ב-7 באוקטובר היה סמ"ר שגיב גורי בביתו שבמזכרת בתיה. כשהבין שיש חדירת מחבלים, הוא עלה על מדים, נסע במהירות לעוטף עזה וחבר שם לצוות שלו מגדוד 77 של חטיבת השריון 77. הם עלו על טנק, שהיה תקול אך עדיין תפקד, והחלו להילחם.
הדבר הראשון שעשו היה לחלץ נמ"ר של גולני שחטף טיל נ"ט ליד הגדר. הם הגיעו לנגמ"ש, הוציאו מתוכו את כל 11 הפצועים שהיו בו, העלו את כולם ביחד לטנק ופינו את כולם חזרה למקום מבטחים. כל זאת שכשפלג גופו העליון של גורי בחוץ – בגלל חוסר במקום.
אחרי שהורידו את הפצועים, הם חזרו לאזור הקרב ותפסו עמדה ליד פרצה בגדר שהיה צריך לאבטח. אלא ששם הטנק שלהם נתקע. גורי יצא וניסה לחפור סביב הזחלים במטרה לחלצו. בזמן הזה ראה אותו צוות כטב"ם שהיה באוויר, חשבו שמדובר במחבל אשר מנסה להשתלט על הטנק והתכוון לירות בו. למזלו, חברה מאזור מגוריו שהייתה בחמ"ל זיהתה לפתע את פניו ואמרה למפעילי כלי הטיס לא לירות בו.
מאז 7 באוקטובר, הפלוגה של גורי נמצאת בלחימה רצופה. בתחילת התמרון הקרקעי הוא נכנס לעזה ולחם בעיקר בצפון הרצועה. כשהחלה הכניסה לחאן יונס, הוא היה בפלוגה הראשונה שעשתה דרכה לשם. במהלך הלחימה הוא איבד שורה של חברים קרובים, אך לא עצר לרגע.
את הבשורה על קבלת אות מצטיין הנשיא קיבל גורי ממש לאחרונה. "המ"פ הודיע לי על זה רגע אחרי שיצאנו מחאן יונס. בהתחלה לא הבנתי למה זה מגיע לי", סיפר, "אחרי שאיבדתי חברים רבים ב-7 באוקטובר ובקרבות ההמשך, השמחה על קבלת האות מהולה בעצב. יש לי גם הרבה חברים שחטופים בעזה וברור לי שרובם כבר לא בחיים. יכול להיות שאם הייתי בבסיס באותה שבת גם אני לא הייתי פה היום. אם אני הייתי צריך לבחור מצטיין היו לי המון שמות ראויים בראש. לא בטוח שלי הכי מגיע מכולם, אבל אני שמח על ההזדמנות לייצג את הפלוגה והגדוד שלי. אני יודע בוודאות שמגיע לנו אות הצטיינות כקולקטיב".
בין 120 החיילות והחיילים המצטיינים יהיה גם סמ"ר רון דוד וקנין (21), לוחם בסיירת הצנחנים ממושב מסלול הסמוך לאופקים. ב-7 באוקטובר היה וקנין במסיבת הנובה. "ב-6:30 התחילו אזעקות, אבל בגלל שאני וחבריי רגילים לדברים האלה נשארנו ברחבת המסיבה ורק הסתתרנו במרחבים מוגנים", הוא מספר, "ב-7:30 התחלנו להבין שיש מחבלים ביישובים הסמוכים ועלינו על הרכב שלנו בשביל לצאת משם. הצלחנו לעקוף את הפקק כי אנחנו מהאזור ומכירים את השטח. כיוון שאבא שלי שוטר גם ידעתי פחות או יותר איפה נמצאים הכוחות שלנו והיכן יש מחבלים".
וקנין וחבריו הפנו ניצולים שברחו מהמסיבה למסלול בריחה בטוח, ובעצם יצרו שיירת חילוץ. אחרי שווידא כי השיירה מחוץ לתחום הסכנה, הוא חזר לביתו במסלול וחבר לשכן שלו, לוחם בדובדבן. שניהם יצאו לכניסת המושב, רון עם סכין וחברו עם אקדח אישי, כדי להיות קו ההגנה הראשון אם יגיעו מחבלים. אחרי שהבין כי האזור טוהר וכולם פונו, הוא חבר לצוות שלו שהגיע לעוטף והמשיך את הלחימה איתו.
עם תחילת התמרון הקרקעי נכנסו רון וחבריו לסיירת לעזה. במהלך פברואר היה הצוות שלו במשימה לטיהור בית. רון היה אחד הראשונים בכוח. כשהיו בפנים, מחבלים שהיו בצד השני של הרחוב הפעילו מטען חבלה. הפיצוץ פצע אותו קשה. "נפגעתי כמעט בכל פינה בגוף", הוא מספר, "רגליים, כתף, גפיים. הרופאים בבית החולים שערי צדק אמרו לי שהיו רסיסים סנטימטרים בודדים מעמוד השדרה שלי. זה נס שנשארתי בחיים. עברתי ניתוחים מורכבים, ומאז אני בשיקום במרכז השיקומי עדי נגב. יש פה צוות רפואי מצוין שמסייע לי. אחרי מעל 120 ימים של קרבות בעזה, עכשיו אני מתקדם לאט-לאט במלחמת השיקום שלי, שהולכת להיות ממושכת מאוד".
העובדה שיקבל את אות מצטיין נשיא המדינה מרגשת אותו. "תראה כמה עברתי בחודשים הללו", הוא אומר, "אבל אני חי, אופטימי, ומבקש רק שנהיה מלוכדים ומאוחדים, נזכור כולנו את מי שנפל, ובעיקר, שנחזיר את החטופים לחיק משפחותיהם בהקדם".
נאומי הנשיא הרצוג והרמטכ"ל בטקס יום הזיכרון אמש
(צילום: ניברן)
הטקס שיתקיים השנה בבית הנשיא יהיה שונה מתמיד. עם בלדות נוגות, ללא שטיח אדום, בנוכחות קהל מצומצם – רק משפחות המצטיינים, בלי ראש הממשלה ובלי אנשי סגל א' (בכירי המערכת הפוליטית, הצבאית והמשפטית, שמשתתפים ברוב הטקסים הממלכתיים החשובים) - למעט הרמטכ"ל. גם התוכנית האומנותית תהיה מיוחדת: דודו טסה ישיר בליווי חיילי מילואים, עדן חסון בליווי משפחות שכולות, עידן רייכל, שירי מימון ואילנית יופיעו בליווי הלהקות הצבאיות ותזמורת צה"ל.
פורסם לראשונה: 00:00, 13.05.24
