הדיון הצפוי בממשלה על חוק הגיוס עשוי להיתפס בעתיד כאירוע גורלי. המדינה הגיעה לצומת טי ואין כל אפשרות להמשיך ולהתחמק מקבלת החלטה חדה בין שתי אפשרויות: האם להמשיך בדרך שתביא ככל הנראה לקריסת המדינה בתוך עשור או שניים, או שנדע לעשות את התיקון הראשון מבין רבים שנדרשים, ונשכיל לצרף את החברה החרדית לנשיאה בנטל הן הצבאי והן הכלכלי.
קשה להאמין שמישהו משרי הליכוד מאמין כי המשך המצב הקיים, גם אם ייעשו בו שינויים קוסמטיים, תואם את האינטרס הלאומי. קשה גם לחשוב ששרים אלה מסכימים עם הטענה שגידול במספר המתפללים מסייע בהגנה על המדינה. לפרט יש זכות להאמין בכל מה שהוא בוחר, אבל מדינה לא יכולה שלא להתנהל על בסיס שיקולים רציונליים ועובדות מוכחות. מדינה שבוחרת להסתמך על טיעונים מיסטיים חוזרת לתקופת ימי הביניים, שם הייתה חובה לקבל ללא ערעור כל אשר הכנסייה טענה.
אם לימוד תורה אכן חשוב כמו שירות בצבא, הרי שיש להשוות בין שני הדברים. כפי שגברים משרתים בצבא שלוש שנים, ואחר כך יוצאים לדרכם העצמאית, כך חייבים לעשות גם אלה שלומדים תורה
מהם ההסברים הנוספים שיכולים להצדיק אצל נבחרי הליכוד את התמיכה בהמשך השתמטות החרדים? יכולים להיות שניים כאלה. הראשון, רצון למנוע שבר קשה ועימות בין הציבור החרדי ליתר החברה הישראלית. גם מי שהולך בדרך זו חייב לשים לה סייג. מנהיגי החרדים טוענים כי לימוד תורה חשוב כמו שירות בצבא. גם מי שרוצה לכבד טיעון זה חייב להתעקש לפחות על הדבר הבא: אם לימוד תורה אכן חשוב כמו שירות בצבא, הרי שיש להשוות בין שני הדברים. כפי שגברים משרתים בצבא שלוש שנים, ואחר כך יוצאים לדרכם העצמאית, כך חייבים לעשות גם אלה שלומדים תורה. בגיל 21 עליהם "להשתחרר" מהישיבה ולצאת לחיים עצמאיים כלכלית. ניתן אולי, ולו לתקופת מעבר, לאפשר לאחוז מסוים מבין החרדים ללמוד תורה על חשבון המדינה במקום להיות בצבא, אבל בלתי סביר לחלוטין לאפשר להם לעשות זאת עד גיל 26 או עד בכלל כדרך חיים על חשבון המדינה.
הסבר שני, שמן הסתם לא ייאמר במפורש, הוא הרצון לרצות את המפלגות החרדיות כדי לשמר את הקואליציה. כדאי להזכיר לנבחרי הציבור מהי נקודת המוצא לקיום מדינה דמוקרטית. מדובר בקיומה של "אמנה חברתית" שלפיה האזרחים מעניקים סמכויות לשלטון "להחליט עליהם" - לחוקק חוקים שמגבילים את החופש, לקחת חלק ניכר מכספם בעזרת מיסים ואף לחייב אותם לצאת להילחם. בתמורה מחויב השלטון לדבר אחד - לפעול רק לטובת המדינה ו(כל) אזרחיה.
אכן, פוליטיקאים אינם מלאכים, ושיקולים פוליטיים ואישיים משפיעים על התנהלותם. הדבר נסלח כל עוד מדובר בזוטות, אך לא בנושא שהוא בלב האינטרס הלאומי. שרים וחברי כנסת מהליכוד שייתנו את קולם לחוק שינציח השתמטות הן משירות צבאי והן מנשיאה מלאה ושווה בנטל הכלכלי יאיצו הליכים שעלולים למוטט את מדינת ישראל.
נראה כי חלק מנבחרי הציבור לא מבינים את גודל הצרה שאליה נכנסנו לפני שבעה חודשים. לא מדובר רק על המחדל הנורא ביום ההוא אלא על המציאות הביטחונית הקשה בכל הזירות, הבידוד הבינלאומי והעתיד הכלכלי המדאיג. כל אלה הם לא רק תוצאה של גורמים חיצוניים אלא גם של מדיניות המושפעת משיקולים זרים של רבים בממשלה.
גיורא איילנדצילום: אסף פרידמןבעת הזו, כל קביעת עמדה בנושאים המרכזיים שאינה נובעת רק מהאינטרס הלאומי ארוך הטווח כמוה כבגידה במחויבות לאמנה החברתית, בגידה אשר ההיסטוריה לא תסלח למי שחטא.
חוק הגיוס איננו הדבר היחיד החשוב בצורך לעלות על דרך הישר, אך הוא יכול וחייב להיות הצעד הראשון המתבקש. אין מחילה למי שיעדיף שיקולים פוליטיים קצרי טווח.
פורסם לראשונה: 00:00, 15.05.24
