קשה שלא להתפעל מגלנט, שר ביטחון שבזמן מלחמה יוצא נגד ראש הממשלה ואומר דברים מסמרי שיער שאי-אפשר שלא לסכם אותם תחת הכותרת: "אתה הראש, אתה אשם". הוא מאשים את נתניהו בכך שהוא מסכן את מדינת ישראל, ואם זה לא מספיק – גם רומז שזה נעשה מתוך אינטרסים פוליטיים ואישיים. אפילו האופוזיציה לא הייתה מנסחת את זה טוב יותר.
הרי לכך ציפינו חודשים רבים, שמישהו מתוך הליכוד יעז להגיד את מה שכולם שם חושבים, שלא מיטוט ולא ריסוק, לא שחרור ואפילו לא מו"מ לשחרור, לא ניצחון מוחלט ואפילו לא ניצחון חלקי. נדמה שאין היום מישהו מפוכח, מאוזן, כזה שאינו שבוי בידי כת נתניהו או הוזה בחזיונות משיחיים, שלא מבין מה קורה כאן. אפשר להמשיך ולהסתובב עם הכובע "ניצחון מוחלט", אבל הכובע הזה בוער כבר מזמן.
ואחרי כל התשבחות לאומץ לבו של גלנט, מותר להסתייג. אם הבעיה, כפי שמציג גלנט, היא סוגיית "היום שאחרי", ולדעתו היעדר דיון והחלטה בנושא מוביל להקמת ממשל צבאי ואזרחי ברצועה שמסוכן לישראל מכל בחינה - מה הוא עושה בעניין? מילא, אם בתום מסיבת העיתונאים היה מתפטר. אבל נאום שבו הוא מהלך אימים על הציבור ונשאר לעבוד עם נתניהו? איך אפשר לנהל מלחמה כששר הביטחון אומר, לכאורה, על ראש הממשלה שבגללו חיילים מתים. שלא לדבר על זה שאחת ממטרות המלחמה, שחרור החטופים, בקושי הוזכרה בנאום גלנט ובתגובת נתניהו. כאילו החטופים נעלמו מתחת לפני האדמה.
אולי זו כפיות טובה כלפי מי שתלש שלשום את המסכה מפניו של נתניהו, אבל מי שאחראים למצב שבו ישראל נמצאת, שבו הודיעו אתמול על עוד שישה לוחמים שנהרגו, הם שלושה: ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל. אם לדבריו של גלנט ממשל צבאי יעלה בדם - איפה התוכנית שלו ושל הרמטכ"ל לחיסול השלטון האזרחי של חמאס בעזה, כדי להביא לאותה חלופה שלטונית שהוא מציע.
•••
אז עם כל ההתפעלות מגלנט, שעשה את העבודה שגנץ ואיזנקוט היו אמורים לעשות, השאלה היא מה עכשיו. האם זו הלבנה הראשונה בחומת ההגנה סביב נתניהו שתביא אחריה למפולת? האם בעקבותיו יבואו גם ראשי המחנה הממלכתי שלא יוכלו להישאר בממשלה ששר הביטחון שלה הביע אי-אמון בראשה? האם יהיו שרי ליכוד אחרים שילכו בעקבות גלנט ויביעו את מחאתם על התנהלות המלחמה? ובעיקר, האם גלנט מתכוון למנף את המעשה האמיץ שעשה וללכת אקסטרה מייל בדרך להצלת ישראל. כמו להתפטר, למשל. כי אם לא, וגלנט לא יתפטר ולא יפוטר, הרי שמתגנבת תחושה שאולי היה פה ניסיון של גלנט לטעון שבגלל חוסר התכנון של היום שאחרי - צה"ל לא מצליח לנצח. שהנה, הוא מצא את האשם, את האחראי, וזה הדרג המדיני שלא תיכנן את היום שאחרי. כלומר, שר הביטחון תרם את חלקו לבליים-גיים מול נתניהו.
מותר לצפות משר ביטחון ("גבירתי"!), שמתחילת המלחמה יצא לתקשורת בהצהרות מלחמתיות על מיטוט וריסוק, ששם לצבא יעד לחסל את חמאס ובהתאם ליעד הזה הושקעו מיליארדים, ושנהרות של דם נשפכו כדי להשיגו – שלא יחפש תירוצים לכישלון המלחמה.
ואולי זה מה שצריך להטריד אותנו: שאפילו שר הביטחון מבין שאין דרך לנצח את המלחמה והוא מחפש אשמים. גלנט צריך קודם לשאול את עצמו מה הצבא צריך לעשות אחרת, ולמה הוא לא מצליח לספק את הסחורה.
ואולי בסתר לבו גלנט מקווה שנתניהו יפטר אותו והוא יחזור לאותם ימים כשמאות אלפים ירדו לאיילון, חסמו את הרחובות, הציתו צמיגים, והכל לכבודו. לחזור לאותה תחושת חמימות שבוודאי עטפה אותו אז, כשמאות אלפים עמדו לצידו.
ואולי הוא בכלל רוצה שנתניהו ימנה מישהו אחר במקומו. נגיד אבי דיכטר. ואחרי שהוא ייכשל ביעדים – גלנט יוכל לטעון שזה בגלל שפיטרו אותו.
•••
גם כשרגלו האחת תקועה בבוץ העזתי, נתניהו לא מפסיק לבעוט במערכת הפוליטית. הפעם עם תרגיל "מבריק", כפי שכינו זאת פרשניו המותשים מניסיונות להבין מה הוא רוצה. הפעם מדובר בחוק הגיוס, שעליו החליט נתניהו להחיל את חוק הרציפות – המשך של חוק שעבר בקריאה ראשונה בכנסת קודמת, שעליו הצביעה כל האופוזיציה של היום. מעניין אם זאת הסיבה שהדיר רגליו מאירועי יום העצמאות, כשהוא מקדיש את הזמן לתכנן עם ידידו דרעי איך מתחמנים את המערכת הפוליטית. כי הרי מה עוד יש להם לעשות כשהארץ בוערת תחת מטחי האויב.
אלא שגנץ, שהניח את חוק הגיוס המקודם, הבין שמדובר בתרגיל והתנער מהחוק שלו עצמו. ובצדק. הרי קרה פה משהו ב-7 באוקטובר, והצרכים של הצבא שונים לגמרי מכפי שהיו. נתניהו גילה שהתרגיל "המבריק" לא יעבור ושהוא בכל זאת זקוק לחרדים, אלה שכשהעבירו את החוק בקריאה ראשונה - השמיעו את זעקת הקוזק הנגזל.
נתניהו רוצה להרוויח זמן. לדחות את האישור הסופי לתחילת פגרת הקיץ, כי אחרי זה הכנסת תתכנס שוב רק בסוף אוקטובר. לא ממש מעניין אותו אם גנץ יצביע נגד החוק. מה שמעניין אותו זה שגנץ יפרוש כמה שיותר מאוחר כדי להרחיק את נפילת הממשלה
נתניהו רוצה להרוויח זמן. לדחות את האישור הסופי לתחילת פגרת הקיץ, כי אחרי זה הכנסת תתכנס שוב רק בסוף אוקטובר. לא ממש מעניין אותו אם גנץ יצביע נגד החוק. מה שמעניין אותו זה שגנץ יפרוש כמה שיותר מאוחר כדי להרחיק את נפילת הממשלה. הוא מעריך שגנץ אולי לא יצביע בעד החוק - אבל לפרוש בגלל חוק של עצמו, את זה אפילו גנץ יתקשה לעשות.
הבעיה של נתניהו תהיה כבר באמצע יוני, בהצבעה על החלת הרציפות. ראש הממשלה בנה על זה שכל האופוזיציה תצביע בעד, ולא לקח בחשבון שכל האופוזיציה תתנגד. אם גם הערבים יצטרפו להצבעת הנגד - נתניהו יזדקק לתמיכת ש"ס ודגל התורה, כולל גפני, שממש התייפח על הדוכן כשהתנגד לחוק בכנסת הקודמת. אולי אז נוכל לראות כמה מבריק היה התרגיל הזה.
פורסם לראשונה: 00:00, 17.05.24
