ההודעה של נשיא ארה"ב ג'ו ביידן שלפיה יגביל את הסיוע הצבאי לישראל אם זו תפעל ברפיח, ועוד קודם לכן הודעתו של שר ההגנה האמריקאי לויד אוסטין שלפיה ארה"ב בוחנת את הסיוע הביטחוני לישראל בטווח הקרוב "בהקשר של האירועים המתפתחים ברפיח", מעידות על גודל המשבר שאליו נקלעו ישראל וארה"ב, דווקא בעיתוי הקריטי של השיחות על עסקה לשחרור החטופים.
אלא שבאופן כמעט פרדוקסלי, דווקא ההגבלות שמבקשים האמריקאים להטיל על הפעילות הישראלית ברפיח הן אלה שכנראה ימנעו כל התקדמות או פריצת דרך במו"מ בין ישראל וחמאס על הפסקת אש. חמאס ממשיך להתעקש בשיחות שמנהלים המצרים בקהיר על הצעה ששום מדינה לא הייתה מסכימה לה, כפי שעלה בשיחות שניהלה אתמול המשלחת הישראלית בקהיר, ולהתעקשות הזו יש סיבה.
מנהיגי הארגון, אלה שבעזה ואלה שבחו"ל, יודעים ומבינים שידי ישראל כבולות בגלל הלחץ האמריקאי. המשמעות היא שלישראל אין מקל אמיתי להפעיל במהלך המו"מ העקיף שמתנהל מול חמאס. ישראל כבר הסכימה לחזרת הפליטים הפלסטינים לבתיהם, הסכימה להסגת הכוחות מתוך ריכוזי האוכלוסייה ואפילו לשחרור של מחבלים רוצחים עם הרבה דם על הידיים. אך חמאס בשלו. הוא ממשיך להתעקש על כמה סעיפים, וסיום המלחמה אינו הסעיף הבעייתי ביותר בנוסחה החדשה של מצרים/חמאס, אלא דווקא היעדר התחייבות מפורשת של הארגון להחזיר 33 חטופים חיים כבר בשלב הראשון. ההצעה האחרונה אומרת ש-33 החטופים שיוחזרו יהיו חיים או מתים, כלומר חמאס יכול להחזיר גופות במקום חטופים חיים ועדיין ליהנות ממנעמי הפסקת האש.
המבצע ברפיח נמשך אמנם, אך הוא לבטח אינו מתקרב להיקף הפעולה שיצאה לדרך בדצמבר בחאן-יונס. זו פעולה מוגבלת מאוד, ובעקבות לחץ אמריקאי כבד, הורה ראש הממשלה בנימין נתניהו לחדש את העברת הסיוע ההומניטרי דרך מעבר רפיח, שעליו השתלטו חיילי צה"ל רק יממה לפני כן. אפשר לשער שההצהרות שיוצאות מוושינגטון בדבר עיכוב משלוחי נשק מסוימים לישראל נובעות מהרצון לפייס את קהל המצביעים הדמוקרטי ובעיקר הפרוגרסיבי לקראת הבחירות לנשיאות. לכך גם צריך להוסיף את הרצון האמיתי והכן של וושינגטון להימנע מפגיעה בחפים מפשע, בעיקר כאשר קרוב למיליון פליטים פלסטינים עדיין נמצאים באזור רפיח. הבעיה שהלחץ על ישראל בנושא הזה וההצהרות הללו, גורמים לחמאס לא לסגת בו מדרישותיו המופרכות בשיחות לשחרור בני ערובה ולנסות להחריף את הלחימה. המשך הלחימה בדרום מקרין כמובן על הצפון, שם חיזבאללה מנסה שוב ושוב, למרבה הצער גם בהצלחה, לפגוע בחיילי צה"ל ששוהים בקרבת הגבול וזה מבלי להתייחס בכלל לעובדה שהצפון התרוקן מתושביו. פוטנציאל ההתלקחות בצפון הוא עצום וחיזבאללה כבר הבהיר שימשיך בתקיפות על ישראל כל עוד הלחימה בעזה נמשכת. כלומר גם כאן, ההתעקשות של הבית הלבן לכבול את ידי ישראל בעזה, משהה גם אפשרות של רגיעה בצפון ולא רק בדרום.
יתכן שאם ישראל של בנימין נתניהו הייתה אומרת משהו על נוכחות של הרשות הפלסטינית בעזה ביום שאחרי, הדבר היה גורם גם לוושינגטון להגביר את הלחץ על חמאס, אם דרך קטאר ואם באמצעות מתן אור ירוק לישראל לצאת למבצע נרחב יותר ברפיח
ישנן דרכים לצאת מהמבוך הנוכחי מול וושינגטון. אחת מהן היא כמובן לנהל שיח יותר הדוק איתה באשר לאפשרויות של "היום שאחרי" בעזה. ייתכן שאם ישראל של בנימין נתניהו הייתה אומרת משהו על נוכחות של הרשות הפלסטינית בעזה ביום שאחרי, הדבר היה גורם גם לוושינגטון להגביר את הלחץ על חמאס, אם דרך קטאר ואם באמצעות מתן אור ירוק לישראל לצאת למבצע נרחב יותר ברפיח. אולם רפיח, לאחר שלל האיומים וההבטחות של נתניהו בדבר "הניצחון המוחלט", נותרה בעצם הכדור האחרון של ישראל במחסנית המו"מ. הבעיה שכל עוד האמריקאים לא תומכים בפעולה שכזו, לכל הצדדים ברור שגם הכדור הזה הוא כדור סרק.
פורסם לראשונה: 00:56, 09.05.24
