אנחנו נמצאים בסיטואציה שעוד לא הייתה כמוה בתולדות מדינת ישראל. תקועים במלחמת התשה בשבע זירות באין יכולת להכריע צבאית באף אחת מהן בטווח הזמן הנראה לעין. צה"ל אמנם נוחל הישגים טקטיים מרשימים מאז 7 באוקטובר, אבל ארבעה חסמים שאינם צבאיים מונעים מאיתנו את השגת יעדי המלחמה. המתווה שיתואר בהמשך עשוי בסבירות גבוהה לקדם אותנו לשחרור כל החטופים ולאפשר לנו להשיג את רוב מטרות המלחמה. אבל תחילה צריך לזהות מה תוקע אותנו.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
החסם הקשה ביותר בדרך להכרעה נובע מכך שאין לנו כרגע יכולת לשחרר את החטופים במבצע צבאי או בעסקה. סביר להניח שהחטופים מפוזרים ומנוידים תכופות ממקום למקום כדי להקשות על איתורם ועל תכנון מבצע לשחרורם, לכן האופציה הצבאית כמעט שאינה ישימה. ואילו העסקה לא מבשילה בעיקר מפני שממשלת ישראל אינה מקבלת את דרישת סינוואר להפסיק את המלחמה ולהוציא את צה"ל מהרצועה לפני שכל החטופים שוחררו, וכל עוד חמאס בהנהגתו ממשיך לשלוט בעזה.
ישראל הסכימה להיענות כמעט לכל דרישותיו של סינוואר, אך מכיוון שאין לנו כעת מנופי לחץ אפקטיביים עליו, הוא ממשיך להתעקש. סינוואר גם אינו ממהר לסגור עסקה מפני שהוא מעריך שממשל ביידן יכריח את ישראל להפסיק את הלחימה בעוד הוא וארגונו שורדים ברצועה, כשמספר קטן של חטופים משמש להם מגן אנושי.
החסם השני הוא היעדר נכונות פוליטית בישראל לכונן ממשל אזרחי חלופי לזה של חמאס. בכל מקום שצה"ל אינו נוכח בו פיזית, חמאס משתלט על חלוקת הסיוע ההומניטרי, מפגין משילות אזרחית ומתארגן למלחמת גרילה. הפחד של העזתים מהפעילים החמושים, והיעדרה של אלטרנטיבה שלטונית, משמרים את נאמנות האוכלוסייה לחמאס, ומהווים את השלב הראשון בדרכו לשקם את עצמו ככוח שלטוני וצבאי. כך שגם המטרה של מיטוט חמאס אינה בהישג יד. על המחסום הזה אפשר היה להתגבר אם שרי עוצמה יהודית בהנהגת איתמר בן גביר ושרי הציונות הדתית בהנהגת בצלאל סמוטריץ' היו מוכנים לוותר על השאיפה המשיחית ליישב מחדש את גוש קטיף, ועל התנגדותם לשמוע את נתניהו מבטא בפומבי את צמד המילים "מדינה פלסטינית".
החסם השלישי הוא ההחלטה האסטרטגית של ישראל להמתין עם הסדרה מדינית או מלחמה מוגבלת בצפון, שיאפשרו את חזרת התושבים לבתיהם, עד שתושג הפסקת אש יציבה בדרום. על פי מידע אמין שהצטבר, נסראללה ופטרוניו האיראנים אינם רוצים בהרחבת המלחמה מעבר לדפוס הנוכחי של חילופי מהלומות. נסראללה אף הודיע שיעצור את האש ברגע שתושג הפסקת אש עם חמאס בדרום, ואותת בצורה ברורה שכאשר ישתרר שקט בצפון הוא יהיה מוכן למשא ומתן על פי המתווה שהציע המתווך האמריקאי עמוס הוכשטיין. בצה"ל ובמערכת הביטחון מעדיפים למצות את הסיכוי להסדרה בצפון באמצעות מו"מ ורק אז – אם יהיה צורך – לצאת למערכה בלבנון בגיבוי אמריקאי.
5 צפייה בגלריה
לוחמי צה"ל בשכונת זייתון, השבוע. מלחמת התשה שעלולה להימשך יותר משנה (צילום: דובר צה"ל)
החסם הרביעי הוא ההנחיה שניתנה לצה"ל להימנע ממהלכים צבאיים שעלולים להעמיק את הקרע עם ארצות-הברית, ולנגוס במה שנותר משאריות הלגיטימציה הבינלאומית. קרע חמור עם וושינגטון ימיט עלינו סנקציות אמריקאיות ובינלאומית, כמו מניעת סיוע צבאי ומדיני וצווי מעצר בינלאומיים לבכירים ישראלים. אבל הנזק העיקרי הוא הפגיעה האנושה שכבר נגרמה להרתעה הישראלית מול איראן ושלוחיה. איראן לא הייתה יוצאת למתקפת הטילים והכטב"מים ב-13 באפריל, אילולא כירסמו השסע הפנימי והמחלוקת הפומבית המכוערת עם ממשל ביידן בעוצמה המרתיעה שישראל מקרינה באזור. אם לא ננצח במלחמה, ואם הקרע עם ארה"ב יימשך, המתקפה הבאה עלינו היא רק עניין של זמן. בהקשר זה כדאי לציין כי בקהיליית המודיעין הישראלית מזהים "סימנים מדאיגים מאוד" של התקדמות איראנית לעבר נשק גרעיני.
כל עוד החסמים הללו מגבילים את חופש הפעולה של צה"ל ואת יכולת התמרון של ישראל בזירה המדינית, אנחנו נידונים למה שאנו חווים כעת: מלחמת התשה בעצימות משתנה בכל הזירות תוך ספיגת אבידות בנפש ונזקים כלכליים, הרחבת השסע החברתי והפיכתנו ל"מדינה מצורעת". מלחמה כזו עלולה להימשך שנה ויותר, עד שאחד הצדדים יישבר, או שחלילה תקרה קטסטרופה, והגרוע מכל – שהלחץ המדיני יכריח אותנו לסיים את המלחמה ללא הכרעה, עם הסדרי סיום שלא יעניקו ביטחון לתושבי הנגב המערבי והגליל.
אפשר כמובן לצפצף על ארה"ב ועל הקהילה הבינלאומית ולנסות לשבור את הקיפאון באמצעות סדרת מהלכים צבאיים אגרסיביים ומסיביים, בהתחלה ברצועה ומיד אחר כך בצפון. זה מה שרוצים שרי הימין בממשלה. אם נבצע מהלך כזה ונישאר בשטח עוד כחצי שנה, ייתכן שנמוטט את חמאס ונדחק את חמושי חיזבאללה צפונה, אבל נשלם מחיר כבד בחיי חטופים, בנפגעים לכוחותינו ובשחיקת לוחמי המילואים. ישראל תספוג סנקציות כלכליות ומשפטיות, וארה"ב תצמצם את הסיוע הצבאי ואף תפסיק אותו כליל.
אם לפיד, ליברמן, סער ויאיר גולן ייכנסו תחת האלונקה הפוליטית, לא יהיה בכוחם של סמוטריץ' ובן גביר להפיל את הממשלה, ויכולתם לאכוף את עמדותיהם על נתניהו תפחת דרמטית. ללא שינוי בהרכב הממשלה והקואליציה, לא נוכל להכריע באף אחת מזירות המלחמה ולהתכונן לעימות הקיומי עם איראן
המסקנה העגומה היא שישראל אינה יכולה להשיג את מטרות המלחמה לבדה, ורק באמצעות הפעלת כוח צבאי. כדי לשחרר את החטופים ולהכריע את המערכה יש צורך בשיתוף פעולה אסטרטגי, מדיני וצבאי הדוק עם ארה"ב, ובאמצעותה עם מדינות סוניות מתונות באזור. וכן, בצורה מוגבלת, גם עם הרשות הפלסטינית, בתנאי שזו תעבור רפורמה אמיתית.
אבל ישראל לא תוכל לבצע תפנית אסטרטגית כזו בלי שינוי הרכב הקואליציה והממשלה. אישים שמכירים את נתניהו מקרוב טוענים שהוא מסוגל לבצע שינוי כיוון אידיאולוגי ומדיני כדי להשיג ניצחון במלחמה שיירשם על שמו, אבל רק אם יוסר מעליו האיום בפירוק הממשלה ויאפשרו לו להמשיך לעמוד בראשה עד הבחירות ב-2026. החרדים לא יערימו יותר מדי קשיים אם ימשיכו לקבל את הכספים הקואליציוניים, לא כן סיעת בן גביר וסמוטריץ' שתנסה למנוע כל שינוי בפרדיגמת "רק לא מדינה פלסטינית". הם גם לא יוותרו על שאיפתם להתיישב מחדש בגוש קטיף. אם הממשלה תחליט בניגוד לעמדתם ולאמונתם, הם יפרשו מהקואליציה. זה מסכל כל אפשרות שנתניהו יתגמש ויגיע להסכמה עם ארה"ב.
לכן, הצעד הראשון והמיידי שצריך לעשות הוא הקמת ממשלת אחדות שבה יהיו חברות כל המפלגות הציוניות, תוך חלוקה מחדש של התיקים הבכירים שנוגעים לניהול המלחמה. הקואליציה הזו תניח בצד כל נושא שאינו קשור לניהול המלחמה ולתפקוד מוסדות השלטון בשעת החירום שאנחנו מצויים בה, כולל העיסוק בחוק הפטור מגיוס חרדים. אם לפיד, ליברמן, סער ויאיר גולן ייכנסו תחת האלונקה הפוליטית, לא יהיה בכוחם של סמוטריץ' ובן גביר להפיל את הממשלה, ויכולתם לאכוף את עמדותיהם על נתניהו תפחת דרמטית. ללא שינוי בהרכב הממשלה והקואליציה, לא נוכל להכריע באף אחת מזירות המלחמה ולהתכונן לעימות הקיומי עם איראן.
השלב הבא צריך להיות הסכמה בין ממשל ביידן לממשלת ישראל על תוכנית פעולה אסטרטגית משותפת שתכלול מרכיבים מדיניים, דיפלומטיים וצבאיים. בקווים כלליים: עסקה בערבות אמריקאית שתכלול שחרור כל החטופים, הפסקת אש ארוכה ויציבה, היערכות מחדש של צה"ל ברצועה ושחרור יותר מאלף אסירים ביטחוניים. לצה"ל יהיה חופש פעולה מבצעי במקרה שחמאס יפר את הפסקת האש.
הרגיעה בדרום תנוצל לפעולה משותפת של ישראל וארה"ב לכינון ממשל חלופי לחמאס, ולסיום המלחמה בצפון באמצעות מאמץ תיווך דיפלומטי בהובלת ארה"ב. אם התיווך ייכשל, האמריקאים יסירו את התנגדותם למהלך צבאי ישראלי בדרום לבנון שתכליתו להרחיק את חיזבאללה מהגבול, ויבטיחו לנו סיוע לוגיסטי וצבאי במקרה שתתפתח מלחמה כוללת עם לבנון ואיראן תתערב.
בהמשך תתחייב ישראל להיכנס לתהליך מדיני, שבסיומו תוקם מדינה פלסטינית ריבונית אך מפורזת. בתמורה תסייע ארה"ב להקמת ממשל חלופי לחמאס ברצועה, תקדם נורמליזציה ביחסים בין ערב-הסעודית לישראל ותוביל את "הארכיטקטורה האסטרטגית האזורית" מול איראן בהשתתפות המדינות הסוניות המתונות.
אם מתווה מסוג זה יקרום עור וגידים, הוא יאפשר לישראל לסיים עד סוף השנה את הסאגה הכואבת של החטופים, להתחיל בהקמת מערכי ביטחון חדשים בגבולות, להחזיר את המפונים לבתיהם בדרום ובצפון ולהאיץ את שיקום חבלי הארץ שנפגעו. גם ארה"ב תרוויח: מעמדה של וושינגטון באזור ובזירה הגלובלית יתחזק ויתבסס; ארה"ב תוכיח שהיא מהווה משענת איתנה ואמינה לבעלות בריתה, והסחף של מדינות האזור לכיוון הציר סין-רוסיה-איראן ייבלם.
5 צפייה בגלריה
רגיעה בדרום תנוצל לפעולה משותפת של ישראל וארה"ב לכינון ממשל חלופי לחמאס
(צילום: מרים אלסטר/פלאש90)
כדי לגבש תוכנית אסטרטגית מוסכמת ומשותפת עם ארה"ב יהיה צורך לקיים בוושינגטון ועידת "קמפ-דיוויד אסטרטגי" בהשתתפות ביידן, נתניהו ואנשיהם. התוכנית, שפרטיה יישארו חסויים אך עקרונותיה יפורסמו, עשויה לכלול, בין היתר, את הסעיפים הבאים:
1. הסכמה על צעדים מודיעיניים ומדיניים שישראל וארה"ב ינקטו ביחד או לחוד כדי לקדם את שחרור כל החטופים, החיים והמתים. אחרי השחרור תוכרז הפסקת אש ארוכה ויציבה ברצועת עזה, שארה"ב תערוב לה.
2. ארה"ב תצהיר על הסכמתה לכך שחמאס צריך להתפרק או להיות מפורק מיכולותיו הצבאיות והשלטוניות ברצועה, וכי ישראל רשאית לשמור לעצמה את חופש הפעולה המבצעי ("מרדף חם") ולהחזיק באזור חיץ ביטחוני בשולי הרצועה. ישראל תתחייב לאפשר לממשל החדש בעזה ולמדינות המממנות לשקם את הרצועה מהריסותיה. הצהרה משותפת דומה תעסוק בתנאים ובאמצעים שיבטיחו את שלומם של תושבי הגליל (לרבות מלחמה, כמוצא אחרון).
3. ארה"ב תפעל עם בעלות בריתה הערביות לכינון ממשל חדש שיהיה מבוסס על תושבי הרצועה שאינם בכירי חמאס או מזוהים עם הארגון, ועל כוח שלום בין-ערבי שיסייע לממשל העזתי הטרי להשליט חוק וסדר וימנע את שיקום כוחו הצבאי של חמאס.
4. ישראל תסכים עקרונית לפתיחת תהליך שבסיומו תקום מדינה פלסטינית ריבונית אך מפורזת, לצידה של מדינת ישראל. במסמך ההסכמות ייאמר במפורש כי הדבר מותנה בהסכמה על גבולותיה, וייקבעו מספר תנאים שבלעדיהם היא עלולה להפוך למדינה בסגנון סומליה, שמסכנת את שכניה ומנציחה את סבל תושביה.
5. ישראל תתחייב בפני ארה"ב ותצהיר כי: א. היא תאפשר להכניס סיוע הומניטרי לרצועה ללא הגבלה, אך תחת פיקוח ישראלי ביטחוני, ותסייע לשקם את תשתיות המים ובתי החולים; ב. תדאג לתנאי מחיה ותברואה מספקים לעקורים ולפליטים; ג. תתחייב שלא להשתמש בחימושים כבדים שקיבלה ותקבל מארה"ב באזורים צפופי אוכלוסין, ונגד יעדי חמאס ששוהים בהם אזרחים מעל מספר מסוים; ה. תאפשר תנועה חופשית של תושבים בתוך הרצועה וחזרתם לבתיהם ללא הגבלה.
6. ארה"ב, ישראל ובעלות בריתן ינקטו במגוון פעולות ומבצעים כדי לסכל את תוכנית הגרעין האיראנית, ואת הפעולות מערערות היציבות שמבצעת טהרן באמצעות שלוחיה, ולהרתיע את איראן ממהלכים מערערי יציבות נוספים.
7. ארה"ב תפעל לכינון נורמליזציה בין ערב-הסעודית לישראל מתוך מגמה להגיע בעתיד להסכם שלום.
השלב השלישי יהיה שלב הביצוע, ובמהלכו אמורים לקרות כמה דברים:
1. ארה"ב תפעל לשכנע את מדינות ערב הסוניות המתונות לתמוך בהקמת ממשל חדש ברצועה, ולהשתתף במימון של שיקום הרצועה. כדי לייצר לחץ על סינוואר בעניין החטופים, ארה"ב עשויה לבקש ממדינות המפרץ, כולל קטאר, להודיע להנהגת חמאס שעד שלא תושג עסקה, הם לא ייתנו אפילו סנט למימון שיקום הרצועה.
2. ישראל תציע לחמאס עסקה שבה ישוחררו בפעימה אחת או במספר פעימות כל החטופים החיים והמתים. בתום התהליך תסיים ישראל את המלחמה ותיענה בחיוב לרוב דרישות חמאס. האחים סינוואר, מוחמד דף ועוד שניים-שלושה בכירים יורשו לעזוב לכל מדינה שתהיה מוכנה לקלוט אותם. אם חמאס ידחה את העסקה או ינסה למסמס אותה – תהיה לישראל לגיטימציה לנקוט בצעדים קשים.
3. ארה"ב תפתח בבליץ דיפלומטי שתכליתו להגיע להסדרה בגבול לבנון ולמנוע מלחמה בין ישראל לחיזבאללה. ערב-הסעודית ואיחוד האמירויות יתבקשו לתמוך במאמץ התיווך באמצעות מימון נדיב לשיקום הכלכלה הלבנונית ההרוסה, וסיוע בפתרון המשבר הפוליטי בארץ הארזים. מה שאמור לאפשר חזרה בטוחה של תושבי גבול הצפון לבתיהם היא הסדרה, כנראה באמצעות החלטה חדשה של מועצת הביטחון, שתיצור אזור חיץ מפורז בעומק שבין 10 ל-12 ק"מ בדרום לבנון, שבו יפטרלו אנשי צבא לבנון ואולי גם אנשי כוח השיטור של האו"ם, שיהיו היחידים שיורשו לשאת בו נשק. הדבר יעניק לצה"ל מרחב וזמן להתרעה, סיכול ויירוט של ניסיונות חדירה וירי אש מנגד, כולל טילי נ"ט וכטב"מים תוקפים. אם לא תושג הסדרה כזו, לישראל תהיה לגיטימציה לתקוף קרקעית את מעוזי חיזבאללה בדרום לבנון במטרה להרחיקם מהגבול.
בסופו של דבר, ואולי דווקא בתחילתו, הכל תלוי בנתניהו. אם ראש הממשלה יידע להתרומם מעל השיקולים האישיים הפוליטיים, להקים ממשלת אחדות ולקבל החלטות בזמן, הוא עשוי לרשום לזכותו פרק חיובי בהיסטוריה של מדינת ישראל.
