעידו", שחזר רנ"ג יניב הרוש, המשרת ביחידת בקרה אווירית בדרום. ב-7 באוקטובר שכל את בנו סמ"ר עידו הרוש, לוחם שריון בגדוד 77 של חטיבה 7, שנהרג בקרב על בסיס זיקים. "הוא היה מפקד החפ"ק של המג"ד, וכשהתקשר וסיפר על ירי הבנתי שמשהו קורה", סיפר אביו.
"הוא למד במכינה, סיים גיבוש חובלים וגם עבר את כל התהליכים לקראת המיון לקורס טייס, אבל התעקש לשרת בשריון יחד עוד שני חברים. הסיפור של קהלני היה השראה בשבילו, והוא רצה לשרת בגדוד 77.
"כששמע על הירי הוא ידע שחברה שלו, מש"קית הת"ש בבסיס, שומרת בכניסה לבדה", סיפר האב. "הוא רץ אליה יחף, עם מכנסיים קצרים ורק עם הנשק האישי שלו. בלי ציוד. היא אפילו הספיקה לצלם אותו בזמן שירה על מחבלים, הוא הרג שישה לפני שהם נכנסו לבסיס. הוא גיבור".
לצידו של עידו נהרגו בקרב חבורתו, חייל נוסף ששירת לצידו בחפ"ק ולוחם מגולני. מאז ששכל את בנו, יניב ממשיך להגיע ליחידה מדי יום ולתרום למאמץ המלחמתי: "כבר ביום הראשון הכוחות שלנו הוקפצו, ומאז אני ממשיך לבצע את המשימה להגנת המדינה - אבל בבית המצב קשה. אנחנו מתגעגעים. הבן שלנו נפל כגיבור וזה יום הזיכרון הראשון שלנו כמשפחה שכולה".
פורסם לראשונה: 00:00, 10.05.24
