אנחנו בין שואה לתקומה. בין זיכרון לתקווה. והשנה יותר, הרבה יותר, משנים קודמות. היום הרצחני ביותר מאז קום המדינה, 7 באוקטובר, עדיין לא הסתיים. הוא עוד אירוע בשרשרת של אירועים. לא היו צילומי וידאו. לא עשו סרט זוועות. אבל נותרו עדויות. אחת מהן סיפרה על ערבי שעוסק "במעשה של כריתת ראשו של ילד בחרב". מאחוריו "יהודייה חנוקה בדם". עדות אחרת, מחרידה ומזעזעת, תיארה יהודייה זרוקה ברחוב, ש"נכוותה עד כדי כך שהרגליים הופרדו מהגופה". זה היה בפוגרום חברון, 1929.
ימים בודדים לאחר 7 באוקטובר הייתי ביישובי העוטף ובאתר המסיבה ברעים. המראות היו קשים. שמעתי תיאורי זוועה מחיילים וקצינים שהשתתפו בלחימה נגד המחבלים. רבים מהם, כמנהג הימים האלה, צילמו את הזוועות. לזכור ולא לשכוח. חלק מאותם צילומים הגיעו ל"סרט הזוועות" שמוצג, עדיין, רק בהקרנות סגורות.
השנים עוברות, ונדמה שיש זהות מוחלטת בין אז לעכשיו. לא היה אז כיבוש. יהודי חברון היו שם מדורי דורות. היו תקופות של יחסים טובים. היו גם ערבים, חסידי אומות עולם, שהגנו בגופם על יהודים. אבל מתברר שאין צורך ב"כיבוש" ולא בשקרים על "הכלא הגדול בעולם" או "קולוניאליזם", בנוסח התירוצים של מצדיקי הזוועות והמפגינים בקמפוסים בארה"ב. יש צורך רק, ואך ורק, בהסתה, בשטיפת מוח, ובכמויות אדירות של שנאה, שמובילה לפעולה. כך בחברון. כך בבארי וברעים ובעוד יישובים. כך באוניברסיטת קולומביה ובעוד יותר מדי קמפוסים.
בשנות ה-30 כבשו הנאצים את ליבם של האחים המוסלמים, תנועת האם של האיסלאם הרצחני על שלוחותיו. גם המופתי, חאג' אמין אל חוסייני, החל לפעול בשליחותם. מסמכים מקוריים שמעידים על ההשפעה מופיעים בספרים שהוציא החוקר יוני רייני ("תעלומת המופתי והשואה - תיק סגור", שיוצא כעת במהדורה שנייה, "הצד הנסתר של השואה והנאציזם", ו"שואה, נאציזם ואיסלאם קיצוני"). הוא בכלל פיזיקאי ומתמטיקאי שימושי. אבל הוא גם חוקר בלתי נלאה של הסכסוך בארץ ישראל מתחילת ימיו. בעבר, לאחר שציטטתי אותו, הזדרז אבנר גבריהו, עכשיו מנכ"ל "שוברים שתיקה", לזלזל ברייני, משום שטען שהיטלר העריץ את האיסלאם. רייני צדק. היטלר העדיף את האיסלאם על פני הנצרות. והמוסלמים, רבים מדי, החזירו לו הערצה ואימצו את האידיאולוגיה הנאצית.
בימי מלחמת העולם השנייה, בחשו הנאצים בנעשה בפלשתינה. התעמולה כללה הבטחה לחלוקת הרכוש היהודי, שייפול לידי הערבי
חוקרים רבים, וביניהם מוסטפא עבאסי, מציגים את העובדה שלמעלה מ-12 אלף ערבים התגייסו לשירות בצבא הבריטי במהלך מלחמת העולם השנייה, כהוכחה להסתייגות מהנאצים. רייני מציג מסמכים שעושים קצת סדר בעניין. נכון, 12,445 התגייסו. אבל, לפי המסמך המקורי מארכיון האו"ם, "רבים מהם הגיעו מעבר הירדן, סוריה ולבנון". וחמור מכך, "המספר צומצם ב-50 אחוז עקב עריקות". האהדה, לפי אותו מסמך, הייתה נתונה לנאצים ולמופתי, שנמלט לעיראק ומשם לגרמניה, שבה פעל בשירות הנאצים. הן ב-1936, בזמן המרד הערבי הגדול, והן ב-1944, בימי מלחמת העולם השנייה, בחשו הנאצים בנעשה בפלשתינה. התעמולה כללה הבטחה לחלוקת הרכוש היהודי, שייפול לידי הערבים. השלל כלל, בשני המקרים, גם את הנשים היהודיות. ובעדות מ-1944 נכתב: "לכל אחת נקבע האנס הערבי העתידי שלה". עברו שנים. האונס האיסלאמיסטי הגיע לתודעה ב-7 באוקטובר, אבל התרחש גם לפני כן.
בהשפעת השגריר הגרמני בעיראק, ד"ר פריץ גרובה, הלכה והתגברה התעמולה האנטישמית. מתברר שאין צורך בציונות, בקולוניאליזם או בכיבוש. יש צורך בהסתה. המופתי, שברח מפלשתינה, הגיע לבגדד כדי לשפוך עוד שמן למדורת השנאה. התוצאה הייתה הפרהוד, הפוגרום ביהודי בגדד, שהתרחש בחג השבועות 1941. יש הערכות שונות על מספר הקורבנות - בין 179 ל-600. העדויות על מה שקרה שם מזכירות את מה שקרה בחברון וביישובי העוטף. כולל ריטוש איברים של תינוקות וקשישים. כולל מעשי אונס. כולל הרג של פצועים יהודים שהגיעו לבית חולים. חברון, בגדד ועוטף עזה - סַדָּנָא דְּאַרְעָא חַד הוּא.
הקשר בין הנאצים לאחים המוסלמים ידוע
כבר בשנות ה-30 הונפו דגלים נאציים מעל בתי ערבים. באחד מקרונות הרכבת שנסעה מחיפה לעפולה, ב-1935, צויר צלב הקרס הנאצי עם הקיטוב "גרמניה מעל הכל". הנוסעים היו חניכים ששבו מוועידת הנוער הערבי בחיפה. זה לא נגמר. התמיכה בחמאס, בקרב הפלסטינים, עומדת היום על כ-80 אחוז. היא מזכירה את הסקר שערך סרי א-סכאכיני, מטעם הקונסוליה האמריקאית בירושלים, כבר בשנת 1941, שלפיו 88 אחוז מערביי פלשתינה תמכו בגרמניה הנאצית. 9 אחוזים בלבד תמכו בבריטים. מוטיבים של הערצת הנאצים קיימים גם היום. הרי זה היה מנהיג האחים המוסלמים, יוסוף קרדאווי, שאמר באחת מדרשותיו באל-ג'זירה ש"המוסלמים צריכים להשלים את מלאכתו של היטלר". זו שטיפת המוח שהעבירו ראשי חמאס למחבלי הנוח'בה.
הקשר בין הנאצים לאחים המוסלמים, ולכן גם לחמאס, ידוע לחוקרים ברחבי העולם. זה העבר וזה ההווה. אבל הם מסתירים. הם מסלפים. הם יודעים שיש קשר ישיר בין התמיכה הערבית בנאצים בשנות ה-30 וה-40, לבין התמיכה בחמאס של הימים הללו. הם יודעים שיש מכנה משותף, של אנטישמיות השמדתית. הם יודעים שבדיוק מה שעשו ליהודים בפוגרום חברון ב-1929, עשו פורעים בבגדד ב-1941 ועשו מחבלי חמאס באוקטובר 2023. אבל לא רק שהם שותקים. הם משמשים זרוע התעמולה של חמאס. הם מצדיקים את הזוועות.
בן-דרור ימיניצילום: אביגיל עוזילא כל המוסלמים ולא כל הערבים. היו ויש ביניהם חסידי אומות עולם. לא נשכח את אותם ערבים שסיכנו את חייהם, גם בחברון, גם בבגדד, גם מקרב ערביי ישראל ב-7 באוקטובר, שסיכנו את חייהם כדי להציל יהודים. שנאה היא לא גזרת גורל. השינוי בחינוך, בחלק ממדינות המפרץ, הצניח את מפלס השנאה ליהודים ולישראל. בדובאי יש פחות ופחות שנאה. בברקלי ובקולומביה יש יותר ויותר. יש שינוי, והוא לרעה. פעם הנאורים הסתייגו מהחשוכים. היום הם בחזית אחת. חשבנו שלעולם לא עוד. מתברר שלעולם עוד.
פורסם לראשונה: 00:00, 12.05.24
