"לימוד ערבית הוא רק אמצעי. המטרה העומדת לנגד עינינו היא הבנה טובה של הסביבה שבה אנו חיים... אם לא נחזור להוראת ערבית כחובה בבתי הספר, ההשלכות לא יהיו רק על הצבא... היום יש בקהילת המודיעין מי שמתעסקים בסוריה ובפלסטינים ולא יודעים ערבית. אנחנו אומרים זאת בצער רב, כי אין אנשים אחרים. אלה אנשים מאוד נבונים, אבל לא יודעים ערבית". את הדברים האלה אמר תא"ל במיל' אפרים לפיד, קצין מודיעין ותיק, בפני ועדת החינוך והתרבות של הכנסת בינואר 1986 במהלך דיון שהוקדש ללימוד הערבית בישראל. 38 שנים אחרי הוא אומר: "מעמד השפה הערבית ממשיך להידרדר. הטכנולוגיה, ובפרט התרגום המלאכותי, דחקה מיומנויות שנוגעות לאדם ומאפשרות הבנת עומק של הצד השני, ובראשן השפה. הדבר ניכר גם בציבור הרחב וגם במערכי המודיעין".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
שבעה חודשים לאחר 7 באוקטובר מתבהר דיוקן הקונספציה שנשענה על ההנחות ולפיהן חמאס חווה "אבולוציה ממתנת", מורתע מישראל וממוקד בשיפור המצב האזרחי בעזה. מדובר בליקוי מאורות לאומי שהיו שותפים לו מקבלי החלטות מדיניים וראשי מערכות ביטחוניות, אך גם גורמים במדיה ובאקדמיה. המחדל לא נבע רק מבעיות תפקודיות, למשל אי-התייחסות לדיווחים (בראשם אלה של התצפיתניות), חשיבה קבוצתית והיעדר בקרה, אלא גם שיקף חוסר הבנה קיצוני של "האחר". בניגוד לפענוח הלקוי של הישראלים את הפלסטינים, בקרב האחרונים ניכרת הבנה מדויקת יותר של החשיבה הישראלית, בין היתר, בעקבות שהות ממושכת בכלא של רבים ממנהיגיהם, כמו במקרים של סינוואר, רג'וב או ברגותי.
קשה לנתק את חוסר ההבנה הזה מצמצום ההיכרות של הישראלים עם השפה והתרבות הערביות. כמו ב-73', הכישלון המודיעיני שיקף הלך רוח ציבורי: לפני 50 שנה מדובר היה בביטחון עצמי מופרז ובוז כלפי הערבים, וכיום בבורות ובזחיחות. ערב מלחמת יום הכיפורים גיחכו הגשש החיוור על "התוכנית האידיוטית" לחציית התעלה, ומפקדי צה"ל אמרו שאם תתרחש "ידפקו אותם בקלות", כפי שהעיד אלי זעירא, ראש אמ"ן אז. ב-7 באוקטובר המצב היה חמור יותר: המידע לגבי תוכנית התקיפה היה ידוע, אבל זילזלו בחמאס וכוונותיו הוגדרו על ידי כמה גורמי מודיעין "וואסח של ערבים".
"שיעור לומדי הערבית בישראל מוגבל מאוד, למרות שמשרד החינוך מנסה להציג תמונה טובה", מסביר פרופ' יונתן מנדל, ראש החטיבה לשפה ותרבות ערבית באוניברסיטת בן-גוריון. "ממכלול מחקרים שנעשו בעשור האחרון עולה שרק 3.7 אחוזים מתלמידי התיכון בישראל לומדים ערבית, ורק ברבע מחטיבות הביניים השפה נלמדת. בנוסף, המקצוע סובל ממעמד נמוך ומלווה בשיטות הוראה מיושנות. לא מפליא שהמצב עגום: 8.6 אחוזים בלבד מהאוכלוסייה היהודית הבוגרת מעידים שהם מסוגלים לנהל שיחה בסיסית בערבית, 2.5 אחוזים יכולים לקרוא ידיעות קצרות בעיתון ו-0.4 אחוז יכולים לקרוא ספר בערבית".
אל"מ (מיל') רונית לבבי: "ה-AI והתרגום האוטומטי יעילים, אבל לא מסוגלים להחליף את היכולת האנושית לאבחן ניואנסים וכוונות דרך משפט, ביטוי, נימת דובר או פסוק מהקוראן. מערכת הביטחון חייבת לוודא שלצד יכולות טכנולוגיות מתקדמות, יימשך פיתוח האוסינט ומומחיות השפה"
מעמד הערבית מקרין על המודיעין. מאז 7 באוקטובר מנסים להתחיל לפענח את שורשי המחדל המודיעיני. רוב המאמרים והכנסים עוסקים בתרבות הארגונית, כאשר לבקיאים בתרבות הצד השני מוקדש מקום מוגבל יחסית. השיח הזה מבטא שינוי במושג "מודיעין" ובדיוקן הקמ"ן בעשורים האחרונים שמעוצבים לאור תיאוריות מתחומי הפילוסופיה והמדעים המדויקים, ונשענים ברובם על לוגיקה (מערבית) חריפה וטכנולוגיה - מ-AI ועד גוגל טרנסלייט - תוך צמצום מעמד הכלים המסורתיים.
על הקשר בין הירידה בשליטה בשפה והבנת הגיון "האחר" מעידים בכירים רבים לשעבר ששירתו בגופי המודיעין. "השליטה בשפה והכרת התרבות הן רכיב יסוד בהבנת הצד השני", מסביר אלוף במיל' אהרן זאבי פרקש, ראש אמ"ן לשעבר. "את התובנה הזאת יישמתי כרס"ן במודיעין חיל האוויר, כשדרשתי ממפקדיי לצאת לאולפן ערבית של השב"כ. לימוד השפה, סיורי השטח והמפגשים ביישובים ערביים מעניקים לאיש המודיעין הבנות ייחודיות. הסתייעתי בהן בהמשך הדרך, ובמיוחד כראש אמ"ן שנדרש להציג לדרג המדיני את דרך חשיבת הצד השני ולסייע לו בעיצוב מדיניות. פערי היכרות העומק של המודיעין עם התרבויות הסובבות אותנו נותרו וזו בעיה שמקשה על ההתמודדות עם האתגרים שניצבים בפני ישראל".
אריק ברבינג (האריס), ראש מרחב יו"ש וירושלים בשב"כ עד 2019, מדבר על כך גם הוא: "הדי-אן-איי של השב"כ מבוסס על היכרות אינטימית עם היריב. השפה, כולל סלנגים ומנהגים, היא כלי בסיסי לפענוח עומק שלו. איש המודיעין חייב לחוש תמיד שהוא לא יודע מספיק לגבי מושא המחקר ולחתור להשלים פערים, למשל לימוד שפת הרשתות החברתיות, אפילו ה'אימוג'ים'. האיזון בעשייה המודיעינית המסורתית בשב"כ הופר בשנים האחרונות בעקבות 'התמכרות-יתר' לטכנולוגיה ופיחות במעמד מומחי השפה והתרבות. יש כיום גודש מידע, אבל יכולת פענוח המשמעות העמוקה הגלומה בו מצומצמת. הכרחי לתקן את ההסטה: להמשיך להשקיע בסייבר, אבל במקביל לטפח את לימוד השפה והתרבות שנדחקו לשוליים".
4 צפייה בגלריה
''שליטה בשפה והכרת התרבות הן רכיב יסוד בהבנת הצד השני''. אלוף (מיל') אהרן זאבי פרקש
(צילום: מוטי קמחי)
גם סא"ל במיל' קרן בר, ראש ענף שפות ב-8200 עד 2017, מעידה על המגמה. אבל היא מזהירה מהפניית עורף לטכנולוגיה כתגובת-נגד לטראומת 7 באוקטובר. "עד לפני כעשור יוחסה ב-8200 חשיבות רבה לשפה כיסוד עשייה מרכזי, אבל מעמדה נדחק עקב שינוי בסדרי העדיפויות: ענף שפות רודד למדור ויכולתו לשמש מוקד ידע. קצינים רבים עברו מהשפה לתחומים אחרים משיקולי קידום, ולא נשמר די הצורך מעמד הנגדים כמוקדי ידע (בהקשר הזה בלטה הנגדת ו' מ-8200 שהייתה בין הבודדים שהתריעו מפני מתקפת חמאס). "המסקנה היא שהכרחי ליצור איזון ולשלב בין שני הקטבים", מדגישה בר. "הטכנולוגיה מסייעת בסינון ראשוני של הררי מידע בתחומי ההאזנות או הטקסט, אבל בשלב העיבוד המעמיק שאליו מגיעים אחוזים בודדים מהחומר, צריך להיזהר מהסתמכות-יתר עליה, ולהישען על מיומנויות התוכן האנושיות המבוססות על ידיעת השפה והתרבות".
"קצינים רבים במערכי המחקר והאיסוף לומדים בראשית דרכם ערבית, אבל לא משתמשים בשפה בהמשך המסלול המקצועי, כך שהכלי מתנוון ואיתו גם היכולת להבין לעומק את הגיון האויב", מסביר קצין בכיר לשעבר ששירת בחטיבת המחקר ובמערכי האיסוף של אמ"ן. "הכשרות השפה ניתנות בקורסי המש"קים האיכותיים או במסגרת מסלול 'חבצלות' היוקרתי. הבעיה היא שמרגע שמסתיימים הקורסים, אין שימור של השפה בהכשרות ואין עידוד להשתמש בה ככלי מרכזי, למשל בשיטוט במרחב האינטרנטי, שמאפשר להבין דקויות שלא ניתן לקבל מקריאת ידיעות מתורגמות או מסיעור מוחות". קצין אחר ששירת בעבר באמ"ן מעיד: "התחושה היא שהשפה אינה כלי הכרחי עבור איש המודיעין העוסק במושא מחקר זר, והתובנה הזאת רווחת הן במערכי המחקר והן באיסוף, כולל 8200".
ביטוי בולט לפיחות שחל במעמד השפה ובהבנת התרבות במודיעין הוא פירוקה בדצמבר 2021 של יחידת "חצב", שהייתה אחראית על איסוף מידע גלוי: מאמצעי התקשורת המסורתיים ועד הרשתות החברתיות, ועוד לפניה ביטול מדור טיפוח לימודי מזרחנות (טל"מ) באמ"ן ב-2019, שהוקם באמצע שנות ה-70 כאחד מלקחי מלחמת יום הכיפורים. משימת איסוף האוסינט (מידע גלוי) בוזרה אחרי פירוק "חצב" לגופים השונים, ללא מוקד ידע מקצועי. היחידה שהייתה כפופה ל-8200 נתפסה כשריד לעידן מיושן של "ערביסטים", שנדרשו לפנות מקומם ל"אנליסטים", בעלי השליטה במיומנויות טכנולוגיות ולוגיקה (מערבית) חריפה. מאותו מרחב האוסינט עלה מידע רב לגבי כוונות חמאס, למשל בסדרה בשם "אגרוף החופשיים" שבה תואר תרחיש התקיפה בעוטף. במאי 22' חילק סינוואר פרסים ליוצריה ואמר: "העבודה שלכם מקרבת אותנו לשחרור. הסדרה הזאת היא חלק בלתי נפרד ממה שאנחנו מכינים בגדודי עז אל-דין אל-קסאם".
"הרבה הגנות קרסו ב-7 באוקטובר", אומרת אל"ם במיל' רונית לבבי, ראש מטה יחידה 8200 ומפקדת "חצב" בעבר. "אחת מהן הייתה 'הנשק הסודי' של המודיעין - יודעי שפה מבית, יחידי סגולה, ששימשו מדיום להבנת כוונות. לאורך השנים, גם כשפחת דור העולים, נמצאו פתרונות, בעיקר בגיוס דוברי ערבית לא יהודים והקנייתה למי שהיא לא שפת אמם. ה-AI והתרגום האוטומטי יעילים, אבל לא מסוגלים להחליף את היכולת האנושית לאבחן ניואנסים וכוונות דרך משפט, ביטוי, נימת דובר או פסוק מהקוראן. מערכת הביטחון חייבת לוודא שלצד יכולות טכנולוגיות מתקדמות, יימשך פיתוח האוסינט ומומחיות השפה".
"החטא הקדמון היה הכפפת 'חצב' ל-8200 באמצע שנות ה-90", ממשיך ומסביר לפיד ששימש גם הוא בעבר מפקד היחידה. "המודיעין הגלוי הוא מוקד ידע עם תורה משלו. הכפפתו לגורם עם דנ"א מקצועי שונה החלישה אותו, גם כי הוא נתפס כבעל מעמד נמוך בגלל אחריותו על מידע בלתי מסווג. הכרחי להקים מחדש מסגרת עצמאית למודיעין הגלוי שתקדם את שימור השפה הערבית".
המודיעין מצטיין כיום באיסוף מידע בהיקף אדיר, אבל מתקשה בפענוח כוונות. זה נחשף בטבח, ושוב, בעקבות חיסול בכיר משמרות המהפכה בסוריה, חסן מהדווי, שהביא את ישראל לעימות החזיתי החריף ביותר עד היום עם טהרן. מתוך כך עולה גם דילמה לגבי מעמד אמ"ן כמעריך לאומי, מצב שלא קיים בשאר העולם, שם המודיעין הצבאי ממוקד בשירות המערך הלוחם ולא עוסק בניתוחים אסטרטגיים ומקיים קשר הדוק עם הקברניט.
"אמ"ן סובל בעשורים האחרונים מהתלהבות-יתר מהטכנולוגיה הנתפסת כ'מרפא לכל', וכן מהתמקדות-יתר בממד האופרטיבי, בפרט ייצור מטרות", מסביר פרופ' אורי בר-יוסף, החוקר הבולט ביותר של כישלון המודיעין ב-1973. כל זאת במקביל לרידוד מעמד חוקרי המזה"ת במערכי המודיעין. אותן המגמות החלישו את יכולת אמ"ן לבצע ניתוח אסטרטגי או לפענח לעומק את הגיון הצד השני". על רקע היכרות אישית עם המערכת, שכללה שירות כקצין בחטיבת המחקר של אמ"ן, טוען בר-יוסף: "מעבר תכוף בין תפקידים והגיל הצעיר של חלק גדול מהקצינים לא מאפשרים פיתוח מיומנות, וגם לא צבירת לקחים שהכרחיים להערכת מודיעין ברמה אסטרטגית. צריך למצוא חלופה אזרחית לאמ"ן כמעריך לאומי, משימה קשה נוכח התנגדות המערכת לשינוי ושאיפת הצבא לשמר את כוחו כמעריך הלאומי".
המלחמה מעלה צורך לבחון מחדש את שאלת ההערכה הלאומית. הבעיה המרכזית היא שאין חלופה מיידית למשימה: השב"כ, המוסד או משרד החוץ מנתחים את תמונת המודיעין בהיבטים של תחומי אחריותם, והמל"ל לא חזק דיו לשאת בתפקיד. המסקנה הנדרשת היא להפוך אותו לכזה, או לפתח גוף חדש בעל עוצמה, כמו "ראש המודיעין הלאומי" (DNI) שהוקם בארה"ב כלקח מ-11/9.
יש צורך גם בפונדמנטליזם מקצועי - חזרה למקורות. להבין שאי-ידיעת תרבות ושפת מושאי המחקר לא מאפשרת לרדת לנבכי חשיבתם. כמו שלא ייתכן מחקר בהיסטוריה של צרפת בלי לשלוט בצרפתית, אי-אפשר לנתח ישויות במזה"ת בלי לשלוט בתרבותן. המזרחן פרופ' שמעון שמיר אמר על כך ש"ידיעת הלשון מאפשרת קליטת תכנים והכרת ניואנסים שאין כמעט דרך להעביר בתרגום. היא פותחת צוהר לעולם הערכים, המאוויים והתקוות באופן חסר תחליף".
"כל קצין מודיעין חייב לקרוא שירה. אם המודיעין הישראלי היה קורא את השירה הערבית לאחר 67', הוא היה יודע שמלחמת יום הכיפורים בלתי נמנעת", אמר איש הרוח המצרי חוסיין פאוזי לחיים גורי בביקורו במצרים ב-77'. על אותו המשקל, ובאופן מחייב יותר, נתבע כל איש מודיעין שעוסק בפענוח הצד השני לשלוט בשפתו ובתרבותו. תא"ל שלומי בינדר, ראש אמ"ן הנכנס, שכמו קודמיו בשני העשורים האחרונים לא צמח במודיעין ואינו בעל השכלה "מזרחנית", יעשה נכון אם לצד לימוד האגף ובחינת דרכי שיקומו, יחל בלימוד ערבית והיסטוריה של המזה"ת, ויעגן את הדבר כחובה בקורסי היסוד ובהכשרות המודיעין, ובכך יהווה מודל לחיקוי וסמל להתרעננות.
אבל נדרשת הערת אזהרה: ידיעת שפה ותרבות אינה נוסחת קסם שמאפשרת חסינות מטעויות. גם מזרחנים דגולים, כמו ברנרד לואיס או פואד עג'מי, טעו: לואיס במקרה של כיבוש עיראק ב-2003 ועג'מי לגבי "האביב הערבי". שניהם ראו באירועים התחלה של דמוקרטיזציה.
כמו בנושאים רבים, גם בפער השפה והתרבות, הציבור מתקדם יותר מהגופים הרשמיים. בחודשים האחרונים ניכרת עלייה בשיעור הנרשמים ללימודי ערבית באופן עצמאי או במסגרת אקדמית. "ניתן לזהות עניין גובר בקורסי הערבית אצלנו. קשה כרגע להעריך את השיעור המדויק, אך בהחלט ניכר שינוי שאנו מקווים שיימשך," מעיד פרופ' אמיר לרנר, ראש החוג ללימודי הערבית והאיסלאם באוניברסיטת ת"א. יונה יהב, ראש עיריית חיפה, מצטייר כחלוץ, כשהודיע שינהיג החל משנה הבאה לימוד חובה של ערבית מכיתות ב'. "הקניית הערבית לציבור היהודי צריכה להיות יעד לאומי, כי השפה משמשת אמצעי הבנה הכרחי בין שתי האוכלוסיות. זאת, במקביל לשיפור השליטה בעברית בקרב הצעירים הערבים".
לימוד הערבית חייב להיות לקח מרכזי מאירועי אוקטובר - בגופי המודיעין ובציבור הרחב בכלל - ואסור ששוב יידחק לשוליים כמו ב-73'. הדבר נדרש כדי להכיר טוב יותר אויבים, אך גם לדעת ליצור קשר עמוק ומפוכח עם ידידים. הדברים נכתבים בשילוב בין דאגה להערכה עמוקות. אין לישראל גופי מודיעין חלופיים לאלה הקיימים שמונעים בידי אנשים איכותיים ומסורים. אלה אמונים על מצפן ההערכה הלאומית, כלי שרכיביו מחייבים תיקון ורענון עמוקים.
ד"ר מיכאל מילשטיין הוא ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז דיין באוניברסיטת ת"א
פורסם לראשונה: 00:00, 17.05.24
